נבקש מהתלמידים לערוך רשימה של כל הדברים שיש להם בקלמר, ולמיין אותם לפי הדברים החשובים והפחות חשובים. נשאל:

• על אילו דברים היינו מוותרים בקלמר שלנו?
• האם באמת הם מיותרים?
• אולי עבור אנשים אחרים הם יהיו חשובים?
• אולי נצטרך אותם בהזדמנות אחרת?

בשיעור זה נלמד על יעקב אבינו שלמרות שהיה טרוד בפגישתו עם עשיו לאחר כל כך הרבה זמן, שם ליבו גם לחפצים הקטנים שהיו לו.

נקרא יחד את הסיפור: עֵת לְכָל חֵפֶץ

בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְסֻפָּר שֶׁלְּאַחַר שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ הֶעֱבִיר אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ – “וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ”. מַדּוּעַ יַעֲקֹב נִשְׁאַר לְבַדּוֹ? עַל כָּךְ עוֹנֶה רָשִׁ”י (בְּרֵאשִׁית ל”ב, כ”ה): “שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם”. מוֹסִיפָה עַל כָּךְ הַגְּמָרָא (בָּבְלִי, מַסֶּכֶת חֻלִּין, צ”א ע”א): “מִכָּאן לַצַּדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָם”. חֲכָמִים אוֹמְרִים כִּי מִמַּעֲשָׂיו שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ אָנוּ לְמֵדִים שֶׁהַצַּדִּיקִים מִתְיַחֲסִים בִּרְצִינוּת וּבְאַחְרָיוּת לָרְכוּשׁ שֶׁלָּהֶם; הֵם אֲפִלּוּ מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת מַאֲמָץ גָּדוֹל בִּמְיֻחָד כְּדֵי לַחְזֹר וּלְהָבִיא רְכוּשׁ שֶׁנִּשְׁכַּח מֵאָחוֹר. לָמָּה? הַגְּמָרָא מְלַמֶּדֶת אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ: “לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶן בַּגֶּזֶל”. הַצַּדִּיקִים מַשִּׂיגִים אֶת רְכוּשָׁם בְּיֹשֶׁר. וְנוֹסָף עַל כָּךְ, הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּחֲפָצִים שֶׁלָּהֶם לְמַטָּרוֹת טוֹבוֹת. לָכֵן יֵשׁ לָהֶם יַחַס מְיֻחָד וְרָגִישׁ לְכָל חֵפֶץ שֶׁשַּׁיָּךְ לָהֶם.

• איזה חפץ קיבלו במתנה?
• ואיזה חפצים השיגו בכוחות עצמם?
• מה ההבדל בין דברים שקיבלנו במתנה לדברים שהשגנו לבד?

נמשיך ונקרא:

מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ נִלְמַד גַּם אֲנַחְנוּ לְהַשְׁגִּיחַ וְלִשְׁמֹר עַל כָּל מַה שֶׁבִּרְשׁוּתֵנוּ: עַל הַבְּגָדִים שֶׁלָּנוּ, עַל הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וַאֲפִלּוּ עַל הַמִּשְׂחָקִים. רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁאֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה רָכְשׁוּ בִּשְׁבִילֵנוּ הַהוֹרִים בְּכֶסֶף רַב וְעָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל חֲפָצֵינוּ כְּהַכָּרַת טוֹבָה לָהֶם, וְשֵׁנִית, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ גַּם חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת לְהַשְׁגִּיחַ עַל חֲפָצֵינוּ: כָּל חֵפֶץ, גַּם הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, הוּא בַּעַל מַשְׁמָעוּת וְעֵרֶךְ וְחָשׁוּב לָתֵת לוֹ מָקוֹם שֶׁל כָּבוֹד.

נלמד יחד חלק מפירושו של האר’י ז’ל על פרשת יעקב ועשיו:

החביבות שרוחשים הצדיקים לכל דבר גדול או קטן שהגיע לידם, הוא מפני שיודעים הם שבהשגחה פרטית בא הדבר לידם. כמובא בגמרא (יומא לח, ב): “אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלוא נימא”. דהיינו שיש השגחה מיוחדת אפילו על החלק הקטן ביותר “כמלוא נימא”. וסבורים הם הצדיקים, כי אם ניתן להם הדבר, בודאי יש בו צורך לשלמותם. ולכן מתאמצים בכל יכלתם שלא לאבד שום דבר השייך להם.

(עיבוד של האתר ‘ויקישבה’ על שער הפסוקים להארי ז”ל על הפסוק: “ויותר יעקב לבדו”)

• מדוע ממונם של צדיקים חשוב להם יותר מגופם?
• איך נכון להתייחס לרכוש שבידינו על פי הדברים?
• מה יכול לעזור לנו לשנות את הגישה והכבוד שלנו כלפי הרכוש?

הצדיקים מאמינים שכל דבר שניתן להם הוא בהשגחה, מתנה מאת ה’. אם כן הם לא מזלזלים במתנות אלו, ביניהם גם רכושם!

נבקש מהתלמידים לצייר את החדר שלהם. לאחר שציירו אותו נבקש מהם לסמן איפה כל החפצים שלהם נמצאים. (אפשר להציע להם לכתוב מה נמצא איפה, או לצייר על גבי הציור). לאחר שכולם יסיימו לצייר נבקש מהם לחשוב איזה דברים טובים הם יכולים לעשות עם החפצים שלהם. (לדוגמא: לתת לאחים להשתמש בצבעים מיוחדים שיש רק לי, לתת צדקה מדמי הכיס שלי, לשחק עם החברים במשחק שהם מאוד אוהבים ועוד).

נאתגר את התלמידים ונבקש מהם שיספרו לנו מה יעשו אם ימצאו על הרצפה שבחדרם….

1. 1. 10 אגורות

   2. עיפרון

   3. טוש

   4. נייר

   5. פלסטלינה

דיברנו במהלך השיעור על היחס שלנו לחפצים ששייכים לנו. דרך יעקב למדנו שיש להתייחס לרכוש שלנו בכבוד ובתשומת לב ולחשוב איך אנחנו משתמשים בו לטוב.

בשיעור זה עסקנו בכבוד ובערך של הרכוש שיש לנו. סקרנו את הקלמר וראינו חפצים חשובים יותר וחשובים פחות, וגם אלו שפחות חשובים- יש להם ערך כי נוכל לתת אותם לאחרים ולעשות בהם שימוש טוב. דרך הסיפור על יעקב ועשיו והלימוד על ממונם של צדיקים למדנו על הערך הגדול של הממון ובעיקר-לא לזלזל במתנות שה’ מעניק לי.