נכתוב על הלוח את המשפט המפורסם, שהפך לסוג של סיסמא, “משנכנס אדר מרבין בשמחה” (תענית כט ע”ב). נשאל את התלמידים מהי, לדעתם, משמעותו של משפט זה וכיצד ניתן ליישם אותו? ניתן לכתוב על הלוח את ההצעות השונות.

חשוב לציין כי בהקשרו המקורי בגמרא משפט זה נאמר בניגוד לחודש אב בו ממעטין בשמחה בגלל האבלות על החורבן, לעומתו בחודש אדר מרבין בשמחה מעבר לרגיל בשגרה. רש”י מפרש כי סיבת התוספת היא בגלל ימי הניסים שקרו בתקופה זו- ימי פורים ופסח, ויש המפרשים כי סיבת השמחה היא שזהו זמן איסוף מחצית השקל לבית המקדש, שאופיינה בהתעוררות גדולה של עמ”י לתרומה למקדש דבר שיצר שמחה גדולה בעם.

נחלק את הכיתה לכמה קבוצות (כ5 תלמידים בקבוצה) וניתן לכל קבוצה ללמוד את הסיפור על רבי ברוקה ושני האנשים המשמחים את הבריות (כולל את פירוש רש”י ודברי רבי נחמן מברסלב). ננחה את התלמידים ללמוד יחד את המקורות, תוך שהם נעזרים בשאלות לדיון. כמובן שכל חברי הקבוצה מוזמנים להוסיף רעיונות ומחשבות משלהם. דף הלימוד מצורף כאן.

לאחר שלב הלימוד, נבקש מכל קבוצה להמחיז את את הסיפור, כשהפרשנות שלהם והמחשבות שלהם אודות הסיפור צריכות להיות משוקעות בתוך ההמחזה. כל קבוצה תציג את “הסיפור שלה” בפני שאר התלמידים.

בסיום ההצגות, נערוך סיכום ביניים של מה שעלה מתוך הלימוד וההצגות אודות מהותה של השמחה.

כעת נלמד את דבריו של רבי מנחם המאירי (מופיעים בדף המקורות שכותרתו “שמחת פורים – עד דלא ידע?”) ננסה לעמוד על הנקודות הבאות:

• מהי מטרת השמחה ע”פ המאירי?
• מה ההבדל בין “שמחה של הוללות ושל שטות” לבין “שמחה של התענגות?”
• מהן סכנותיה של השכרות?
• כיצד קשורות האכילה והשתייה לשמחה?

נעבור למקור השני בדף זה. ראשית נקרא רק את השאלה עליה עונה הרב עובדיה יוסף. נשאל את התלמידים מה דעתם בשאלה זו? (כמובן, שמדובר בשאלה הלכתית שיש צורך בידע הלכתי רחב כדי לענות עליה, ואין הכוונה להתיימר לבקש מן התלמידים לעשות זאת, אלא להביע את דעתם בסוגיה זו ע”פ תחושתם והכרותם עם המציאות של חודש אדר בבתי הספר. )

נקרא את דבריו של הרב עובדיה יוסף (בכיתות בהן התשובה יכולה להיות ארוכה וקשה מידי ניתן לקצר עוד ולהביא כמה משפטים מתוכה) ונעמוד על הסכנות המרכזיות שהוא מצביע עליהן- לשון הרע, ביזוי כבוד תלמידי חכמים, מושב ליצים, זלזול במצוות, קלות ראש, וכו’.

נחזור לסיפור שלמדנו בתחילת השיעור על רבי ברוקה ונשאל את התלמידים:

• מה ההבדל בין השמחה המתוארת בגמרא לשמחת פורים שכנגדה יוצא הרב עובדיה?
• למה גורמת כל אחת משמחות אלו?

בסיכום, נדגיש את הפער שבין החייאת האדם המודאג ע”י אותם שני משמחים לבין הלבנת הפנים שעליה מצביע הרב עובדיה יוסף. ישנה שמחה שמחייה את האדם, וישנה שמחה שיכולה להרוג (המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים).

כעת ננסה לקחת דיון תיאורטי זה אל המציאות הפורימית בבתי הספר.  נבקש מהתלמידים לנסות ולהיזכר באירוע אליו היו שותפים או עדים בו היתה שמחה מזיקה ומחריבה, ובאירוע בו היתה שמחה חיובית מרחיבה ומחייה.

• נשאל את התלמידים אלו דברים בעייתיים לדעתם נוצרים באירועי פורים שהם שותפים אליהם? (בבית הספר, בסניף וכד’) כיצד ניתן למנוע תופעות אלו?
• אלו מעשים טובים של שמחה אפשר ליזום ולעשות בפורים?
• איך ניתן בזמן אמת להבדיל בין שמחה חיובית לשמחה הרסנית? איך יודעים לא להיגרר לשמחה שפוגעת?

ניתן להציע לכל תלמיד לקבל על עצמו דבר מה חיובי לקראת פורים הקרב ובא, ולכתוב לעצמו את הדברים.

פתחנו במשפט “משנכנס אדר מרבין בשמחה” וניסינו להבין את הקשרו ואת האסוציאציות שהוא מעלה. עסקנו במהותה של השמחה החיובית שמחייה את הבריות ולמדנו בקבוצות את הסיפור על ר’ ברוקה ואת דברי ר’ נחמן מברסלב, והמחזנו אותם בהצגה.  לאחר מכן עסקנו בסכנותיה של השמחה ובאזהרותיהם של ר’ המאירי והרב עובדיה יוסף.  לבסוף ניסינו לחשוב כיצד דברים אלו פוגשים אותנו במציאות היומיומית וכיצד ניתן להבחין בין שמחה חיובית ושלילית ולהוסיף אור בתוך ימי הפורים.

חשוב לזכור כי בסופו של יום האדם הוא שאחראי למעשיו. לאדם קיימת הבחירה באיזה תוכן למלא את ימי הפורים, ויש לו את היכולת למלאם בשמחה חיובית ומחייה שעוצמתה עולה על השמחה הפוגעת והמחריבה.