ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשחק משחק ב2-3 סבבים-
נזמין לקדמת הכתה מתנדב אחד בכל סבב ונראה לו ולכלל התלמידים תמונה מפורסמת יחד עם שמה.
בשלב ראשון נבקש מהמתנדב לספר מה לדעתו הסיפור שעומד מאחורי התמונה
בשלב שני נפרוס בפני התלמידים את הרקע האמיתי לתמונה (מופיע בפרק ההרחבות)
נשאל את התלמידים-
היכולת לספר סיפור מרחיבה את המבט של האדם- דרך הסיפור אנחנו מבינים את הרקע למאורע, את התחושות המתלוות אליו ואת המשמעות שלו.
אמנם היכולת לתמצת גם היא חשובה- היא מחדדת את העיקר ונוגעת בלב העניין, אך בכדי לבנות תודעה שלמה, אנחנו כבני אדם זקוקים לסיפורים.
בפסיכולוגיה יש שיטת טיפול הנשענת על הצורך של האדם לספר סיפור- “הגישה הנרטיבית”- הסיפור שאנחנו מספרים הוא הנותן את התוקף והמשמעות למעשים שלנו.
כך בחיי האדם הפרטי וכך בחיי אומה- התורה מצווה אותנו לספר ביציאת מצרים. בהמשך השיעור נבין למה דווקא יציאת מצרים ומה הסיפור הזה מספר לנו על עצמנו.
נקרא יחד את דברי הרמב”ם במשנה תורה, הלכות חמץ ומצה פרק ז’
“מצות עשה לספר בליל חמישה עשר בניסן על הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים, שנאמר: “זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם”, ונאמר: “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם”… וכל המאריך בסיפור הדברים שאירעו – הרי זה משובח”
זכירת יציאת מצרים מלווה אותנו בכל יום- קריאת שמע, תפילין, ציצית, קידוש ועוד ועוד.. הזכירה דומה לנקודת התמצית, נוגעת בלב העניין ומזכירה לנו כי יציאת מצרים היא האירוע המכונן של האומה הישראלית. סיפור יציאת מצרים הוא ההרחבה- הוא ההבנה של משמעות הסיפור.
המהר”ל שואל מדוע אנחנו לא מברכים על קריאת ההגדה בפסח? הרי זו מצווה לספר ביציאת מצרים.. והוא עונה כי עיקר המצווה תלוי ב”מחשבת הלב” שצריך להבין ולהפנים את מה שאנחנו קוראים. וכיון שאין המצווה תלויה רק במעשה הקריאה, אין אנו מברכים על ההגדה.
נקרא יחד את דבריו של הרב חננאל רוזן המסכמות את יתרון הסיפור:
“תודעה היסטורית ועיצוב הזיכרון הקולקטיבי אינם נוצרים משינון העובדות ההיסטוריות. כאשר אנו מתעסקים בעובדות בלבד, אנו אולי מבינים מה קרה, אך לא מהי המשמעות של מה שקרה. והזיכרון הקולקטיבי, כמו גם החווייה האישית של פרט בקולקטיב הקרוי “עם” זקוק למשמעות ולתוכן שנוצק על גב העובדות. על מנת לעצב עם, יש צורך בחדירה פנימה, אל מעבר לעובדות ההיסטוריות היבשות”
יציאת מצרים היא בעצם הולדתו של עם ישראל.
כמו שבאדם הפרטי הרקע המשפחתי ונסיבות החיים אליהם נולד עוזרים לשפוך אור על אישיותו, כך תהליך הלידה של עם ישראל מצביע על יסודות האומה מהם נוצרנו, לאן אנו שייכים ומהי המגמה שלנו בעולם.
נבקש מהתלמידים להעלות כמה שיותר מאפיינים של יציאת מצרים וחג הפסח.
נרשום את כל התשובות על הלוח למעין “לוח השראה” של ערכים, מצוות ומאפיינים.
בסיום מילוי הלוח נשאל-
נקרא יחד את דבריו של הרב אביגדור שילה בפירושו לספר “גבורות ה'” של המהר”ל-
יצירת עם היא תהליך שמתרחש בדרך-כלל במשך שנים רבות.
עיצוב הזהות הלאומית, גיבוש גבולות ותרבות מתפתחים אט-אט, במשך דורות.
בשונה משאר אומות העולם, עם ישראל נוצר ברגע אחד – ביציאת מצרים.
כפי שניסח זאת רבי יהודה הלוי בשפתו המיוחדת: “זו קמה פתאום, נאמר לה: היי! – ותהי – ממש כבריאת העולם” [ספר הכוזרי א, פא].
ביציאת מצרים נוצר עם ישראל, בתהליך נִסי ופלאי שהוביל הקב”ה בעולם. מתוך הבנה זו יוצא המהר”ל לבאר כיצד רגע היציאה ממצרים מגלה את הייחודיות של עם ישראל על פני שאר אומות העולם.
העובדה שעם ישראל נוצר ברגע היציאה, ממחישה את ההבדל העקרוני בין שאר האומות לעם ישראל. אומה רגילה נבנית בשני שלבים, בשלב הראשון היא מייצרת תנאי חיים קיומיים, כגון: כלכלה שוטפת, ביטחון מדיני, מערך שלטוני. כאשר תנאים אלו מבוססים אצלה כראוי, היא מפנה מקום לקומה השנייה של אנשי הרוח והתרבות, ובכך מעצבת אופי לעצמה.
אצל עם ישראל שתי הקומות נבנו באורח פלאי ומהיר, בבת אחת, בשעת יציאת מצרים.
הבדל זה הוא מהותי. הוא מלמד אותנו שאין לעם ישראל רובד קיומי ורובד רוחני הנפרדים זה מזה. אצלנו החיבור לעניין האלוהי הוא חלק מהמֵמד הקיומי שלנו, בלעדי זה אין משמעות לקיום הלאומי של עם ישראל.
חכמים אומרים לנו בהגדה כי “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”.
ניכר כי בימים אלו המשפט הזה רלוונטי מתמיד- אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית של מלחמה מתמשכת הדורשת מאיתנו למצוא בתוכנו כוחות לבירור הזהות שלנו ולהבנה על מה ולמה אנחנו נלחמים.
מה היינו כותבים ב”הגדת חרבות ברזל”?
פעמים רבות מי שנמצא בסיטואציה מסוימת לא מבין את גודל המאורע.
יהודה עמיחי כתב על כך את השיר ‘ניסים’-
“מרחוק כל דבר נראה נס
אבל מקרוב גם נס לא נראה כך.
אפילו מי שעבר בים-סוף בבקיעת הים
ראה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו
ואת נוע ירכיו הגדולות”
ההגדה של פסח נוגעת במתח הזה בדיוק רב, היא איננה מתעלמת מהשבר שבשעבוד מצרים, אך יחד עם זאת מצליחה לרומם לנו את המבט אל עבר הגאולה ויוצרת לנו את הנרטיב הלאומי בדמות עם של חירות וגאולה.
נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם לכתוב ערך בויקיפדיה על מלחמת חרבות ברזל עבור אנשים שישמעו עליה לראשונה בעוד 50 שנה.
שימו לב- איך הייתם רוצים לצרוב את המלחמה הזו בתודעה של עם ישראל?
חשבו כמה משפטים להקדיש לתיאור כל אחד מחלקי המלחמה- הכאב, הגבורה, הסולידריות וכד’..
מה המסר אותו אתם רוצים שאנשים יקחו איתם הלאה?
מוזמנים לשאוב השראה מהדרך בה הגדת פסח מציגה את שעבוד ויציאת מצרים.
בסיום העבודה הפרטנית נחזור לפורום מלא ונערוך השוואה בין התוצרים של התלמידים-
כמה נפח ובאיזה מילים בחרתם לתאר כל חלק מהמלחמה?
מה אנשים יבינו ויזכרו על המלחמה מתוך מה שכתבתם?
אפשר לסיים עם דבריו הנפלאים של הרב זקס-
“אני מאמין שאני דמות בסיפור של עמי, עם פרק משלי שאני מוזמן לכתוב בו, וכך גם כל אחד מכם. להיות יהודים הוא לראות את עצמנו כחלק מהסיפור הזה, לחיות אותו בזמננו שלנו, ולעשות כל שביכולתנו להעבירו אל אלה שיבואו אחרינו”
בשיעור הבנו כי סיפור יציאת מצרים הוא זה שעוזר לנו לבנות את התודעה והזהות הלאומית שלנו. עסקנו בתובנות שכל אחד מאיתנו יכול להסיק דרך הסיפור על הטבע והתכונות של עם ישראל, והוספנו את המהר”ל המלמד אותנו כי דרך היווצרותנו כעם מצביעה על הקשר העמוק בעם ישראל בין הקיום הפיזי והקיום הרוחני.
דרך הראיה העמוקה הזו עברנו לספר את הסיפור הלאומי שלנו כיום- איך אנחנו רוצים לצרוב בתודעה את המלחמה הנוכחית?
על-ידי הסיפור שנספר נוכל לעצב את הסיפור שלנו כעם.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא