נחצה את הלוח בקו ברור. בצד ימין נכתוב: “עין טובה”, בצד שמאל נכתוב: “עין לא טובה”.

נציג שני מקרים ונבקש בכל מקרה משני מתנדבים להיעמד ליד הלוח באחד הצדדים ולהציג את דרך ההתמודדות/הסתכלות שלהן על המקרה לפי ה’עין’ שהן בחרו לייצג.

מקרה א’: חברים קבעו אחה’צ לצאת לשחק בפארק ולא הזמינו אותי.

מקרה ב’: חזרנו הביתה ואני רואה שאמא הביאה רק לאחותי הפתעה.

נקרא יחד את הסיפור: לִרְאוֹת טוֹב

גַּם אִם אֲנַחְנוּ רוֹאִים מְצֻיָּן – כְּדַאי לָנוּ לְבָרֵר עִם אֵילוּ מִשְׁקָפַיִם אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל הַמְּצִיאוּת. יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁרוֹאִים אֶת הָעוֹלָם בְּמִשְׁקָפַיִם שְׁחֹרִים: כָּל דָּבָר מְעַצְבֵּן אוֹתָם. נִרְאֶה לָהֶם שֶׁהַמּוֹרֶה נֶגְדָּם, שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים לֹא רוֹצִים בְּחֶבְרָתָם, וְהָאָח הַקָּטָן שֶׁלָּהֶם רוֹצֶה לְעַצְבֵּן אוֹתָם בְּכַוָּנָה.

גַּם בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ אָנוּ פּוֹגְשִׁים בַּאֲנָשִׁים שֶׁלָּקוּ בְּכָךְ. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שָׁלַח שְׁנֵים-עָשָׂר מְרַגְּלִים שֶׁיִּרְאוּ בְּטוּב הָאָרֶץ. כְּשֶׁהֵם הִגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם רָאוּ שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת הַלְוָיוֹת הֲמוֹנִיּוֹת. רָשִׁ”י (בַּמִּדְבָּר י”ג, ל”ב) מַסְבִּיר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה זֹאת לְטוֹבָה, כְּדֵי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ יִהְיוּ טְרוּדִים בְּאֶבְלָם וְלֹא יָשִׂימוּ לֵב לַמְּרַגְּלִים. אַךְ כְּשֶׁהֵם חָזְרוּ אֶל מֹשֶׁה, הֵם סִפְּרוּ שֶׁהָאָרֶץ הִיא “אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ” – כָּל הַזְּמַן מֵתִים בָּהּ אֲנָשִׁים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמְּרַגְּלִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם רָאוּ אֲנָשִׁים עֲנָקִיִּים וּפֵרוֹת גְּדוֹלִים וּמְתוּקִים. דָּבָר זֶה הֵעִיד עַד כַּמָּה הָאָרֶץ טוֹבָה וְעַד כַּמָּה הָאֲוִיר שֶׁלָּהּ מְרַפֵּא וּמַבְרִיא. אַךְ הֵם חָזְרוּ לְמֹשֶׁה וְאָמְרוּ שֶׁהָאָרֶץ הַזֹּאת מְשֻׁנָּה וְהַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ מְשֻׁנִּים. לֹא נוּכַל לְנַצֵּחַ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, הֵם טָעֲנוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנָקִים.

הַמְּרַגְּלִים רָאוּ כָּל דָּבָר שֶׁקָּרָה דֶּרֶךְ מִשְׁקָפַיִם שְׁחֹרִים. עִם מַבָּט כָּזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אֶרֶץ מְיֻחֶדֶת. אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה’ בָּהּ כָּל הַשָּׁנָה. אֶרֶץ אֲשֶׁר כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ לְגֶשֶׁם אָנוּ צְרִיכִים לָשֵׂאת עֵינַיִם לַשָּׁמַיִם וּלְהִתְפַּלֵּל אֶל ה’. זוֹ אֶרֶץ שֶׁמְּחַנֶּכֶת אוֹתָנוּ לֶאֱמוּנָה. אָדָם בַּעַל אֱמוּנָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מַה שֶּׁה’ עוֹשֶׂה – הַכֹּל לְטוֹבָה. הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַמְּצִיאוּת בְּמִשְׁקָפַיִם וְרֻדִּים וּבְעֵינַיִם טוֹבוֹת. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁכָּל הַדּוֹר הַהוּא שֶׁבָּכָה לֹא נִכְנַס לָאָרֶץ; הֵם הִסְתַּכְּלוּ עַל הָרַע וְלֹא עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁה’ נָתַן לָנוּ.

אֲנַחְנוּ, שֶׁזָּכִינוּ לִחְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים לְהוֹדוֹת בְּכָל יוֹם עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁה’ מַעֲנִיק לָנוּ, וְלֹא לְהִתְלוֹנֵן. לְהוֹדוֹת לַהוֹרִים עַל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁהֵם מַשְׁקִיעִים בָּנוּ. כָּךְ נִצְבַּע אֶת חַיֵּינוּ בִּצְבָעִים יָפִים וּמְאִירִים.

• האם קל לראות את הטוב?
• מה יעזור לנו לשנות את ההסתכלות שלנו לכיוון חיובי?

נספר לתלמידים בקצרה את סיפור המרגלים:

יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר.  יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.  יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.  כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.  כא וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת.  כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.  כג וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.   כד לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כה וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם.  כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן–קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.  כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.  כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.

• איך יתכן שכל המרגלים תיארו משהו אחד ויהושוע וכלב תיארו דבר אחר?
• האם הם לא ראו את אותם הדברים?
• מה עזר ליהושוע וכלב לשנות את ההסתכלות שלהם?

נזמין את התלמידים להתרכז, ולנסות להיזכר בכמה שיותר פרטים מתוך היום שעבר עליהם אתמול.

אחרי שחזור של היום לפרטי פרטיו, נערוך תרגיל כתיבה, במהלכו התלמידים יתבקשו לתאר את היום שלהם פעמיים, פעם דרך עינים צרות וקטנות, הרואות רק את הקושי והחסרון בדברים, ופעם דרך עיניים טובות, כמו הסיפור הראשון שקראנו, הרואות את הטוב בכל דבר. (אם אין זמן אפשר לחלק את הכיתה לשניים שחצי יכתוב דרך העיניים של סבתא שושנה וחצי בעיניים צרות וקטנות).

בתום התרגיל נערוך דיון קצר:

• איזה תיאור מתאר באופן  מדויק יותר את היום שעבר עליכם, לדעתכם?
• איזה מהתיאורים אתם מעדיפים?
• איך הרגשתם כשכתבתם כל אחד מהתיאורים?
• האם זה הותיר בלב תחושה שונה, בתום הכתיבה?

נזמין תלמידים המעוניינים בכך לקרוא את שני תיאורי היום שלהם. בתום הקריאה נתייחס לדברים שכתבו, נשבח אותם על התרגיל שהציגו ונסכם.

נזכיר לתלמידים שאף על פי שהמציאות לעיתים רבות אינה בשליטתנו, אנחנו בוחרים כיצד לראות אותה, ובזכות הסיפורים שכתבו ובזכות יהושע וכלב, אנחנו לומדים כמה טוב ונכון לראות את הדברים דרך המשקפיים החיוביות והמבורכות האלה, הנקראות עין טובה.

פתחנו את השיעור ביכולת להסתכל על מקרה שקורה ולפרש אותו בשתי צורות שונות. דרך הסיפור “לראות טוב” וסיפורם של המרגלים העמקנו את ההבנה שהמציאות יכולה להיות מורכבת וקשה אבל השאלה היא איך אני בוחר להסתכל עליה. סיימנו בתרגיל אישי בו כל אחד מאיתנו ניסה להתבונן בחלק מהיומיום שלו ולבחור איך נכון יותר להסתכל על מה שקורה בו.