נפתח בהקשבה לשיר הילדים: “הצריך הזה” של אריק איינשטיין ונקרא את מילותיו:

צריך לקום מהמיטה,
צריך לגמור את החביתה.
צריך לצחצח שיניים.

צריך להסתפר,
צריך להיזהר,
צריך לנוח בצהריים.

צריך לסדר את החדר,
צריך לעטוף את הספר,
צריך לשמוע בקול ההורים.

צריך להתרחץ,
צריך להתאמץ,
צריך להכין שיעורים.

צריך ללעוס לאט לאט,
צריך להיות נחמד,
ולהגיד לאן אתה יוצא.

צריך וצריך,
ומרוב שהצטרכתי –
כבר שכחתי
מה אני רוצה

• איזה אסוציאציות השיר מזכיר להם מהעולם הדתי?
• מה צריך וצריך לקיים ולעשות ביהדות?

נרשום את האסוציאציות של התלמידים על הלוח, מסביב למילים ‘צריך וצריך’ . ננסה ליצור רשימה ארוכה של מעשים וחובות דתיים.

• מה הרשימה הזו מעוררת בכם?
• איך החוויה שלכם מול שלל המצוות והמטלות?

המצוות המוטלות על האדם הדתי נחוות לעתים כנטל ומלוות בתחושת מרדף. מתוך הדיבור על התחושות והמטענים אותם מביא העולם המצוותי אנחנו פותחים פתח לעסוק בנושא השיעור והוא התנגשות בין מצוות שונות- ‘העוסק במצווה פטור מן המצווה’.

• אלו דוגמאות אתם מכירים לזמנים בהם הרגשתם התנגשות בין ה’צריכים’ האלו?
• מתי הזדהיתם עם תחושת הכותב: צריך וצריך/ ומרוב שהצטרכתי -/כבר שכחתי/ מה אני רוצה.

נסכם כי לפעמים ישנה תחושה של התנגשות בין מצוות ועשיות דתיות, ההתנגשות מגבילה אותנו וגם יוצרת חוסר יכולת לשהות בתוך דבר מסויים. החובה להגיע למצווה הבאה בתוך רשימת המצוות שעלינו לבצע בזמן נתון מהווה קושי בסיסי ביכולת להזדהות עם המצוות ולתת מקום למצווה אותה אנו מבצעים. זוהי נקודת פתיחה טובה ללימוד סוגיית ‘העוסק במצווה פטור מן המצווה‘.

נחלק דף מקורות..

נבקש מאחד התלמידים לקרוא את המשנה והחלק הראשון של סוגיית הגמרא (א), תוך עזרה וביאור המילים הקשות ורעיונות מסובכים. לאחר קריאה זו, המורה נעודד את התלמידים לחשוב:

• איזה סוג של התמודדות של הגמרא יש כאן?
• מהי התשובה על השאלה ‘מנא הני מילי’?

ייתכנו מספר תשובות וזה טוב, כמובן שהנושא של טירדת החתן יכול להעלות תחושות מגוונות בקרב התלמידים, (ואולי הדיבור על ‘טרדת החתן’ והציפיה למעשה המיני הנפגש עם עולמו היומיומי של הנער המתבגר, מהווה הזדמנות מצוינת להדגים גישה פתוחה של שיחה כנה על המשמעות של הציפיה תוך שמירה על סגנון דיבור פנימי ונקי. מומלץ שהמורה יקשיב לתלמידים וינסה לזהות קשיים ובעיות שיצופו, ינסה לדבר על הקושי המובנה שבציפייה הכפויה (המתעצמת עם עליית גיל הנישואין) ויעודד את התלמידים לשתף במחשבותיהם בנושא. כמובן שניתן לשלב (אם המסגרת מאפשרת) סדנא בנושא מיניות וההתייחסות הדתית אליה, אך לשם כך יש להקדיש זמן ומחשבה מרובים, ובכל מקרה כל ר”מ מכיר את כיתתו ויעשה את המעשה החינוכי הנכון).

נבקש מתלמיד אחר להמשיך לקרוא את ההמשך (ב), נדגיש שמדובר ביחידה המגיעה כהמשך, אך יכולה להיקרא גם בפני עצמה (כהצעה אלטרנטיבית לשאלה, מנא הני מילי).

נחלק את הכיתה לחברותות כשכל חברותא תצטרך לחזור על קטע הגמרא ולהשלים את הסוגיה עד סופה. נבקש לקרוא גם את פירוש רש”י בדף המקורות. בהמשך ללימוד נבקש שיענו יחד על השאלות הבאות (ניתן להגיד כדף עבודה):

• הסבר את שאלת הגמרא ‘מנא הני מילי’?
• מה מיוחד בתשובה הראשונה של הגמרא לשאלה (חלק א’)?
• מה הקשר של החתן לכל העסק? מדוע הגמרא בוחרת להצמיד אותו לעוסק במצווה?
• כיצד את/ה יכול להסביר את הדרישה הכפולה לטרדא ולמצווה?
• לפי רש”י, מדוע מביאה הבריתא גם את הפטור הספציפי של חתן ולא מסתפקת בפטור הכללי?
• לפי רש”י, מהי הטירדא ומדוע לא ניתן לקיים מצוות נוספות בשעה שטרודים?
• מה מוסיף/משנה המקור השני לפטור העוסק במצוה?
• מה מחדש רש”י בד”ה ‘שחל שביעי שלהם’, האם השאלה המקורית מתפרשת בצורה שונה בעקבותיו?

נאסוף את התושובת שענו התלמידים. תוך כדי האסיף, ננסה לבחון האם הסוגיה יכולה להיקרא בכמה צורות, (כך שהמרחב הכיתתי יכול להצמיח התבוננויות שאפילו המורה המנוסה יילמד מהם).

• מה גורם לאדם להמנע מביצוע משימות כשהן באות במקביל?
• לפי מה הוא יכריע איזו מצווה עליו לקיים?

נציע את המהלך הבא: בתשובות השונות הגמרא עונה על שתי שאלות דומות, אך נפרדות.

1. בשלב הראשון הגמרא מחפשת מקור לכך שאדם ה’טרוד’ במצווה, שהפנאי הנפשי שלו עסוק בה ואין לו מרחב תודעתי להתפנות למצווה אחרת, יכול לשהות בתוך המצווה הנוכחית, ואפילו במידה ועוד לא התחיל בקיומה המעשי אלא נמצא עדיין בשלב המחשבה (בדומה לחתן שרק ‘טריד במחשבת בעילה’ ועדיין לא ‘מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצווה’). בעצם הבאת החתן לסוגיא ישנו חידוש עצום, בכך שהגמרא ‘מסיטה’ את נושא הפטור מפטור טכני של התנגשות מעשית בין מצוות שונות, לפטור הנובע מעומס נפשי ומחוסר יכולת לבצע מצווה נוספת בשימת לב ראויה.
2. במהלך השני הגמרא מחפשת מקור לכך שאדם יכול להתחיל במצווה מסוימת גם אם קיומה יגרום מסיבה טכנית או אחרת לביטולה של מצווה אחרת (כמו הטמאים לנפש- כלשונו של רש”י “מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא”).

לכולנו יש סך מסויים של פעולות אותן אנחנו יכולים לבצע בזמן נתון. לפעמים אנחנו מרגישים שעשייה מסויימת פוגמת בעשייה אחרת וכך נוצרים לנו מדרגים שונים של חשיבויות. הדבר החשוב שניתן ללמוד מהחלק הראשון בדברי הגמרא נכון באופן כללי, והוא, שחשוב לשים לב מאיפה נובעת המניעה: הרבה פעמים אנו נוטים לחשוב שהמניעה מריבוי פעולות נובעת מסיבות טכניות: חוסר זמן, חוסר משאבים וכו’, כשלמעשה, בהרבה מהמקרים פעילות מסויימת דורשת ממנו מצב תודעתי מסויים והתרכזות בחשיבה על הפעולה אותה אנו רוצים לבצע (בדומה לחתן), כך שהמחשבה וה’טרדא’ מונעים ממנו לבצע את הפעילות אחרת (או שהם פוגמות באיכות הפעולות הנוספות). במצב שכזה, ההתיחסות צריכה להתמקד בתודעה ולא ‘להתבזבז’ על שיקולים טכניים ויבשים.

