• אאפשרות א' - משחק חפצים :
• באפשרות ב' - מוזיקה :

נקרא יחד עם התלמידים את הסיפור:

חכם יעקב דוברשווילי עשה את דרכו ברכבת מן העיר צחינוואלי שבגיאורגיה לעיר השכנה כותאיסי, כאשר שמע לפתע קול עָרֵב המזמר שירי עם יפים. לא עברו אלא כמה רגעים ואל הקרון נכנס רוכל ולו ארגז מלא מיני סידקית, ובעודו שר הציע את מרכולתו לנוסעים. פנה הרוכל לרבי יעקב ואמר לו: “רבי יהודי, רחם על ילדי וקנה ממני משהו.” הזמין חכם יעקב את הרוכל לשבת עימו, ושאלו כיצד התגלגל יהודי להיות רוכל נע ונד, ומדוע הוא שר ומזמר.

השיב לו הרוכל: “אין בביתי פרוטה, ועל כן אני יוצא לדרכים כדי לפרנס את בני ביתי, וקול השירה פותח את ליבם ואת כיסם של הקונים.” קנה חכם יעקב דבר מה מן הרוכל, והלה המשיך לקרון הבא למכור את מרכולתו.

לקראת סיומה של הנסיעה הארוכה חש רבי יעקב שהרוכל מבקש את קרבתו, ופנה אליו בהצעה מפתיעה: “בוא עם משפחתך לגור בעירי.”  “אבל כיצד אתפרנס?” שאל האיש. השיב לו חכם יעקב: “אלמד אותך להיות חזן, ובקולך היפה תפתח את שערי שמיים.”

עבר הרוכל לגור בשכנות לחכם יעקב דוברשווילי, ובמהרה היה לאחד מגדולי החזנים בגיאורגיה, והרטיט את לבבות המתפללים בקולו הערב.  

מומלץ לספר בכיתה קצת  על הרב דוברשווילי, מי הוא היה ובאיזו תקופה חי:

חכם יעקב דוברשווילי (1904-1988) שהיה הרב הראשי ליהודי גיאורגיה (גרוזיה). כבר מילדותו בכותאיסי התגלה כבעל יכולת קליטה מהירה וזיכרון חריף, ולימים היתה שליטתו בש”ס ובפוסקים לשם דבר. חכם יעקב למד ברוסטוב ונקשר מאוד לאדמו”ר הריי”צ (האדמו”ר השישי מחב”ד). בתום לימודיו חזר לכותאיסי, שימש רב ודיין והיה דרשן מופלא. הוא סבל מאוד מן השלטון הקומוניסטי ועבר עינויים קשים אך לא פסק מללמד תורה. לאחר מאמץ רב עלה לארץ, והרב גץ סיפר “כשעלה הרב דוברשווילי לארץ הוא הגיע לכותל וקרא בבכי ובהתרגשות ‘שמע ישראל’. כששמעתי אותו כמעט ויצאה נפשי שלי ב’אחד'” (מתוך אתר צמת כאן).

נשאל את התלמידים:

• מה עשה הרב?
• כיצד עזר לרוכל?

נתבונן בהתנהגות של הרב ונשים לב להנהגותיו המיוחדות ולדמותו המיוחדת של הרוכל:

• הוא פינה מזמנו כדי לדבר עם רוכל ברכבת, דבר שאיש מן הנוסעים האחרים לא עשה.
• הוא זיהה ברוכל כישרון ייחודי שיכול לעזור לו להתפרנס בכבוד. כדאי להרחיב כאן ולהזכיר כי עצם הבחירה בפרנסה באמצעות ניגון גם מעידה על ייחודיותו של הרוכל: ניגון בסיפור החסידי מזוהה עם חיוניות ועם חיבור לנפש ולנשמה (שכמובן חשובים מאוד עבור חזן), וכן מאפשר לחזן להישאר בשמחה ולא לשקוע ביאוש. שני הדברים האלו אינם מובנים מאליהם, וייתכן שהרב זיהה גם אותם בדרכו.הוא איפשר לו לקבל משרה שתכלכל אותו מבלי שיצטרך לבריות. כדאי גם לציין כאן כי החזן מתאים מאוד למשרה הן בעקבות הדברים שהזכרנו לעיל, והן משום שאחת התכונות הנדרשות לחזן היא “בית ריקם” (תענית ב, ב), כלומר על החזן הראוי להיות בעל רכוש מועט על מנת שיתרכז בדברים החשובים באמת בעמדו כשליח ציבור, ולא בהונו וביחס אליו (וכמובן גם הקהל לא יתייחס להונו ויחשוד שהחזן קיבל את המשרה בעקבות מעמדו הכלכלי).
• נזכיר את פעילות הפתיחה: הרב זיהה את התכונה החזקה בזמר, ורק כך היה יכול לעזור לו לקבל עמבלי לתת לו תרומה חד פעמית, אלא לעזור לו בעזרה ארוכת טווח. הרבה מאוד אנשים הסתכלו על הזמר רק כרוכל ולא זיהו בו את הפוטנציאל, והרב ברגישותו הצליח לעשות זאת.

נביא לתלמידים את 8 מעלות הצדקה של הרמב”ם. בתור התחלה, נגיש להם את המעלות בשמונה כרטיסים שונים, ונבקש מהם לדרג איזו מעלה טובה מחברתה. ייתכן שהתלמידים כבר יזהו בשלב זה כי המעלה הגבוהה מכולם היא נתינת הלוואה וסיוע ארוך טווח, אבל המטלה עדיין רלוונטית לשבע המדרגות האחרות. כדאי להדפיס את המעלות יחד עם ההסבר בסוגריים, שמפשט את ההבנה המילולית.

משנה תורה, הלכות מתנות עניים י

שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ (=שנהיה עני) וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת (=מכניס אותו כשותף לעסק) אוֹ מַמְצִיא (=מוצא) לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאל (=לבקש צדקה).

פָּחוֹת מִזֶּה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְלֹא יָדַע (=נותן הצדקה) לְמִי נָתַן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח (=ממי קיבל צדקה).

פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיֵּדַע הַנּוֹתֵן (=נותן הצדקה) לְמִי יִתֵּן וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח (=ממי קיבל צדקה).

פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיֵּדַע הֶעָנִי מִמִּי נָטַל (=ממי קיבל צדקה) וְלֹא יֵדַע הַנּוֹתֵן (=נותן הצדקה).

פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל (=נותן הצדקה מעניק את הצדקה ביד פנים אל פנים, אבל לפני שהעני מבקש אותה):

פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל (נותן הצדקה מעניק את הצדקה ביד פנים אל פנים, אחרי שהעני ביקש אותה):

פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת (נותן הצדקה נותן מעט צדקה, אבל בסבר פנים יפות):

פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב (נותן הצדקה נותן צדקה פנים אל פנים, אבל לא בשמחה):

לאחר שסידרו התלמידים את המעלות לפי הבנתם (אפשר לתת זאת כמשימה בזוגות/ בקבוצות/ במליאה הכיתתית), נשאל אותם איך סידרו, ונפתח דיון על הסדר הנכון. בתום הדיון נחשוף את הסדר של הרמב”ם.

נשאל את התלמידים: אילו ממעלות הצדקה קיים הרב דוברשווילי?

נזהה איתם כי הוא פעל על פי מעלת הצדקה הגבוהה ביותר: הוא זיהה בחזן את הכישרון הייחודי לו, ופעל על מנת לספק לו עבודה בתחום זה. הוא ממש “עשה עימו בשותפות”. אבל מעבר לכך הוא גם מימש את הנתינה בסבר פנים יפות (המעלה האחת לפני האחרונה), משום שפנה אל החזן והתעניין בו ובמשפחתו, ולא רק נתן לו כסף.

נשאל את התלמידים: מדוע חשוב כ”כ לתת את הצדקה בסבר פנים יפות?

נעזור להם להבין שגם דבר כזה גורם לעני להרגיש פחות נזקק, משום שהוא רואה שגם הנותן שמח בכך.

נסביר: כאשר אדם מזהה את התכונה החזקה באדם הנזקק, ועוזר לו דרך התכונה הזו, הוא מאפשר לו לממש את הפוטנציאל שלו וכך בעצם להפסיק להיות נזקק.

• אאפשרות א' - תכונות חזקות
• באפשרות ב' - הקרנת סרטון