נפתח את השיעור בהבנת מערכת השעות ההלכתית של היום שמתנהלת על פי שעות זמניות. כדי להבין את העניין הזה באופן פשוט, נשרטט על הלוח ציר ונפרק אותו לשניים עשר חלקים, כאשר כל חלק יסמל שעה אחת. נסביר בקצרה שמבנה השעון ההלכתי שנוצר בתקופה בה לא היה שעון מדויק, עובד על פי שעות האור ומחלק אותן לשניים עשרה חלקים, כאשר כל חלק מהווה שעה זמנית אחת. המושג “זמני” חשוב שכן במערכת חישוב כזו, אורך השעה משתנה בין תקופות השנה בהתאם לאורך שעות האור שבתקופה. נערוך עם התלמידים משחק תחרותי קצר כדי לראות שהעניין נקלט. ניקח יום תיאורטי לדוגמא, נגדיר את נקודת ההתחלה ונקודת הסיום של האור (אפשר להזכיר בקצרה את מחלוקת הגר”א והמגן אברהם האם להתחיל את הגדרת היום מנץ החמה או מעלות השחר) ונכתוב כל מיני שאלות על הלוח, כגון: בית הספר מתחיל בשעה שלוש וחצי, פעולה בסניף מתקיימת בשעה שמונה, התנדבות בשעה שש וחצי, שיעור בבית הכנסת בשעה עשר ורבע, הסרט בקולנוע יתחיל בשעה עשר, המכולת נסגרת בשעה אחת עשרה וכדומה. כל תלמיד יצטרך בעזרת מחשבון (שנמצא היום בכל מכשיר פלאפון) להגיע לתרגום השעות הללו לשעון הנוכחי שלנו. במידה ונראה לך נכון לכיתה שלך, אפשר לפני שעוברים הלאה, לחשוב עוד קצת על איך נראים החיים בתוך מערכת שעות זמניות ומה הקשיים והרווחים שמערכת כזו מציפה (בלילה אין שעות, קצב אחר של חיים מדויק פחות, אולי נינוח יותר, התאמה וקשר בין הטבע והשמש לבין החיים של האדם וכדומה.)

נקרא יחד את המשנה הפותחת את פרק ד’ של מסכת ברכות:

משנה, מסכת ברכות, פרק ד’, משנה א’
תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קְבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת.

נשרטט על פני הציר שכתבנו על הלוח את השיטות השונות לגבי כל אחת מהתפילות. נשאל את התלמידים מה הסיבה שהם חושבים שקובעת את זמני התפילות על פני הציר? נשאיר בשלב זה את התשובות שהם יעלו בחלל הכיתה.

כעת נחזור למה שראינו באחד משיעורי הפתיחה בעניין התפתחות התפילה והמעבר מתפילה אישית לתפילה קבועה ונשאל את התלמידים מדוע נקבעו דווקא שלוש תפילות במהלך היום? ניתן לתלמידים להציע הצעות יצירתיות משלהם ואזי נלמד יחד את הגמרא במסכת ברכות ואת שני הקולות שהיא משמיעה: תפילות כנגד אבות או תפילות כנגד קרבנות.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד ב
איתמר: רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום.
תניא כוותיה דר’ יוסי בר חנינא… אברהם תקן תפלת שחרית… יצחק תקן תפלת מנחה… יעקב תקן תפלת ערבית.
ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי:
מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות? שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות.
ורבי יהודה אומר: עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות.
ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב? שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב.
רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה.
ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע – שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה.
ומפני מה אמרו של מוספין כל היום? שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום;
רבי יהודה אומר: עד שבע שעות, שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות.

נבקש מכל אחד מהתלמידים לחשוב מה התפילה האהובה עליו ביותר או המאתגרת עבורו ביותר מבין שלושת התפילות. ביחס לתפילה שיבחר התלמיד הוא יצטרך לחזור אל הסוגיה ולמצוא בצורה מדויקת יותר כנגד מה היא וממילא לחשוב על האופי שיש לה (שחרית: תמיד של בוקר או תפילת אברהם אחרי הפיכת סדום. מנחה: תמיד של בן ערביים או תפילת יצחק כאשר פוגש את רבקה לראשונה. ערבית: כנגד השאריות הנשרפות על המזבח או תפילת יעקב כאשר בורח מעשיו אחיו). נעבור יחד על התפילות ונשמע תובנות שהיו לכל אחד על התפילה שבחר ללמוד.

לאחר מכן נבצע תרגיל חברותת דיבור: נחלק את הכיתה לחברותות ונבקש מכל אחד לספר לחברותא שלו מה התפילה שבחר ומדוע. החברותא חייב לשתוק ורק בסוף הדיבור הוא צריך לשאול את חברו שלוש שאלות על מה ששמע. אין צורך לענות על השאלות, אלא רק להקשיב ולהרהר בהם. כדאי לשאול את התלמידים איך היתה חווית השיתוף, איך היתה החוויה לחשוב מה לשאול ואיך היתה חוויית ההקשבה לשאלות ללא צורך לענות ולהסביר.

תרגיל כתיבה: נבקש מכל תלמיד לבחור צמד אחד של קרבן ואב ולנהל שיח ביניהם על התפילה אותה תקנו, לדוגמא: אברהם וקרבן התמיד משוחחים על תפילת שחרית שתיקנו ומעלים בשיח וויכוח את השאלה מי תיקן את התפילה וממילא כיצד היא נראית. השיח יפתח את ההבחנות שבין שני הקולות שהסוגיה מעלה: ציווי או מעשה אינטואיטיבי, תפילה חזרתית או תפילה עם אופי שונה לכל שעה ביום, מעשה של קרבן בעבודת ה’ או מעשה של רצייה, ציבורי או אישי וכו’.

• לחילופין, ניתן לבצע זאת כתרגיל דרמטי – לבקש מתנדבים ולחלק אותם לזוגות, כאשר כל זוג מציג אחד מהצמדים של אב-קרבן.

בשיעור עסקנו בשאלה כנגד מי תיקנו חכמים את התפילות. פתחנו בתרגיל להבנת והמחשת מושג השעות הזמניות, ולמדנו את המשנה המשייכת כל תפילה לשעה מסויימת. למדנו את המשנה ממסכת ברכות העוסקת במחלוקת כנגד מי תיקנו את הקרבנות, וניסינו להתחבר לתפילה האהובה\המאתגרת עלינו ולהתבונן בקשר שלה לאותו קורבן/ אב – הן ע”י התבוננת אישית והן בעזרת חברותת דיבור. לסיכום ניסינו להמחיש ולהרחיב מחלוקת זו בעזרת תרגיל כתיבה/דרמה היוצר דיאלוג בין האב ובין הקרבן.

לסיכום נבקש מתלמידים שמוכנים לקרוא את שכתבו בתרגיל הכתיבה, להקריא בקול את השיחה. נסיים בחזרה אל סופה של הסוגיה שמכריע שאת התפילה תקנו האבות אבל הזמנים ודיוקי ההלכות של התפילה נקבעו על פי הקרבנות.