א. סבב: נכתוב על הלוח את המושגים: קדושה וטהרה. נקדים שאלו מושגים גדולים שזוקקים עוד הרבה ביאור ולימוד בכדי לדון ולהבין אותם, ובכל זאת, אנחנו מבקשים מכל אחד מהתלמידים להציף לתוך חלל האוויר מצווה או סוג של מצוות שהוא מרגיש וחושב שקשורות לשתי המילים הגדולות שהזכרנו. סביר להניח שבחדר יזרקו מושגים הקשורים לצניעות, לשבת, לתפילה, לבית-מקדש וכדומה. הלכות כשרות תידחקנה לסוף הרשימה, אם בכלל.
ב. תרגיל פותח: נבקש מכל אחד מהתלמידים לערוך רשימה מדוקדקת של כל דבר שנכנס לפה שלהם בעשרים וארבע שעות האחרונות. ההנחיה תהיה להשתדל לא לפספס שום טעימה ושום לגימה, אלא לכתוב ביחס לכל אכילה ואכילה: מה הכנסנו וכמה. אפשר לשים כרקע מנגינה נחמדה שקשורה לאוכל כדי לעורר אווירה נעימה בכיתה. לאחר שניתן לכל תלמיד כמה דקות של כתיבה, נערוך סבב קצר בו נבקש מכל תלמיד להגיד כמה “אירועי אכילה ושתייה” היו לו ביממה האחרונה ועל כמה מהם הוא היה שמח לוותר למפרע.
א.צפייה בסרט: נצפה יחד בסרטון קצר ונחמד של “אנדרדוס”.
הסרטון עוסק באדם האוכל במסעדה ומרגיש שמה שהוא אוכל לא כשר. הוא פונה למלצר ולשף בתלונה ואלו טועמים את המאכל וטוענים בתוקף שהמאכל כשר. לאחר מספר ניסיונות מתברר שהמאכל כשר אבל חלבי בעוד הסועד- בשרי.
הסרטון משעשע אך מעלה גם שאלה רצינית: האם ניתן לפתח חוש לכשרות? למה אנחנו לא חשים שמאכלים לא כשרים הם פסולים, ‘טמאים’- הרי התורה מכנה אותם ‘שיקוץ’? האם רצוי להרגיש ריחוק ודחיה ממזונות לא כשרים או שדוקא רצוי לקיים אותם כחוק בלתי מובן? נערוך דיון על שאלות אלו.
נקרא יחד עם התלמידים את הפסוקים החותמים את פרק י”א בחומש ויקרא, הפרק שמגדיר את הלכות החיות הכשרות:
נחדד לתלמידים שהתורה משתמשת בביטויים חריפים ביחס לתחום הלכתי זה: שיקוץ וטומאה מחד גיסא וטהרה וקדושה מאידך גיסא. נשאל את התלמידים מה לדעתם יכול להיות הקשר בין מאכל כשר לקדושה וטהרה ובין מאכל לא כשר לטומאה.
נחזור לתחילת השיעור: שם ראינו שאצלנו הלכות כשרות לא בדיוק נכנסות לקטגוריה הזו ונבחן כיצד אפשר, כמו בסרטון הקצר שראינו, לפתח רגישות כזו לטומאה שבמאכלות אסורים ומאידך, לקדושה והטהרה שבמאכל כשר.
נבקש מכל תלמיד לשבת ולכתוב לבטן שלו מספר חוקים וצורת התנהלות באכילה שהיה שמח להקפיד עליהם. כמובן שהלכות של התורה אינן שוות ערך להתנהלות בריאה וטבעית שלנו עם הגוף, אך בכל זאת יש משהו בהקפדה על הלכות כשרות שיכול לפתוח את הרגישות להקפדה על אכילה בריאה ונכונה בכלל.
פתחנו בחשיבה על המושגים קדושה וטהרה והמצוות הקשורות אליהם. לאחר מכן צפינו בסרטון הומוריסטי על רגישות גופנית לכאורה, למאכל לא כשר. הסרטון משעשע אך מעלה שאלה אמיתית: האם ניתן וצריך לפתח רגישות להבדל בין מאכלות אסורים וכשרים מצד הטומאה והקדושה שבהם, מעין חוש להבדלים רוחניים? ערכנו דיון לגבי שאלה זו מתוך לימוד הפסוקים העוסקים בחיות טהורות וטמאות. סיימנו בתרגיל של כתיבת כללים אישיים לאכילה המעורר חשיבה לגבי הדרך הראויה בתחום זה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא