נרשום על הלוח כמה מצבים. נבקש מהתלמידים לרשום מה הפעולה הראשונה, שהם עושים ביחס למצב:

1. כשאני קונה יומן שנתי, לשנה החדשה. (למשל- מציינים תאריכים חשובים כמו ימי הולדת למשל).
2. כשמתקרבת סוף שנת הלימודים (למשל- סופרים את הימים לסיום הלימודים).
3. כשנקבע תאריך לנופש המשפחתי (למשל- רושמים ובודקים עוד כמה זמן עד שייחול).
4. כשמתקרב יום ההולדת שלי (למשל- בודקים כמה ימים בדיוק נשארו עד ליום עצמו, ומתכננים אותו היטב).
5. כשאמור להיות ביקור חשוב ומרגש (למשל- סופרים את הימים עד בואו…).

נאזין לתשובות התלמידים ונסכם:

בכל המצבים אנו במצב של ציפייה. לקראת אירוע מיוחד, לקראת חופשת הקיץ וכדומה.
אנחנו לא ממתינים בשקט. אנחנו רושמים, עוקבים ובודקים מתי כבר יגיע היום.

נרשום את שם השיעור על הלוח – ספירת העומר. ונעלה שאלות:

• מה סופרים?
• מי סופר?
• למה סופרים?
• מה זה עומר?
• מתי סופרים?

על מנת שנוכל לענות על השאלות, נתבונן יחד בפסוק המצווה אותנו לספור את ספירת העומר:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:  עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַה’.

נבאר: ממחרת השבת- יום אחרי ששבתנו בחג ראשון של פסח (כך על פי הבנת חז”ל), מקריבים את ‘עומר התנופה’-  קבוצה של שעורים שמניף הכהן על המזבח.

• מה סופרים?
• אילו שתי ספירות מופיעות בכתוב?

בפסוקים מופיעות שתי ספירות- 1. שבע שבתות. 2. חמישים יום. מיום הנפת העומר מתחילים לספור ‘שבע שבתות’- שבעה שבועות, שבסופם מקריבים מנחה הנקראת שתי הלחם, מהתבואה החדשה של החיטים.

נסכם על הלוח כתרשים:

1. טז’ ניסן: קורבן העומר -משעורים
2. ספירת העומר: שבעה שבועות
3. ו’  סיון: קורבן שתי הלחם –מחיטים

כעת ננסה להשיב על השאלות שכתבנו קודם: מי שסופר הוא עמ”י. מתחילים בספירה מיד לאחר חג ראשון של פסוק (מתוך הבנת חז”ל את הפסוק: “ממחרת השבץ” כחג הפסח), סופרים חמישים יום שהם שבעה שבועות והעומקר הוא כמות מסויימת של שעורים.

נותרנו עם השאלה:

• למה סופרים?
• מאיזה טעם ציוותה אותנו התורה לספור את הימים שאחרי הקרבת קורבן העומר להקרבת קורבן שתי הלחם?

בתרגיל הפתיחה ראינו, שאנו מונים ימים כשאנו מצפים לאירוע מיוחד כמו, יום הולדת או חופש. איננו ממתינים ‘בשקט’ אלא ממש סופרים, רושמים ובודקים את הימים עד שיגיע היום המיוחל.
גם הזמן שלפני הקרבת קורבן שתי הלחם, הוא זמן של ציפייה.

נחזור שוב למה שראינו בפסוקים ונשאל:

• למה לדעתכם רשומות שתי הספירות, שבעה שבועות וחמישים יום?
• האם זה אותו הדבר?
• נחשוב על עצמנו, כשאנחנו סופרים את הימים לסוף החופש, האם אנחנו סופרים ימים או שבועות, מה ההבדל?

כשאדם מונה יום יום, זה מעיד על הציפייה הגדולה שלו, כמו שראינו בדוגמאות הפתיחה. אבל למה ציפו. על מנת להבין למה ציפו בקרבן העומר נחשוב על איפה אנחנו פוגשים את החיטה בחיינו.

• כשאנו רוצים להכין כריך לביה”ס, מה אנו עושים?
• ואם אין לי בבית לחם?
• ואם אין ביישוב שלי מכולת?

אנו רגילים שהלחם זמין לנו בקלות רבה. והמאמץ הכי גדול שלנו, הוא להכין בביתנו לחם, מקמח שיש לנו בשפע. בעבר, אדם לא יכל לחיות ללא הצלחת גידול התבואה. כי אם השדה שלו היה נפגע, או שחלילה לא ירד מספיק גשם, הוא ובני משפחתו היו יכולים למות ברעב, משם שלא היו חיטים טובות כדי לטחון מהם קמח להכנת לחם.

ימי תחילת הקיץ שלפני חודש סיון, הם ימי הבשלת החיטה שבשדות. החקלאים אז נמצאים במתח גדול: האם התבואה תהיה טובה? האם יהיה לנו מה לאכול? האם תהיה לנו פרנסה?
יש אפילו שקראו לימים האלה ‘ימי דין’. הם בעצם ספרו את הימים בתפילה ותקוה שיוכלו לקצור את השדה בשמחה בתחילת חודש סיון. בו’ בסיון- הוקרב במקדש מהחיטה החדשה, קורבן שתי הלחם. הוא בא לסמל את הכרת הטוב כלפי הקב”ה, ולהודות לו על היבול שצמח.

נסכם את הלימוד עד כה בעיון בהלכה:

מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר, שנאמר: “וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות”. ומצוה למנות הימים עם השבועות, שנאמר: “תספרו חמישים יום”. ומתחילת היום מונים, לפיכך מונה בלילה מליל שישה עשר בניסן.
סדר הספירה וכן מנהגי הספירה בבית הכנסת, הכל ידוע ומפורסם.
וראוי לספור העומר אחרי צאת הכוכבים, ואם ברך בין השמשות חוזר וסופר בלילה בלא ברכה.

נסביר: משני הפסוקים שמצווים אותנו על הספירה, אנו רואים שעלינו לספור גם שבועות (“שבע שבתות”) וגם ימים (“חמישים יום”). כמו שראינו, כשאדם מונה יום יום, זה מעיד על הציפיה הגדולה שלו. ביהדות, יום חדש מתחיל מהלילה, לכן, סופרים את העומר בלילה, אחרי צאת הכוכבים.

היום אין לנו קורבן עומר.. וכמו שהזכרנו בשיעור, הלחם נגיש לנו בכל עת שרק נרצה. אבל.. בכל זאת אנחנו סופרים את ספירת העומר, ומצפים.

• איזה חג מגיע בסוף ספירת העומר?
• מדוע לדעתכם קוראים לו כך?
• מהם שאר השמות שלו?

נכתוב על הלוח את שמות החג:

1. שבועות- נקרא כך על שם ספירת השבועות בין קורבן העומר לשתי הלחם.
2. הקציר- על שם הבשלת החיטה בתקופה זו.
3. מתן תורה-  שבתאריך זה קיבלנו את התורה.
4. חג הביכורים- כי מיום זה התחילו להביא את הפירות הראשונים משבעת המינים לבית המקדש.

כמו שאמרנו, בתחילת האביב, בחג הפסח, מבשילה השעורה, לכן ממנה מביאים את קורבן העומר. אך, החיטה מבשילה בסוף האביב, (במועד חג השבועות)  וממנה מונפת מנחת שתי הלחם.

• מה ההבדל בין שעורה לחיטה? (ניתן להראות תמונות או לצייר על הלוח)

שעורה- הגבעול עם יותר שערות, ארוך יותר, גרגירים קטנים וכהים יותר, הגידול שלה בעיקר לבעלי חיים. לבני אדם,מפיקים ממנה גריסים, גריסי פנינה. החיטה- בעלת גרגירים גדולים יותר, הגידול שלה משמש להכנת קמח לבני אדם. זהו אחד המאכלים העיקריים.

אם כך, התקופה שבין פסח לשבועות היא תקופת מעבר מאוכל גס שמשמש מזונם של בהמות לאוכל עדין ואיכותי יותר. במשך ארבעים ותשעה ימים אנו בעצם מתרוממים ממדרגת נמוכה למדרגה גבוהה יותר. המדרגה הנמוכה היא הכוחות הבסיסיים שלנו, בהם אנו דומים לבעלי החיים. כמו בהמה- גם אנו אוכלים, ישנים ומתרבים. אך ה אדם צריך להתקדם למדרגה גבוהה יותר: עיקר עבודת חייו הן המידות הטובות ושמירת המצוות.

נבקש מהתלמידים לפתוח בסידור בסדר ספירת העומר. נראה יחד שהספירה מופיעה, לאחר תפילת ערבית, כמו שלמדנו שהיא נאמרת בלילה.נשים לב שבסידורים בנוסח עדות המזרח, בסמוך לספירה של כל יום, מופיעות מידות שונות ( חכמה, בינה וכו’)  שעליהן מכוונים ומתפללים שיהיו בנו.
נוסיף לתרשים בלוח:

1. טז’ ניסן- קורבן העומר משעורים- מאכל בהמה- מדרגה נמוכה
2. ספירת העומר: 7 שבועות- התעלות
3. ו’  סיון- קורבן שתי הלחם מחיטה- מאכל אדם- מדרגה גבוהה.

נבקש מכל תלמיד לחשוב טוב, למה הוא מצפה בחג השבועות. נבקש מהתלמידים שישתפו זה את זה.

לאחר השיתוף, נזמין את התלמידים לחשוב מה יעזור להם להתכונן לחג השבועות ולרשום לעצמם בלוח ספירת העומר שלהם, את ההכנות שהם היו רוצים לעשות לקראת החג.

פתחנו בהבנה שספירה מבטאת ציפיה. דרך התבוננות בעולם הטבע והחקלאות את אחת הסיבות הבסיסיות לספירת העומר. הבנו שמתוך לימוד המצוה נוכל לזכור לספור בכל יום ולהתכוון מכל הלב. וסיימנו בתפילה אישית לקראת חג הקרב ובא.