• אתרגיל בדמיון
• בהמחזה

התלמידים יקבלו את השורות הבאות מתוך המשנה בברכות פרק ה, משנה א:

“אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין

כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים”.

*הערה: הנוסח המופיע הוא נוסח המשנה בדפוסי התלמוד, הנוסח בדפוסי המשנה הוא: ‘כדי שיכוונו לבם למקום’.

בקבוצות של שלושה נבקש מהתלמידים בשלב ראשון-לשקף את המשנה זה לזה, ובשלב שני לשאול שאלות את כותב המשנה ו/או/את  החסידים הראשונים, לדוגמא: חסידים ראשונים רציתי לשאול אתכם…(צורת לימוד זו עוזרת להנכיח).

לאחר מכן נבקש מהתלמידים להתמקד בשלוש שאלות:

1.      מה זה כובד ראש?

2.      מה מטרת השהייה?

3.      מה זה ‘כוונת הלב’?

לאחר מכן נחזור למליאה ונשמע את תובנות התלמידים .

המשנה שראינו עוסקת בשאלת המצב התודעתי שאדם צריך להיות בו בכניסה לתפילה, לפני שהוא מתחיל.  חשוב אם-כן לברר את המושגים שהיא נוקטת לגבי המצב הרצוי. לאחר שהתלמידים ניסו להסביר את המושגים בעצמם, נעיין יחד בהסברים של פרשנים שונים למושגים ‘כובד ראש’ ו’שוהין’:

‘כובד ראש’-

רש”י– הכנעה.

הרמב”ם-אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו’ – רוצה לומר בכובד ראש, לעמוד בכוונה וביראה, כמו שאמר: “עבדו את ה’ ביראה”.

יכין (תפארת ישראל)-בכפיפות ראש ממש.

עיקר תוי”ט-וכובד ראש – דרך משל הוא, כלומר, מפני שראש הוא עיקר כל האיברים, וכשמכביד אותו עליו, כל האיברים נכנעים ויושב בהכנעה.

הבעל שם טוב: אל תתפלל בשביל דבר שחסר לך…אלא על כבידות שיש בראש כי הדבר שחסר לך חיסרון הוא בשכינה.

 ‘שוהין’-

נימוקי יוסף-“מיהו אפשר לומר דעניין שכתבו רש”י ורבינו יונה שישעבד המוח שהוא בראש לה’ לבדו ולהסיר כל המחשבות הזרות שהם מענינים גשמיים וצרכי העולם הזה,כמו שכתב הטור באו”ח סימן צח שכך היו עושים חסידים הראשונים שהיו מתבודדין ומכוונין עד שהיו מגיעין להתפשטות הגשמיות ולהתגברות הרוח השכלית עד שהיו מגיען קרוב למעלת הנבואה.

ולכאורה עניין מחשבה וכוונה כזאת א”א לכוון בשעת התפילה ממש שהרי בתפילה צריך לכוון בפירוש המילות לשאול צרכיו כעבד המבקש פרס מרבו …לכן יותר נאות לעשות כזאת קודם התפילה לשעבד המחשבה לעבודת הבורא עד שידע לפני מי הוא עומד.

פירוש המשניות לרמב”ם-שוהין, מתעכבין, רוצה לומר שהן מתעכבים קודם התפילה שעה אחת, כדי ליישב דעתם ולהשקיט מחשבותם, ואז יתחילו בתפילה.

רבנו יונה בשם יש מפרשים– “כדי שיכוונו ליבם למקום”- כדי שיפנו טרדות המחשבות ויכוונו באמירת התפילה.

יש הקבלה בין כמה מהפרשנויות באשר הן מתייחסות לכובד ראש כ’הכנעה’- אם של הגוף עצמו, אם של הנפש, ולשהייה- כהסרת מחשבות זרות ו’השקטת המחשבות’. נראה שיש צורך לפנות את התודעה ממחשבות יום-יום ואולי ממחשבות על עצמי בכלל (הכנעה) על מנת לפנות מקום לפניה אל ה’. בימינו יש התייחסות רבה לעומסים נפשיים ותודעתיים המכבידים עלינו בעקבות ריבוי מטלות ומידע. משימתו של אדם בבואו להתפלל להתפנות מהעומסים והסחות הדעת.

נתרגל עם התלמידים פינוי עומסים מהתודעה באמצעות דמיון מודרך או באמצעות כתיבה.

פתחנו בפעילויות המעלות את שאלת ההכנה הפנימית לתפילה: באיזה מצב תודעתי רצוי שהמתפלל יהיה? לאחר מכן למדנו את המשנה בברכות העוסקת בעניין זה. ביררנו בעזרת פרשנים את המושגים המרכזיים שבמשנה וראינו קו כללי העולה מהפרשנים, לפיו יש לכוון את התודעה להכנעה וכן לפנות אתה מטרדות היום-יום. בהתאם לכך ערכנו בפועל תרגול של פינוי המחשבה מעומסים.