חשוב להדגיש שבשני המוקדים ההתייחסות יכולה להוביל לפתרון מסויים שיוכל להביא למיצוי גדול יותר של הזמן, אך גם יכול להוביל לוויתור על תכניות מסוימות. וויתור זה איננו ‘שלילי’ בהכרח, זוהי המהות הפנימית של הרעיון ‘העוסק במצווה פטור מן המצווה‘.

במידת ההספק, ניתן לתת להמשיך לסוגיה הבאה ולקרוא את פירוש רש”י המצורף במקורות:

• האם ניתן להבחין בשני המודלים שיצרנו לפטור מן המצווה?
• מה מחדש רש”י?
• כיצד הוא מבדיל בין פטור ממצווה לפטור מחמת ‘תשבו כעין תדורו‘?

ניתן להבחין שכאן רש”י מסייג את פטור ה’טירדא’ רק למעשי מצווה, הולכי דרכים פטורים רק מחמת הכלל של ‘תשבו כעין תדורו’, כלל המיוחד לסוכה בלבד וקשור לדרישות הפנימיות של המצווה הספציפית הזאת.

נסכם: תוך עיון בגמרא המחפשת מקור לכך שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, שמנו לב לשני מקורות שונים המעלים התייחסויות שונות לגבי פטור זה: המקור הראשון, אולי המפתיע יותר, מציג פטור הנובע מחוסר יכולת נפשית לעיסוק במצווה (‘טרדא’). האפשרות לוותר על מצווה חדשה במצב בו אני משוקע במצווה אחרת מהווה שינוי תודעתי. המקור השני מציג פטור אינטואיטיבי יותר, פטור הנובע מהתנגשות טכנית בין המצוות ועוסק בפתרון העדפתי למצווה בה עסוק האדם במצב נתון.

מציע לתלמידים לערוך מעין יומן פעולות במשך שבוע. נבקש להתמקד בשעה הראשונה לאחר חזרתם מבית הספר (או הגעתם לחדר בפנימיה) ולתאר את הפעולות שהם ביצעו בשעה הזו במשך השבוע הקרוב, תוך תשומת לב לפער בין התכנון (אם קיים) לבין הביצוע.

נבקש מהתלמידים לשים לב:

• איזה דברים הם לא הספיקו לעשות?
• איזה משימות או תכנונים הרגישו להם שמתנגשים אחד בשני?
• כיצד הם מסווגים אותם- האם ‘התנגשות’ היא התנגשות תודעתית או טכנית?

בשיעור הבא נבקש מתלמידים המעוניינים לחלוק תובנות מהיומן, תוך תקווה שהחלוקה וההפרדה בין שתי סוגי ה’הפרעות’, תביא לתובנות מענינות אצל התלמידים.

את הסיכום מומלץ לעשות בשיעור הבא, לאחר שהתלמידים יבצעו את מטלת היומן. בסיכום נחזור על עיקרי הדברים שנאמרו בשיעור שעבר ונבקש מתלמידים המוכנים לכך לשתף את הכיתה בחווית מכתיבת היומן ומתובנות שעלו בעקבותיו. המורה ימליץ על התמדה בכתיבת יומן בדרך כלל ובשימת לב לסוגי ההפרעות בדרך פרט.

פתחנו בשיר שהציף תחושות של בלבול והצפה מול מצוות וקיומן. דרך הסוגיה למדנו שלעיתים יש להכריע בקיום מצווה אחת אל מול מצווה אחרת. ניסינו להבין מה מניע אדם לקיים משהו ולוותר על האחר וסיימנו במשימה הביתה, כתיבת יומן פעולות וסדרי עדיפויות.