קוראים את פסוקי מעמד הר-סיני (שמות יט) בזוגות ועורכים דיון: איזו תחושה עולה מתוך מעמד הר סיני? מהי האווירה? אילו  רגשות עולים מהקריאה? (אפשרות שני: תיאטרון קריאה- לחוש את הפסוקים).

ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן, בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ, וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם; וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה.  י וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  יא וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם–עַל-הַר סִינָי.  יב וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת.  יג לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה–אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר.  יד וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.  טו וַיֹּאמֶר, אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים:  אַל-תִּגְּשׁוּ, אֶל-אִשָּׁה.  טז וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.  יז וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר.  יח וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.  יט וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.  כ וַיֵּרֶד יְהוָה עַל-הַר סִינַי, אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר, וַיַּעַל מֹשֶׁה.  כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם:  פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.  כב וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ:  פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה.  כג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה, לֹא-יוּכַל הָעָם, לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי:  כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ, לֵאמֹר, הַגְבֵּל אֶת-הָהָר, וְקִדַּשְׁתּוֹ.  כד וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ-רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ; וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם, אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-יְהוָה–פֶּן-יִפְרָץ-בָּם.  כה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, אֶל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם.  {ס}

קוראים את שירו של יהודה עמיחי:

אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי

את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן

אלא ברכּות ובאהבה. והוסיף לטופים והוסיף מלים טובות,

והוסיף “אנא” והוסיף “בבקשה” וזִמר זכור ושמור

בנגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דִבֵּר לדִבֵּר,

לא תשא שם אלוהיך לשווא, לא תשא, לא לשווא,

אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחבק אותי חזק ולחש באזני,

לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות

על ראשי בברכת יום כפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך

על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.

אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה

כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף

שנים לעשרת הדברות:

הדִבר האחד-עשר, “לא תשתנה”

והדִבר השנים-עשר, “השתנה תשתנה”

כך אמר אבי ופנה ממני והלך

ונעלם במרחקיו המוזרים.

-מה ההבדל בין האווירה בשיר לאווירה בפסוקים שקראנו? איזו דמות אב מצטיירת מהשיר? מה השיר מעורר?

-איזה צד חזק יותר בקבלת התורה שלכן? מה היתרון לכל צד? איך  ניתן לאחד בין השניים?

 נציג שלושה מקורות קצרים ונדון במה שעולה מהם:

 -“לעולם ה’ דברך ניצב בשמיים” [תהילים קיט, פט]

-אך הענין הוא כי הנה כתיב ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה. שכל הנשמות שהיו עתידים להתלבש בגוף עד סוף כל הדורות כולם היו במעמד הר סיני לקבל את התורה הגם שלא נתלבשו בגופות עד לאחר זמן. (ספרי האדמו”ר הזקן, תורה אור, יתרו ע”ד)

-על הפסוק “היום הזה ה’ אלקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, ושמרת לעשות אותם, בכל לבבך ובכל נפשך”. דרשו חז”ל (רש”י, תבוא שלישית, ביתרו י”ג, י’) “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כאילו קבלתים היום מהר סיני. כאילו בו ביום נצטווית עליהם”.

ידוע שבמעמד הר סיני היו כל הנשמות של עם ישראל, כלומר כל אחת אחת מאתנו חוותה את האירוע המכונן הזה בנשמתה. כמו כן, נאמר ‘לעולם ה’ דברך ניצב בשמיים’. הדיבור האלוקי ממשיך ומחייה את העולם בכל רגע ורגע, וקבלת התורה היא דבר תמידי ומתמשך ‘היום אם בקולו תשמעו’ [תהילים צה, ז]. כל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, אנו נפגשים עם התורה ממקום חדש.

כעת כל אחת מוזמנת לנסות לדמיין את עצמה עומדת במעמד הר סיני, תוך שהיא מנסה לבוא לשם מתוך ה’כאן והעכשיו’ שלה. איפה אני מצויה עכשיו. ולכתוב את התמונה שרואים, מה קורה שם במפגש הזה.

הפגשנו את התלמידות עם פסוקי מעמד הר סיני ועם שירו של יהודה עמיחי כדי להסב את תשומת הלב לאופי המעמד- מעבר לתוכנו- וצורת נתינת התורה, מיראה או מאהבה. על רקע שאלה זו עיינו במקורות המדגישים את הפן האישי של המעמד והעל-זמניות שלו. על בסיס מקורות אלו התלמידות הוזמנו לדמיין ולחוות את מעמד הר סיני שלהן.