כל אחד יחשוב על עצמו ואופיו: האם אתם נוטים לעקרוניות או לגמישות? מה היתרונות והחסרונות של כל תכונה? -נדון בקצרה.

מלכים א פרק יט

א) וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב:

(ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם:

(ג) וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם:

(ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם <אחת> אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה’ קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:

(ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל:

(ו) וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב:

(ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה’ שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ:

(ח) וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב:

(ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם וְהִנֵּה דְבַר ה’ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:

(י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לה’ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:

(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה’ וְהִנֵּה ה’ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה’ לֹא בָרוּחַ ה’ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה’:

(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה’ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:

(יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ:

(יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לה’ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: ס

(טו) וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:

(טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:

(יז) וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע:

(יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ:

(יט) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו:

(כ) וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ:

(כא) וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ:

א. נקרא יחד את הפסוקים ונסביר ברמת הפשט.

ב. נערוך סבב מחשבות, שאלות ורעיונות על הכתוב.

תובנות ושאלות לדיון:

-מהפרק עולה באופן חזק הנושא של הקושי בנבואה: אליהו המבקש את נפשו למות, התיסכול, הרדיפה.

-הנביא כדמות שאמורה לתת אמון בעם ונביא שמיואש מהעם לא יכול להיות שליח.

-הרצון של אליהו ללכת בעקבותיו של משה: הוא  הולך ארבעים יום ולילה למערה בה ה’ התגלה למשה (נקרת הצור) כדי לשמוע מה לעשות עם עם ישראל, אולם אצלו המצב אחר.

-מה המובן של התגלות ה’ לא ברעש, רוח, אש אלא בקול דממה דקה?

-החזרה על אותה שאלה ואתה תשובה אחרי המראה- אליהו לא לומד לא משנה דעתו, תקוע. כמה פעמים קורים לנו בחיים דברים שאמורים לטלטל אותנו ואנחנו נשארים באותו מקום, לא ‘מחליפים דיסק’? אפשר לבקש משני תלמידים שיקראו בו זמנית- אחד את פסוק י’ והשני את פסוק יד’. מה קרה בין שני הפסוקים? מה דעתכם על כך שאותו פסוק, אותה אמירה של אליהו, חוזרת על עצמה במדוייק? האם המשך הפרק מגלה לנו מה דעתו של ה’ על כך?

א.נבקש מהתלמידים לעיין בדף המקורות ולכתוב במילים ספורות את האמירה של כל מקור.

• מהו הקו המשותף למקורות בהתיחסם לקנאתו של אליהו?
• בחרו מקור איתו אתם מזדהים ביותר או מקור שנגע לכם בדרך אחרת.

ב. נחלק את הכיתה לשלוש קבוצות ונערוך תיאטרון קריאה של חלק מהפסוקים. התיאטרון מאפשר לתלמידים ‘להיכנס’ לדמותו של אליהו, להבין אותה יותר, אולי, ובה בעת לתת ביטוי להבנה ולפרשנות שלהם- בקריאה.

תיאטרון קריאה- הצגה שבה השחקנים מצויים על במה חשופה, ללא תפאורה, בבגדי חול שלהם, אוחזים בספר המחזה וקוראים מתוכו, בעודם יושבים או עומדים או מסמנים תנועות במה הכרחיות.

האם יש דבר בחייכם או עמדה מסויימת שלא תסכימו לשנות בשום אופן? נסו לחשוב בכנות: האם בעניינים שעקרוניים לכם מאוד אתם מוכנים לשמוע, להתבונן במציאות ולבחון מחדש?

חישבו וכיתבו על מצב בחייכם בו לא הייתם נכונים להתפשר על עיקרון, משהו שהיה חשוב לכם. האם צמחה מכך טובה או רעה?

ניתן להציע למי מהתלמידים שאינם חפצים לשתף בפרטים אישיים של דעה או מקרה, לשתף בחוויה בלבד: מה היה לך קשה? מה הרגשת? האם אתה חושב שנהגת נכון?

פתחנו בחשיבה אישית על ‘עקרוניות’ מול ‘גמישות’. המשכנו בקריאה ולימוד של פרק יט במלכים א’ ובהתבוננות בפרשנות המבקרת את דרך הקנאה של אליהו. ערכנו תיאטרון-קריאה להעמקה ולאיסוף תובנות. סיימנו במבט פנימה על מצבים בחיינו בהם לא היינו מוכנים להתפשר.