סבב פתיחה: כל תלמיד משלים את המשפט על פתק:

לדבר בשבילי זה_______________

לדבר בשבילי זה ______________

לדבר בשבילי זה ______________

הפעילות אמורה לעורר ולהעלות  את ה”דיבור” על סדר היום ומפנה את תשומת הלב למשמעות או לחוויה שבה פוגש אותו כל תלמיד. לדיבור במצוה הזו יש משמעות עמוקה. המורה ישמר את הדברים שהתלמידים כותבים ויחלק זאת רק בשעור השלישי – אלמנט של הפתעה ותשומת לב.

א.נחלק לתלמידים דף עם לשון המצוה מספר החינוך. המורה תקרא בפני הכיתה:

לא. מצות קידוש שבת בדברים – ספר החינוך

לדבר דברים ביום שבת בכניסתו וכן ביציאתו, שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכר קדושה וגדולה.

ובפירוש אמרו לנו חכמינו (פסחים קי, א) שדברים אלו מצווים אנו לאמרן על היין, שכן בא הפירוש ‘זכרהו – על היין’. והעניין הוא שנותנין בכוס רביעית יין חי או מזוג או יותר מרביעית, אבל לא פחות מזה. והמזיגה ידועה שהיא על חלק אחד של יין חי וטוב ושלושה חלקי מים. ומברכין עליו קידוש שבת, כמו שידוע הנוסח בין היהודים. וכן ביציאת שבת גם כן מברכין על היין לכבוד היום. ואותה ברכה של מוצאי שבת נקראת הבדלה.

משורשי מצוה זו
כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכר גדולת היום ונקבע בלבבנו אמונת חידוש העולם (שמות כ יא) כי ששת ימים עשה ה’ וגו’. ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה (ברכות לה, ב) שהוא סועד ומשמח.
וכבר אמרתי לך, כי לפי התעוררות האדם ומעשהו, יתפעל אל הדברים לעולם.

ומזה השורש
אמרו בגמרא ז”ל (פסחים קו, ב) שאם הפת חביב על האדם יותר, שיקדש על הפת, כי אז מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב, ואף על פי שביציאת היום לא אמרו כן, אלא שחייבו להבדיל ביין על כל פנים, גם בזה צדקו, כי הם זכרונם לברכה, גם התורה השלמה, יבחרו לעולם ברוב. ובאמת, כי רוב העולם יתאוו אל השתייה במוצאי שבת יותר מן האכילה, לפי שכבר קבעו סעודה גדולה ביום לכבוד השבת.

ואין צורך לתת טעם על חייבם אותנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא תעורר לב אדם עליו. ואשר חייבונו בהדחת הכוס, ושלא לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה – כל זה ענפי שורש התעוררות שאמרתי.

דיני המצוה
כגון נוסח הקידוש וההבדלה, אי זהו, ואי זה יין ראוי לקדש עליו, ואי זה אינו ראוי, ואם מקדשין או מבדילין בשכר, והאוכל בערב שבת וקידש עליו שבת (שם ק, א) או בשבת ויצא שבת, וכן נוסח קידוש ימים טובים והבדלתן. ודיני הברכה (ברכות מג, א) שאנו חייבין לברך על הנר במוצאי שבת ויום הכפורים, ודיני הברכה שאנו חייבים לברך על הבשמים, ואי זו בשמים הן הראוין לברך עליהן או שאינם ראוין –
ויתר פרטיה, מבוארים בסוף פסחים ובמקומות מברכות ושבת (א”ח רס”ב, רע”א).

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ואף על פי שהיא מן המצות שהזמן גרמא, שכן למדונו רבותינו זכרונם לברכה, שהנשים חייבות בקידוש והבדלה.
והעובר עליה ולא קידש השבת בדברים, ביטל מצות עשה, ואם קידשו בדברים בלא יין או בלא פת, דיעבד יצא ידי תורה

ב.נחלק את הכיתה לשלשות:

כל קבוצה תקרא שוב את המצוה והתלמידים ישקפו את הדברים ביניהם.

נבקש מהתלמידים לסמן מה שאינם מבינים או לכתוב על דף של שאלות שעלו מן הקריאה.

ג. חזרה למליאה: המורה מבקשת מכל קבוצה לומר דבר שהיא הבינה בקריאה וכתיבה על הלוח.

(אפשר תוך ציון שמות התלמידים  על הלוח).

ייתכן שבשלב זה יתבהרו חלק מן השאלות שעלו לקבוצות.

כל קבוצה מוזמנת להציג שאלות ודברים לא ברורים שעלו מן הקריאה.

גם את השאלות כותבת המורה על הלוח. מדייקים את השאלות. מחזירים לכיתה ולטקסט.

עורכים לימוד משותף והסבר על ידי מורה ותלמידים.

נקודות לתשומת לב:

• המצוה היא לדבר.
• הדיבור נעשה לשם ‘קידוש’. מהו ‘קידוש’?
• לפי שרשי המצוה- על מה אמור ‘המעשה’-הדיבור- להשפיע?
• מדוע הדיבור צריך להיעשות יחד עם מזון- יין או פת?

נבקש מהתלמידים לחזור לטקסט לרפרף על המילים ולבקש אחד מן הדברים הבאים:

משהו שהתחדש לי או משך את תשומת לבי,

או: הכותרת שהייתי נותן למצווה

או: משפט משמעותי בשבילי במצווה הוא __________

פתחנו בסבב המציף מחשבות ורגשות הקשורים במושג ‘דיבור’. מכאן עברנו למפגש ראשוני עם מצוה לא’ בספר החינוך: ‘מצות קידוש השבת בדברים’- בלימוד-עצמי קבומתי ויחד עם המורה. המשכנו להסבר והעמקה במקומו של הדיבור במצוה זו. סיימנו בהכוונת התלמידים לחשיבה אישית על המצוה.