רקע קצר על המשוררת: רבקה-טניה הדר-קליין (1947-2014) הייתה משוררת ישראלית. נולדה בשם רבקה-טניה שטרנפלד, במחנה עקורים בגרמניה. בשנת 1948 עלתה המשפחה לישראל. התגוררה ברובע היהודי בירושלים ועסקה בתחומי ההוראה ובעריכה. השואה ותהליך החזרה בתשובה שעברה, מופיעים ברבים משיריה. לאחר שחלתה במחלה קשה, הלכה הדר-קליין לעולמה ב9 מאי 2014, ונקברה ב הר המנוחות. הרצל ובלפור חקק כתבו עליה : ‘מאפיין לפואטיקה של טניה הדר, מלבד התנועה המתמדת בין דמויות ובין זמנים, היא התנודה המתמדת במִנעַד (בַּסקאלה) שבין קודש לחול. משאת נפשה – להגיע אל הקודש, להתקדש במשכן השירה’.

פתיחה

נכתוב על הלוח את המילה- “חצר”, ונשאל-

• מה האסוציאציות שעולות לנו ממילה זו?
• האם חצר זה מקום ששייך לעולם גבוה או נמוך? קודש או חול?

חצר לרוב נתפסת כ”חוץ” שליד הבית, חוץ שפמעים רבות אינו מטופח, ואפילו מוזנח. (‘חוץ’ מטופח יקרה גינה) יחד עם זאת, ישנה גם חצר חסידית, שסובבת את הרבי. האם חצר היא מקום של קודש או חול? והאם העולמות האלו נפגשים? בנושא זה עוסק שירה של טניה הדר.

נכתוב על הלוח את כותרת השיר- נסוגה אל חצרות קדשך- ונבקש מהתלמידים השערות לפענוח הכותרת.

• נסוגה- ממה מתרחקת? כנראה ממציאות שונה או הפוכה מ’חצרות קדשך’.
• למי היא פונה? מהן ‘חצרות קדשך’? מה היא תרגיש שם לדעתך?

נקרא את השיר-

נסוגה אל חצרות קדשך / טניה הדר

נְסוֹגָה אֶל חַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ –
וְהֵיכָן אוֹתָן חֲצֵרוֹת שְׁקוּפוֹת מוּאָרוֹת
שֶׁל אַהֲבָתְךָ,
בְּתוֹךְ הֶעָשָׁן, זִהוּם הָאֲוִיר, רַעַשׁ
הָאֶקְרָנִים הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק
הַחֲסָךְ שֶׁאֵינוֹ מִתְמַלֵּא לְעוֹלָם –
הַיָּרֹק הַמְרֻקָּם בְּלוּחַ חָתוּם שֶׁל שָׁמַיִם

הֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים בְּצָהֹב מַתַּכְתִּי חָלוּד
עַל מִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן (סָפֵק זָהָב, סָפֵק טַבָּק),
מִתְדַּפְּקִים בְּחֻצְפָּה אַחֲרוֹנָה,
בְּעִקְּשׁוּת בִּלְתִּי מוּבֶנֶת

• האם השיר עונה על השערותינו?
• מה שואלת הדוברת? היכן הייתם שמים את סימן השאלה?
• האם יש תשובה? מהי תשובתה? האם היא ברורה?

ניתן לקרוא את השאלה בשני אופנים (ר’ מאמרה של רבקה קופרמן באתר ספרות)

1. השאלה היא כל הבית הראשון והכיוון לתשובה- בבית השני (או משורה אחרונה בית א’) העולמות יכולים להתמזג והניגוד בין הקודש לחול (המופיע בבית א) יכול לבוא לידי השלמה המיוצגת בעולם הטבע (בית ב). זו קריאה שמשאירה תשובה יותר פתוחה.
2. השאלה היא ‘והיכן הן אותן חצרות שקופות מוארות של אהבתך”? והתשובה מתחילה מייד במילים ‘בתוך העשן…’ ואז ברור יותר מהמשך השיר שחצרות הקודש קיימות בתוך עולם החול.

*הערה: האפשרות הראשונה פשוטה יותר להבנה ועל פיה נכתב המשך המערך. אפשר ללכת עם התלמידים להבנה שהם מוצאים. בכיתות שמתאים- מעשיר ומעניין להתבונן בשתי האפשרויות.  בכל מקרה העמימות של הפיסוק היא חלק מעיצוב החוויה המרכזית של החיפוש והתהייה. כמו גם הפסיחות והמבנה הגרפי החיצוני של השיר.

בית א’- השאלה

מטאפורת החצרות-

• מה משמעותה? איזו חוויה מחפשת הדוברת שם?

נראה את משמעות הביטוי ‘חצרות קדשך’ במקורות.

• ‘חצרות שקופות מוארות של אהבתך’- מה מבטאים התיאורים?

הצעה לפעילות:

בכיתות ששייך לעשות דמיון מודרך- לתאר את היציאה מהכיתה, מהרעש וכו’ לאותן ‘חצרות קדשך’ שקופות ומוארות באהבת ה’. איך הן נראות? מה יש שם? מה מרגישים כשמגיעים? בסיום הדמיון ‘לחזור’ למציאות.

