נסביר לתלמידים כי שיעור זה הינו פעילות מלווה ופותחת לדפי עיון של משניות בהירות.
נשאל,
נתחיל בתרגיל קצר על מנת לעורר דיון משמעותי לפני לימוד המשנה:
נסדר בכיתה מסלול כסאות צר בו יכול ללכת רק אדם אחד.
בתחילת השיעור נחלק את הכתה לזוגות. נבקש מכל זוג תלמידים ללכת בזהירות בתורו במסלול כסאות, עיניהם של שני בני הזוג קשורות במטפחות.
כיוון שהמסלול שנבנה יהיה צר, בכל זוג יהיה תלמיד המוביל ותלמיד ההולך אחרון.
נאפשר לכל תלמידי הכיתה לבצע את התרגיל בתורם.
ניתן תשומת לב לתרחישים השונים במהלך התרגיל: מי מהתלמידים המובילים מנסה להזהיר ולעזור לזה שאחריו? מי מתייחס למשימה כמשימה אישית ולא בקשב למצבו של החבר ההולך אחריו? אצל מי מהזוגות אירעה “תאונת שרשרת”? וכן הלאה.
לאחר שכל הזוגות ביצעו את המשימה, נשב ונבקש לחלוק מחוויותיהם. נשאל כל דובר בתורו האם היה בתפקיד המוביל או המובל והאם חווה את מיקומו במסלול כדבר משמעותי.
נציין ונזכיר תופעות שראינו אנחנו כצופים בתרגיל ונמקד את הדיון סביב ההבדלים בין הצועד הראשון לשני (יש להקפיד על ביקורת בונה ומעצימה).
בשלב זה נפנה למקורות,
נקרא את המשנה ונבחן בדין הנחרץ החותם אותה:
(שְׁנֵי קַדָּרִין – יוצרי כלי חרס)
נשאל,
נסכם ונציין כי מפגש זה נגע במשנה העוסקת במצבים בהם אדם יכול לשמש כתקלה ברשות הרבים.
נזכיר את הדוגמאות מתחילת השיעור ונציין כי תאונות עשויות לקרות, אך יש עלינו האחריות להשתדל ככל הניתן למנוע אותן.
רכושו, פרנסתו וגופו של האחר בעלי חשיבות כמו שלנו. לכן, המשנה פסקה כי ישנו סדר מסויים של אחריות ופיצוי.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא