נקרין את הסרטון הבא, שעוסק בעבודת בני נוער ובניצול בכמה נושאים:

לאחר הצפיה נתמקד בנושא הלנת השכר, ונפתח דיון סביבו, תוך חיבור לחוויות האישיות שייתכן שקיימות. נשאל:

• מי מכם עובד אחר שעות הלימודים ומרוויח כסף?
• מתי משלמים לך?
• מה קורה כשמאחרים בתשלום?
• מתי היית רוצה שישלמו לך?
• מה הבעייתיות בהלנת שכר?
• האם יש הבדל במקרה שבו העובד יודע מראש שהשכר יגיע באיחור?
• מה בעצם האינטרס של המעסיק להלין שכר?

נכתוב או נקרין על הלוח, זה לצד זה, את הפסוקים:

ויקרא י”ט, י”ג

לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר

דברים כ”ד, י”ד-ט”ו

יד לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.
טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה’ וְהָיָה בְךָ חֵטְא.

נבקש מהתלמידים להסביר כל פסוק ולעמוד על הדמיון וההבדלים ביניהם, ועל משמעות המצווה כפי שהיא כתובה בפסוקים.
לאחר איסוף הנתונים, נבקש מהתלמידים להסביר מהו הדין, ובאילו מקרים מדובר.

נבקש מהתלמידים ללמוד בחברותות את המצווה כפי שמופיעה בספר החינוך:

ספר החינוך מצווה ר”ל

שלא נאחר שכר שכיר, שנאמר (ויקרא יט יג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר.
וזה הכתוב אמרו זכרונם לברכה (ב”מ קי, ב) שמדבר בשכיר יום, והאריכה התורה זמן פרעונו כל הלילה, שנאמר עד בוקר, ובשכיר לילה למדנו במקום אחר, שזמן פרעונו כל היום, שנאמר (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. ופירשו זכרונם לברכה שזה הכתוב מדבר בשכיר לילה.

ולשון המשנה, שכיר יום גובה כל הלילה, ושכיר לילה גובה כל היום. ואף על פי שבאו במצוה זו שני כתובים, אינם אלא מצוה אחת, והאחד נאמר להשלים דין המצוה, ואין לנו למנות מה שיבוא בתורה לתשלום דין המצוה – מצוה בפני עצמה.
ועניין מצוה זו, שלא נאחר לשכיר פרעונו, אבל נפרעהו תוך זמן קצוב, זהו יסוד המצוה, ועם שני הלאוין אלו הנזכרים בה, ידענו זמן הפרעון בשכירין. בין שכיר יום בין שכיר לילה, מתי הוא. וזכר זה העיקר בכל המצות, כי עיקר גדול הוא בחשבון המצות.
והוא העיקר שהסכימו עליו שני עמודי העולם הרמב”ם זכרונו לברכה והרמב’’ן זכרונו לברכה.

משורשי המצוה
לפי שהשם ברוך הוא חפץ בקיום האדם אשר ברא, וידוע כי באיחור המזונות, יאבד הגוף. ועל כן ציוונו לתת שכר שכיר, כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו. ולפי הנראה, על כן שם גבול זמנו יום אחד ולא יותר, כי דרך בני אדם להתענות יום אחד לפעמים. ובפירוש הודיע הכתוב טעם הדבר, באומרו (שם טו) ואליו הוא נושא את נפשו. ואף על פי שדרשו בו זכרונם לברכה (שם קיב א) בעניין אחר, פשטיה דקרא כמו שכתבנו משמע.

מדיני המצוה
מה שאמרו זכרונם לברכה (שם קיא, א), שאחד שכר האדם והבהמה והכלים, יש בהם משום ביומו תתן שכרו, ומשום בל תלין. וכן מה שפרשו זכרונם לברכה ששכיר שעות של יום גובה כל היום, ושכיר שעות של לילה גובה כל הלילה, שכיר חודש שכיר שבת, שכיר שנה שכיר שבוע – יצא ביום גובה שכרו כל היום, יצא בלילה גובה שכרו כל הלילה.
ודין נתן טליתו לאומן, גמרה והודיעו, כל זמן שהטלית ביד אומן, אינו עובר, נתנה לו ולא פרעו ביום שנתנה לו, עובר, שהקבלנות כשכירות, כן פרשו זכרונם לברכה.

ודין שליח ששכר פועלים, מי עובר משום בל תלין: הוא או בעל הבית, שהכל הולך לפי הלשון שאמר לפועלים.
ומה שאמרו שאין השוכר עובר אלא בזמן שתבעו השכיר ולא נתן לו, אבל אם לא תבעו אינו עובר. וכן אם המחה לפועל אצל אחר שיפרע לו השכר וקבל הפועל, פטור השוכר אף על פי שלא פרעו האחר אחר כן.
ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם קי, ב), שהמשהה שכר שכיר עד אחר זמנו, אף על פי שכבר עבר בעשה ולא תעשה, חייב לתן לו מיד שיתבעהו, וכל זמן שישהה פרעונו אפילו אחר הזמן, עובר עוד על לאו של דבריהם זכרונם לברכה. וסמכו לזה המקרא שכתוב (משלי ג כח) אל תאמר לרעך לך ושוב וגו’.
ודין השכיר שנשבע ונוטל כל זמן שתבע שכרו תוך זמנו, ואפילו היה השכיר קטן, גם הוא נשבע ונוטל, ונתנו זכרונם לברכה (שם קיב ב) טעם בזה, לפי שבעל הבית טרוד בפועליו.
ויתר פרטיה מבוארים בפרק תשיעי ממציעא [ח”מ סימן שלט].

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן
והעובר עליה ועיכב שכר שכיר עד אחר הזמן המוגבל, ביטל עשה ועובר על לאו. ואין לוקין על לאו זה, לפי שנתן להישבון, שהרי חייב הוא לשלם שכרו בכל עת.
ועוד אמרו זכרונם לברכה (שם קיא, א) בכובש שכר שכיר על דרך האזהרה, שעובר משום בל תעשוק ובל תגזל ובל תלין, ומשום לא תבוא עליו השמש. ואמרו בגר תושב שיש בו משום ביומו תתן שכרו, אבל אין עוברין בו משום בל תלין. וזה הדין דגר תושב מפורש במשנה פרק המקבל.
וכתב הרמב”ם זכרונו לברכה, דהוא הדין לבן נח.

לאחר הלימוד נבקש מהם לענות על השאלות הבאות:

• לפי דברי החינוך, על איזה מקרה מדובר בויקרא יט ועל איזה מקרה מדובר בדברים כד? איך לומדים זאת?
• כיצד נלמד זמן הפירעון (כלומר זמן התשלום) לעובד השכיר?
• מהו הטעם למצווה זו?
• אילו דינים נוספים שייכים למצווה זו?
• באיזו מידה מקיימים היום את מצוות ‘בל תלין’ בעולם ההעסקה הישראלי?

נאסוף את התשובות מהתלמידים, ונקיים עליהן דיון בכיתה.

• אסקר
• בהשוואה לחוק

בשיעור עסקנו באיסור להלין שכר. ניסינו להבין את סיבת האיסור ואת משמעותו תוך התבוננות בשני המקומות בהם הוא מופיע, וניסינו להבין כיצד האיסור מתבטא במציאות שלנו, ומה יחס החוק הישראלי לנושא.