• לשאול חוויות מהדמיון- מה מאפשרת ה’נסיגה’ לחצרות הקודש? איך המעברים מה’שגרה’ ל’חצרות’ ובחזרה?

ניתן לקרוא את חיפוש ה’חצרות’ דרך הנסיגה משלוש חוויות המנוגדות לחוויה הנכספת של ההימצאות ב’חצרות קדשך’:

1. ‘העשן, זיהום האויר, רעש האקרנים הבלתי פוסק’
2. ‘החסך שאינו מתמלא לעולם’
3. ‘הירוק המרוקם בלוח חתום של שמים’

אפשר לקיים דיון במליאה או לתת משימה לעבודה עצמית שלאחריה איסוף ודיון:

• מה המשמעות של כל אחת מהחוויות?
• מדוע לדעתך רוצה לסגת מכל אחת מהחוויות הללו?

1. עולם החול המודרני הגדוש באמצעים טכנולוגיים המתועש הרעשני והאינטנסיבי
2. החוסר במשמעות, הריקנות, הבדידות שהם ממאפייני המודרנה. חסך באהבה בבטחון בעוגן רוחני.
3. אפילו יפי הטבע, הקרוב יותר לגילוי האלוקות, יכול להיראות כנוגע במציאות שמימית אך היא רחוקה עלומה וחתומה.

משימה:

נחלק לכל תלמיד דפים וצבעים, ונבקש מהתלמידים לנסות לבטא בציור את חצרות הקודש לעומת אחת מהחוויות המנוגדות. בסיום נבקש מכמה תלמידים להציג את הציורים ולהסביר את הניגוד שבציור. ונדון-

• האם לדעתך הנסיגה הכרחית?
• האם יש אפשרות להיות ב’חצרות קדשך’ גם ללא נסיגה?

בית ב’ – כיוון לתשובה

• מה מסמלת תמונת הטבע שמתארת הדוברת?

“העלים הנושרים בצהוב מתכתי חלוד על מסגרת החלון” (ספק זהב, ספק טבק) עלי השלכת- סופיות, אך גם מחזוריות והתחדשות. עלים מתוך עץ גדול- גילויים קטנים של הגודל.   יש כאן מיזוג וחיבור בין עולם החול לעולם רוחני יותר: הצבע שלהם ממזג טבע נקי (עם מימד של קדושה)- צהוב, זהב יחד עם עולם מתועש – מתכתי חלוד, טבק. העלים מעולם הטבע נושרים על מסגרת חלון מעשה ידי אדם. הדוברת נשארת בספק לגבי מהותם, כיוון שהיא מכילה סתירות וניגודים פנימיים. ספק זה מנקר בה בדמותם של העלים המואנשים, ה”מתדפקים בחוצפה אחרונה בעקשות בלתי מובנת”. הסופיות של העלים  (ולא “הירוק המרוקם”) מדגישה אף היא את הניגוד בין עולם החומר המתכלה לעולם הרוח הנצחי. לחיבור הזה בין חומר ורוח נדרשת חוצפה ועקשנות כיוון שהוא לעולם לא יהיה מובן והרמוני. תמיד יישאר בעיני הדוברת הספק וה”לא מובנת”. עם זאת, גם ב’מותם’, במפגש האחרון עם המציאות, הם יוצרים ב’חוצפתם’ ו’עקשנותם’ חיבור בדפיקה בין העולמות ביניהם נעה הדוברת. מתעקשים לומר לה: למרות הניגוד והמתח בין העולמות יש מפגש, יש סיכוי להתמזגות ולגילוי ה’חצרות’ בתוך ההוויה. דפיקתם על חלונה מסמלת לה שאולי גם אין אפשרות לסגת.

סיכום החוויה המרכזית בשיר:

בשיר מובע חיפוש האלוקות וקדושה בתוך המציאות החומרית היום-יומית. הדוברת מחפשת מפלט מפני עולם החול הסובב אותה ומבקשת מחסה בחצרותיו הקדושות של האל. במהלך השיר מכירה הדוברת כי גם אם החיבור בין העולמות מורכב ולא מובן- הקדושה אינה מנותקת מעולם החול אלא נמצאת בתוכו.

נחלק לכל תלמיד ציור של עלה שלכת  ועליו הוא יכתוב מה עונה על השאלה-

• ‘היכן אותן חצרות’ בחייו (הקיימות או הרצויות), ומהי הדרך להגיע אליהן?

פתחנו את השיעור באסוציאציות על המילה ‘חצר’, ושאלנו האם זו מילה ששייכת לעולם החול או הקודש? משם יצאנו ללימוד שירה של טניה הדר, ‘נסוגה אל חצרות קדשך’, וסימנו היכן השאלה של הדוברת נגמרת והיכן מתחילה תשובתה, והצענו שתי אפשרויות לחלוקת השיר. לאחר מכן העמקנו בשיר דרך לימוד בתי השיר, דנו מהן אותם חצרות, ומה משמעות תמונת הטבע המופיעה בבית השני של השיר, וראינו כי הדוברת מחפשת את הקודש ומבינה שניתן למצוא את הקודש בתוך עולם החול. סיימנו בהזמנת  התלמידים לכתוב על עלה את חצרות הקודש הנמצאים בחייהם.