ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נתבונן יחד בתמונה של זאב רבן, על ספור העז מאת ש”י עגנון, הוצאת “הגנה”, ירושלים, תרפ”ה, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים. (האיור התפרסם באתר הוירטואלי של מוזיאון גוטמן, “איורים עיבריים”.):
נבקש מהתלמידים לספר מדעתם:
דרך ההתבוננות בתמונה, נכנס לאט לעלילת הסיפור והפעלת הדמיון. נאסוף את תשובות התלמידים, ונזמין אותם לקרוא יחד את הסיפור שעליו מתבסס הציור הזה.
נקרא יחד את “מעשה העז” של ש”י עגנון. הטקסט אמנם אינו ארוך, אבל משופע מילים עגנוניות, מקראיות ועוד.
נחלק את הקריאה למערכות, במהלך קריאה של כל מערכה בנפרד, נבקש מהתלמידים לחשוב על תת-כותרת ההולמת ומתארת אותה היטב. לאחר כל מערכה נבקש מתלמיד שיתקצר לנו את שקראנו, נשלים אותו ונדייק ונמשיך למערכה הבאה.
נעקוב בעזרת התלמידים אחרי השתלשלות העלילה כולה, בקצרה, כדי לוודא שכולם עקבו אחרי ההתרחשויות. נאסוף את שמות הכותרות שהציעו התלמידים לכל מערכה ומערכה (אפשר כמובן להעמיק כאן, לשאול את התלמידים אלו כותרות מדויקות יותר, וכו’ וכו’) אם יש צורך ניתן גם להשתמש בשאלות הכלליות הללו, ליצירת תקציר עלילה בע”פ:
נכתוב את הכותרות על הלוח.
כדי לאפשר הבנה עמוקה יותר, וכדי לחדד את משמעויותיו של הסיפור, נעבור יחד על מלות מפתח בסיפור, ועל הסימבוליקה המתלווה להן:
כעת נפנה לקריאה נוספת, בזוגות, של הסיפור כולו. משימת הקריאה תהיה לסמן בחברותות מלים בסיפור שנשמעות להם תנ”כיות. בסוף הקריאה נבקש מהתלמידים לקרוא את המלים שסימנו, ונכתוב אותן על הלוח. נפנה את תשומת לב התלמידים למלים הכתובות על הלוח. (אפשר לשבח את התלמידים על האבחנות והזיהוי, וגם לשאול: איך ידעתם להצביע דווקא על המלים האלה? מה הופך מילה לתנ”כית? )
נוסף על דברי התלמידים, נעיר כי הסיפור עוסק בארץ ישראל, בהגעה הפלאית אליה, ובמי שנותר מאחור. כסיפור שעוסק בשיבה אל ארץ המקור, הולמת אותו מאד התנסחות בשברי פסוקים ובמילים מקראיות, כשיבה אל שפת המקור. כמו כן, נספר לתלמידים כי הרבה מהמלים התנכיות המובאות כאן מובאות כ”ארמזים”. נרחיב על משמעויותיו של הארמז המקראי ונספר שההקשר המקורי של המלה/ הפסוק, מעניקים נפח נוסף לכתיבה, ומשמעויות עתיקות מצטרפות לדברים החדשים הנכתבים. (נדגיש כי ארמז הוא בהכרח מילולי, ולא עלילתי).
נסביר כי מתוך המעקב אחרי מילות הסיפור אפשר לראות באופן מובהק איך הדמויות עצמן מעוצבות זו מול זו. כפי שראינו, מוקד מרכזי של הסיפור הוא לעסוק בשאלת ההזדמנות לגאולה והשיבה לארץ, והבן שזוכה לה, לעומת האב שנותר בצידה השני של המערה, בגלות ומעשיו גורמים לו שיחמיץ את ההזדמנות. כאן יש הזדמנות טובה לקשר את הסיפור להקשרו ההיסטורי, של ימי ראשית הציונות, ושל הויכוח סביב אופני הגאולה הראויים.
כעת נזכיר לתלמידים את הציור בו התבוננו בראשית השיעור. נחלק לכל תלמיד צילום של הציור הזה, בגודל ובפורמט של גלויה (כלומר, שמצידו השני יהיה מקום לכתובת של נמען, וכעשר שורות לכתיבת תוכן קצר.
ננחה את התלמידים לכתוב על גב הגלויה שורות קצרות בגוף ראשון, כאילו היו הנער הכותב מא”י גלויה לאביו.
נדגיש כי עליהם לשבץ בגלויה לפחות מילה אחת שנבחרה “לא סתם”. כלומר, שיש בה איזשהו מטען נוסף: סמלי או מקראי , כפי שעושה עגנון פעמים רבות בסיפור, שעל חלקן עמדנו יחד. (הם יכולים להשתמש במילות הסיפור, והפסוקים מהמחסן, אך מוטב בהרבה, שימצאו דבר מה חדש להטעין בו את הדברים. וכמובן, אם עולות על דעתם יותר ממלה אחת, מה טוב).
בתום המשימה, נבקש מתלמידים המעוניינים, להדגים ולקרוא מגלויותיהם. נציע ליתר התלמידים להקשיב בקשב רב לדברים, ולנסות לזהות את המלים ששובצו בו במתכוון. ננסה לחשוב למה התלמיד בחר להשתמש דווקא במילה מסויימת, במה היא טעונה ומה היא מספרת לנו מעבר.
לסיום, נבקש מהתלמידים לנסות לצייר בבית תמונה מקבילה לתמונה איתה פתחנו את השיעור, אבל הפעם – של האב, המחכה לבנו בגלות.
נסו לחשוב על תחושת ההחמצה שלו, על הגעגועים, על האשמה, ובטאו את הדברים בציור שלכם. חישבו:
פתחנו בהתבוננות בתמונה. התבוננו על העלילה ועל אמצעי העיצוב השונים שעגנון בוחר להשתמש בהם, כדי להעמיק את הדיבור על נושא הסיפור: השיבה לארץ ישראל והחשש מפני החמצת ההזדמנות הזאת. כפי שאמרנו , גם בהנגדה בין הדמויות עמן (האב מול הבן) עגנון נעזר כדי לחזק את התמונה שהוא מבקש לצייר. כתבנו גלויה וסיימנו בציור המבטא גם את הצד של האבא וחווייתו בסיפור.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא