נבקש מהבנות לחשוב על שתי דמויות משמעותיות עבורן, אחת שהקשר איתה קרוב וחם והשניה שהקשר מרוחק יותר.
נכתוב על הלוח טבלה – מה תורם לי הקשר עם כל אחת מהדמויות? מה אני מקבלת מכל אחד מהקשרים, ומה מאפיין כל אחד מהם?

נשמע את הביצוע של שלמה גרוניך לתחילת פרק ו’ בישעיהו, המסתיים בפסוק ה’ (ניתן לחלק לבנות דפים עם הפסוקים המלאים, כאשר לאחר פסוק ה’ הדף מקופל בצורה שבה לא יראו את ההמשך):

ישעיהו פרק ו
(א) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה’ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:
(ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה’ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
(ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן:
(ה) וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה’ צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי:

לאחר ההאזנה, כל תלמידה תכתוב לעצמה את ההמשך שנראה לה הגיוני לפסוקים. נבקש ממי שמתאים לה לשתף.

נלמד את הפסוקים בצורה מלאה:

ישעיהו פרק ו
(א) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה’ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:
(ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה’ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:
(ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן:
(ה) וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה’ צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי:
(ו) וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָ
פִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ:
(ז) וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר:
(ח) וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל ה’ אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי:

נשאל בכיתה:
כיצד ישעיהו מגיב למראה בפסוק ה’? מדוע?
מה קורה בפסוקים ו’-ח’? מה עושה ואומר המלאך לישעיהו, שגורם לשינוי?

נלמד את דברי הרב יוסף כרמל והרב משה ליכטנשטיין:

הרב יוסף כרמל:
היכן יש לחפש את האלוקות? האם ביכולתנו למצוא אותו בתוכנו? או שעלינו לנסות לאתר אותו אי שם בגבוהי מרומים. האם ” מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלו-ֹה”ַּ (איוב י”ט כו) או “גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר” (קהלת ה’, ז). החוקרים הגדירו זאת כמתח בין “אימננטיות” ל”טרנסצנדנטליות”. בהפטרה שלנו אנו מוצאים את הפסוק “וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה’ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ” (ישעיהו ו’ ג). פסוק זה נבחר על ידי אנשי כנסת הגדולה כפסוק שמופיע הכי הרבה פעמים בכל יום בתפילותינו. פסוק זה גם שובץ במרכזו של כל חלק מחלקי התפילה המרכזיים. הוא נמצא בלב ברכות קריאת שמע, במרכזה של ה”קדושה” הנאמרת בחזרת הש”ץ של תפילת “שמונה עשרה” וגם כחלק חשוב של “קדושה דסידרא” גם בצורתו המקורית וגם בתרגום לארמית. מה מייחד פסוק זה? יתכן וההסבר הוא זה. פסוקינו פותח בביטוי “קָדוֹשׁ” ומסתיים בביטוי “כְּבוֹדו”. קדושה משמעותה ריחוק, יראה, דין, איסור. בעולם מושגים זה שולט השכל והניתוח הקר. לעומתו כבוד משמעותו גילוי שכינה, קרבה, אהבה, חסד ורחמים, היתר. בעולם מושגים זה שולטים הרגש והיחס החם. המתח בין שתי הרשימות בא לידי ביטוי בפסוק “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” (שמות כ”ה ח). מצד אחד המקדש שיש להיזהר בו בהלכות מורא מקדש ומצד שני הקרבה הגדולה של ושכנתי בתוכם נאמר ולא בתוכו. את אותו רעיון ניתן למצוא גם בשתי ההגדרות של חכמי האמת. מצד אחד “לית אתר פנוי מיניה” ומצד שני “לית מחשבה תפיסא ביה”.

איזה עולם מושגים הוא יותר יהודי? התשובה היא ששניהם, אלא שכל יהודי עובד את אלוקיו בשתי המערכות הללו גם יחד. יש יהודי שעבודת ד’ שלו כוללת בעיקר מושגים מן הרשימה הראשונה ויש יהודי שעבודת ד’ שלו כוללת בעיקר מושגים מן הרשימה השניה. כל אחד ואחד, חייב לשאול את עצמו, מה יותר מתאים לאישיותו הוא ולפי זה לכלכל את צעדיו.

הרב משה ליכטנשטיין:
ההנגדה שישעיהו ראה במחזה שלו, בין ההיכל הנשגב שהאלקים יושב בו על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל בגדלותו, לבין העולם האנושי של יצורים טמאי שפתים, ילודי אשה, קצרי ימים ושבעי רוגז, והמתח שישעיהו חש ביניהם יכול בנקל להוביל לידי מסקנה שאין לא-ל עליון חפץ בתחתונים כלל ועיקר. ואכן, הפילוסופיה האריסטוטלית הגיעה למסקנה זו ממניעים דתיים שסירבו לראות את האלקים מתערב בעולם כה שפל וחמרי.

וכי יש לך א-לוה קרוב מזה?

היהדות מיאנה בכך והכריזה שלמרות ש”קדוש קדוש קדוש ד’ צב-אות”, עדיין “מלא כל הארץ כבודו”. יתר מכן; לא רק שכבודו משתקף בעולם אלא שהשגחתו מעורבת בבעיות, מריבות, מלחמות ושאר עניינים המטרידים את האדם. שליחת ישעיהו לעסוק בשאלה העומדת על הפרק יש בה משום בשורה כפולה. לא רק שנאמר לישראל שאל להם לחשוש משני זנבות האודים העשנים ושקודשא בריך הוא ישמור עליהם, אלא עצם נכונותו של הא-ל הטרנסנדנטי לעסוק בשאלת הללו ולפרוש את השגחתו על העולם היא הבשורה הגדולה של נבואה זו. לאחר שישעיהו הציג בפנינו במלוא העצמה את המרחק שבין עולמנו לבינו ית’, באה הנבואה השנייה לציין את נוכחות ה’ בתוך עולמנו.

מה מסבירים הרבנים בקטעים? מה היחס בין “קדוש קדוש קדוש” לבין “מלא כל הארץ כבודו”? האם ניתן להסביר באמצעות תובנה זו את השינוי בעמדתו של ישעיהו?
כיצד אנחנו חווים את הקב”ה? האם זה תמיד באותה צורה? האם אנו יכולים לזהות תהליך דומה לשל ישעיהו (ברמה אחרת כמובן) בחיים שלנו?

נבקש מהתלמידים לכתוב על רגע אחד שבו חוו את הקב”ה באחת משתי הצורות – כמרוחק או כקרוב, ולנסות לתאר איך הרגישו בזמן הזה, ומה הם לקחו איתם הלאה משם.
למי שלא יכול או רוצה לכתוב על רגע כזה, אפשר להציע לכתוב כיצד היה רוצה לחוות אותו.

בשיעור ניסינו להבין כיצד אנו חווים את הקשר שלנו עם הקב”ה. פתחנו בהתבוננות בקשרים אישיים, עברנו ללימוד פסוקים מספר ישעיהו על התגלות של הקב”ה, וסיימנו בכתיבה על חוויה אישית.