עולמות שמרכזם נעלם: ראה בנספח 1 תמונות

• שען
• מכולת
• סנדלר
• חלבן

הכתה תתחלק לקבוצות עבודה, כל קבוצה תקבל את אחת התמונות המופיעות בנספח (תמונה של בעל מקצוע שמקומו במציאות של היום שונה ממה שהיה לפני כמה עשרות שנים). כל קבוצה תתבקש לענות על השאלות הבאות:

1.      מה המקצוע המתואר בתמונה? מדוע נעלם מקצוע זה?

2.      מה סדר יומו של בעל המקצוע?

3.     מדוע נעלם מקצוע זה? אילו השפעות יש להעלמותו על בעל המקצוע? מה הוא מרגיש?

4.      כיצד יכול בעל המקצוע להתמודד עם השינוי? מה יוכל לעשות עם כישוריו כעת?

5.      אילו עוד מקצועות עומדים להעלם?

לאחר השלמת המשימות הקבוצתיות, נחזור לדיון בכיתה וכאסיף לשלב זה נהתמקד בשאלות 4-5 ונפתח דיון המתכנס לשאלות שימור והתמדה. כגון:

-מהן ה’שאריות’ שמשאירה אחריה מציאות שבטלה?

-האם יש מקצועות שנעלמו וכדאי לשמר מהם משהו? מנין באה נטיה זו?

 לתשומת לב: יש להיות רגישים לגבי מצב בו בכיתה יש תלמיד שאחד מהוריו עוסק באחד המקצועות שנמנו ולא לומר אמירות בוטות על ‘חוסר הרלוונטיות’ של המקצועות הללו במקרה כזה. אולי דווקא תלמיד כזה ייטיב לתאר את המצב.

• ·

אנו רוצים לעסוק ב’היעלמות’ גדולה של ‘מרכז’: בית המקדש. בית המקדש היה מרכז החיים הדתיים בעולם היהודי.

מה זה בעצם אומר? האם אכן זה היה כך?

ננסה לבדוק:

1.מצוות המתקיימות דוקא בבית המקדש-תנו דוגמאות— רגלים, קרבנות, עלייה לרגל ועוד.

2.במקדש שרתה נוכחות אלוקית קבועה.

3.לוח השנה היהודי: איך נראה לוח השנה היהודי בפני הבית, למי שלא בא למקדש?, -האם יש מצוות ברגלים שאינן קשורות לבית המקדש?

נבקש מהתלמידים לדמיין: אילו ארועים דתיים יש לאדם החי בזמן שבית המקדש קיים-ארועים בביתו או בסביבתו- שאינם תליים בבית המקדש?? ובכן, נראה שיש מעט כאלה.

אמנם, יש אכן מצוות ברגלים שהן מצוות פרטיות- למשל סוכה! סוכה עושה כל אדם לעצמו, למשפחתו- ליד ביתו. גם קרבן פסח הוא קרבן משפחתי, אם כי, הוא צריך להיות מוקרב בבית המקדש. אלא שנראה שדוקא מצוות משפחתיות כאלה נזנחו בכלל או לזמן רב בזמן בית המקדש הראשון! על כך ניתן לקרא בספר מלכים ובספר נחמיה:

 יג וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל-הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל-עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.  יד וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה  אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.  טו וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל-עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת  לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב.

טז וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל-גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם.  יז וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.

(נחמיה: ח)

  כא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַה’ אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה

 כב כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה

 כג כִּי אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ  נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַה’ בִּירוּשָׁלִָם.

(מלכים ב’: כ”ג)

נוסיף,כי גם יום הכיפורים, שבימינו נחווה כיום של תשובה ותפילה אישית, בזמן קיום הבית המוקד שלו היה בבית המקדש, ובקריאה מסויימת של פרשת “אחרי מות” נראה שתכליתו היא כניסת כהן גדול לקודש הקודשים.

· נדון: לאחר חורבן הבית:

·         מה נשאר?

·         מה דורש שימור?

· ניתוח הסכנות בפניהם עמדה היהדות עם חורבן הבית:

·         התבוללות

·         התמוססות בתוך דתות האזור

·         אובדן משמעות

ניתן לצייר טבלה על הלוח המסכמת את אופי החגים לפני ולאחר החורבן, ומוליכה למסקנה שהחורבן אכן פגע אנושות במצוות המעשיות.

ראש השנה פרק ד משנה א

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה.

משחרב בית המקדש,

התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין.

אמר רבי אליעזר,

כשהתקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין, לא התקין אלא ביבנה;

אמרו לו,

אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין.

משנה ב

ועוד זאת היתה ירושלים יתרה על יבנה, שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא, תוקעין.

וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד.

משנה ג

בראשונה היה הלולב נטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד

.משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב נטל במדינה שבעה

זכר למקדש, ושיהא יום הנף כלו אסור.

1. שרטט ציר זמנים של המתואר במשניות- מה אירע לפני מה?

2. מה המשותף למצוות הנזכרות במשניות?

3.”מצב הפתיחה”, בזמן שבית-המקדש היה קיים- מדוע נאסרה תקיעת השופר במדינה? מדוע לולב היה ניטל במדינה יום אחד?

לא נגלה: התלמידים יעלו אפשרויות שונות- ניתן לצבור אותם על הלוח.

כדאי מאוד לבקש מן התלמידים לחלק את התשובות שהעלו למקבצים סביב נושא: “חילול שבת”, “ערכה הפחות של המדינה” וכולי.

4.מדוע, אם כן, הותרה התקיעה במקדש?

עדיין “לא לגלות”: מה במקדש מבטל כל אחת מן הסברות שהועלו לעייל לגבי האיסור במדינה?

·         ומדוע לבסוף תיקן רבן יוחנן בן זכאי? מה הופך מקום שיש בו בית-דין ל”תחליף מקדש”?

בשלב זה ניתן לחזור לאחור ולהסביר שתקיעת שופר אינה מלאכה כלל- והאיסור לכתחילה היה גזירה שמא יטלטל להתלמד. במקדש היו בית-דין מזהירין את העם ועל כן אין צורך בגזירה.

הערה: התלמידים יעלו סברות שונות אודות הקשר בין שבת-מקדש-בית-דין, אין לדחות אותן על הסף, אלא רק להדגיש מהו הפתרון אליו הגיעה הגמרא- ולשמוע מה עוד ניתן ללמוד מכאן.

5.’יום הנף כולו אסור’- לעומת התקנות האחרות המרחיבות את קיום המצוה מחוץ לבית המקדש, תקנה זו מרחיבה את האיסור- מדוע נאסר ‘יום הנף כולו’ באכילת חדש? עיינו בהסבר של הגמרא (עם ביאור שטיינזלץ):

מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — אם יתרגלו אנשים לאכול מן החדש ביום ט”ז בניסן (“יום הנף”) כבר כשהאיר היום, הרי אנו מצפים כי במהרה יחזור ויבנה בית המקדש, ויש לחשוש שיאמרו אשתקד (בשנה שעברה) מי [האם] לא אכלנו מן החדש כבר בהאיר המזרח ביום ט”ז בניסן? השתא נמי ניכול [עכשיו גם כן נאכל] משעה זו.

(מנחות סח ע”ב)

אם כן, תקנה זו מיוסדת על ראיה לעתיד, על מצב בו בית המקדש יבנה מחדש.

6.מה משותף לתקנות של רבן יוחנן בן זכאי? איזו חסר הוא ניסה למלא וכיצד עשה זאת?

נסו להתייחס לדיון שערכנו בשלב הקודם בנוגע למקומו של בית המקדש בחיים הדתיים: איזה ‘תחליף’ הוא יוצר לבית המקדש? האם התחליף מייתר את בית המקדש ומשכיח אותו? האם קיום המצוות המדינה הוא תחליף או ‘זכר’?

• אעולם עם מקדש וללא מקדש
• בתקנות בעולם הדתי- דיון פתוח

פתחנו בחשיבה על התמודדות עם שינויי מציאות בעולם הדתי: שינויים טכנולוגיים, שינויים לאומיים, היעדר מקדש. איזו השפעה יש לשינוי וכיצד מתמודדים איתו? מכאן המשכנו ובחנו -באמצעות חשיבה על ריבוי המצוות הקשורות במקדש ועיון בסיפורי תנ”ך על מועדים ש’נשכחו’- את המשמעות המכרעת שהיתה למקדש כמוקד הפולחן היהודי ומכאן הסכנות הדתיות שנוצרו בהיעדרו. על בסיס זה למדנו את המשניות המתארות את תקנות רבי יוחנן בן-זכאי לאחר החורבן והבנו את המטרה הכפולה שהן באו למלא: יצירת תחליף למקדש בקיום המצוות המעשיות ושימור זכר המקדש והציפיה לבנייתו. סיימנו בפעילות הפנמה לגבי התחושות האישיות לגבי בית המקדש מחד והעידרו מאידך, ולגבי הנושא של שינויים בעולם המצוות באמצעות תקנות.