א. נשאל את התלמידים אלו מעשים אנו עושים כפרטים וכחברה על מנת לזכור אירועים משמעותיים? (עליה לקבר, מנהגי אבלות, סרטי זיכרון, ערבי זיכרון, פעולות הנצחה, צפירה, צומות).
ב. מבין האפשרויות השונות, קבעו חז”ל שהדרך המרכזית לאבלות ולזכרון חורבן ירושלים תהיה דרך צומות. הם תיקנו ארבעה צומות (עשרה בטבת, יז בתמוז, ט’ באב וצום גדליה) שכל אחד מהם קשור לפן מסויים של החורבן. מדוע דווקא צום? מה מבטא יום צום?
נלמד את הרמב”ם בהלכות תעניות (כל המקורות מצורפים) המסביר את מהות הצום כיום שנועד לפתיחת הלב לתשובה.
אם כך, נראה שכל צום דורש מאיתנו, מעבר לאבל ולזיכרון האירוע שהתרחש בעבר, גם לתקן את דרכינו, לשנות דבר מה כלפי העתיד.
נערוך דיון:
מבין ארבעת הצומות על החורבן, צום עשרה בטבת הוא הפחות מובן. מדוע כל כך חשוב לזכור את היום בו התחיל המצור על ירושלים, הרי העיר עדיין לא חרבה, בית המקדש עוד עומד על תילו? ויתרה מכך, מה אנחנו אמורים ללמוד מכך לחיינו?
לאחר שמיעת התשובות שיעלו מן התלמידים נקרא את המדרש המתאר את החורבן ושריפת המקדש כביטוי לחולשה פנימית ולריקבון שהיה בעם עוד הרבה לפני החורבן עצמו.
נלמד את דבריהם של הרב שרלו והרב ליכטנשטיין, העוסקים במהותו של עשרה בטבת כיום של תשומת לב לתהליך הרסני. תשומת לב לנורות האזהרה הנדלקות עוד טרם ההרס והחורבן. הרב ליכטנשטיין מקשר את הדברים גם לעשרה בטבת כיום הקדיש הכללי- ראיית התהליכים השונים שאיפשרו לשואה להתרחש.
נחלק את התלמידים לקבוצות. כל קבוצה תדון במעגל-חברתי מסויים ותנסה לחשוב על תחומים שיש לשים לב אליהם ולהתעורר לתשובה ביחס אליהם, במעגל זה.
המעגלים: בכיתה, בבית הספר, בחברה הדתית לאומית, בעם ישראל, בעולם.
חברי בהקבוצה יכולים להציע תחום מסויים בו הם חשים כי יש תהליך שלילי המוביל להידרדרות שהם רוצים להתריע מפניה, ולהתעורר לתשובה ביחס אליה. לאחר שמיעת כל חברי הקבוצה ודיון פנימי בתוכה, כל קבוצה תבחר נושא אחד בו היא מתמקדת ותכין כרזה בה היא מזהירה/ מסבה את תשומת הלב לנושא זה.
כמו כן כדאי לבקש מהקבוצות להציע גם דרכים מעשיות לתיקון ולשיפור המצב.
הכרזות ייתלו בכיתה וכל קבוצה תתאר את הדיון והתהליך שעברה.
כדאי שהתחומים לתיקון יעלו מהתלמידים אך במידת הצורך ניתן לעזור להם בדוגמאות:
אלימות, תאונות דרכים, חוסר יושר, חשיפה מוגברת לאמצעי תקשורת, התחממות כדור הארץ, רעב בעולם.
פתחנו בהצפת פעולות הנעשות לצורך זיכרון וראינו שהדרך המרכזית בה בחרו חז”ל עבור זיכרון ואבלות היא תענית- צום. מלימוד דברי הרמב”ם הבנו כי מטרת הצום אינה רק זיכרון אלא קריאה לתשובה, לתיקון. התמקדנו בעשרה בטבת ובאמצעות מקורות ניסינו להבין את משמעות קביעת צום על התחלה של פורעונות. סיימנו בבירור מעשי ויצירת כרזות המציגות תחומים לתיקון בימינו, בחברה המיידית, והכללית.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא