נבקש מכל משתתף לחשוב על עצמו:

• האם הוא נוטה יותר לבקורת עצמית או לבקורת (במחשבה) על הזולת?

מי שרוצה יכול לשתף אך לא חייבים.

נמשיך ונשאל שאלות לדיון:

• האם יש קשר בין בקורת עצמית לבקורת על הזולת?
• איך מתמודדים עם מחשבות רעות על הזולת?

‘כל הפוסל במומו פוסל’

• האם אתם מכירים את הביטוי? מה משמעותו? איך אתם מבינים אותו?

יש לציין שהביטוי מצוי אצל הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה, מבוסס על התלמוד הבבלי, מסכת קידושין, דף ע ע”א, שם יש לו משמעות הלכתית הקשורה בפסולי חיתון אך הוא הושאל לתחומים כלליים של יחסים בין אנשים וביקורת על הזולת.

נברר עם התלמידים מה הם חושבים על הביטוי.

נבקש שיתנו דוגמאות מהחיים שלהם למצבים בהם הם ביקרו רע חיצוני בעקבות מידה רעה פנימית.

‘כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו’

• מדוע זה כך? מה הבעיה בכך? האם אפשר אחרת- שאדם יזהה את הנקודות שצריכות תיקון אצלו?

נדון עם התלמידים.

נלמד בחברותות את הקטע הבא מתוך ‘ליקוטי שיחות’ של הרבי מלובביטש:

“ויובן זה בהקדים תורתו של הבעש”ט, שכשאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. וכמו אדם המביט בראי- “אם פניו נקיים אינו רואה במקרה שום דופי”, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום ש”פניו מטונפין” ולכאורה: מהו ההכרח שראיית הרע בזולתו הוא בבחינת “דמות” ו”מראה” של הרע שבהרואה- למה לא תתכן מציאות כזו שבאמת ישנו הרע הנראה רק בחבירו והוא עצמו מושלל מזה? והביאור בזה: כל מאורע שבעולם הוא בהשגחה פרטית. וכן גם במאורע זה (שהוא רואה רע בזולתו) אין זה במקרה ח”ו, אלא דבר שהזמינו לו מלמעלה; ומכיוון שלא ברא הקב”ה בעולמו דבר אחד לבטלה, הרי א”א לומר שמלמעלה יביאוהו לידי ראית רע במישהו לשווא- אלא שבודאי יש בזה הוראה והודעה והיא- שהרי נמצא ברואה עצמו ועליו לתקנו. והטעם למה צ”ל ההוראה באופן מסובב כזה- להיוודע מהרע שלו ע”י אמצעות חברו- ולא באופן ישיר?- הרי זה משום ש”על כל פשעים תכסה אהבה” (ואהבת עצמו מכל שכן), ו”כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו”, ולכן הדרך להביא את האדם לידיעת חסרונות שלו הוא ע”י שיזמינו לו לראותם בזולתו, והזדמנות זו, בעת שהוא “רואה” (בחבירו) פחיתות החסרונות והרע, מעוררת בו בהתבוננות במצבו הוא; וכאשר יתבונן היטב במצבו “אליבא דנפשיה”, יבוא להכרה שהחסרונות שראה הם באמת חסרונות שלו- אשר” כל הנגעים (שה)אדם רואה (ב)חוץ (הרי זה תוצאה) מנגעי עצמו”.

(הרבי מלויבאוויטש, ליקוטי שיחות)

שאלות לעיון:

• אם אדם רואה רע בחברו, מה הוא צריך ללמוד מכך?
• מה משמעותו של דימוי הראי?
• מה הקשר בין ראיית החיסרון באחר להשגחה פרטית?

פתחנו בחשיבה על בקורת עצמית מול בקורת על הזולת ודיון על קשר אפשרי ביניהן. במפגש התייחסנו לשני פתגמים ידועים שמקורם בתלמוד, הקשורים בראיה שלנו את הזולת ואת עצמינו. עיינו בדרשה של הרבי מלובביטש המציעה להשתמש בראיית המום בזולת, ככלי לתיקון עצמי: שהרי כך ניתן לדעת מה מקולקל אצלינו. לבסוף תרגלנו רעיון זה.