נתחיל בתרגיל: נבקש מהתלמידים לכתוב בכמה משפטים מה עשו הבוקר, מהרגע שקמו, ועד הרגע שהגיעו לבית הספר.
(בכתות א’ אם כתיבה כזאת קשה, אפשר להזמין כמה מתנדבים לספר בעל פה לכתה).
אחרי השחזור בכתב, נאזין יחד לכמה דוגמאות מפי התלמידים. מדי פעם נעצור ונשאל שאלות שקשורות בבחירה חופשית. למשל:
כך גם על הלבוש, ארוחת הבוקר, הדברים שאמר במהלך הבוקר, מה שבחר לעשות עד שעת ההתארגנות, וכו’ וכו’.
בסוף התרגיל, נסכם ונחזור על מספר דוגמאות מובהקות של בחירה חופשית שעלו מתוך סיפוריהם של התלמידים.
נשמיע בשקט ברקע את השיר “הושיעה נא” מתוך נסיך מצרים של דיסני.
נבקש מהתלמידים לעצום עיניים, ולהקשיב לסיפור שנספר להם:
(מידת הפירוט כאן תלויה כמובן באופי הכתה. חשוב לחוס על תלמידים שאולי יפחדו מדי, ולעדן את התיאור כמידת הצורך. העיקר שיעבור המסר המדמה שלילת חירות, ושיהיה ברור ונוכח הפער בין היומיום שלנו, למצב של עבדות.)
נעצור כאן.
נאסוף את תשובות התלמידים.
נעיר ונעורר את תשומת הלב לכך שגם כשתיארו בתחילת השיעור את הבוקר שלהם, ועלו בהם מקרים בהם מישהו אחר בחר עבורם משהו, עדיין ההבדלים בין התיאור שלהם למה שדמיינו כעת הם גדולים מאד… נוסיף ונשאל:
היומיום שלנו מלא בדברים שמחים ומרגיזים, נעימים ופחות נעימים. אנחנו כל כך רגילים אליו, עד שאנחנו כמעט לא שמים לב למתנה גדולה שקבלנו, ושייכת לכל אחד מאיתנו. למתנה הזאת קוראים חירות. כשדמיינו יחד מצב אחר, בו אין חירות, העלינו תחושות קשות ומפחידות בעקבותיו.
בתרגיל הדמיון קיימנו יחד משפט חשוב מאד, שנזכר בהגדה של פסח, ומתאר חובה שמוטלת עלינו בחג.
נכתוב אותו בבירור ובגדול על הלוח:
נבאר יחד את משמעותו:
נסכם את דבריהם, נכוון ונתמקד בשתי תשובות משמעותיות:
נחלק לכל תלמיד שני מלבנים של טפט מראה (בגודל 15X10, כל אחד, פחות או יותר) וטוש לא מחיק.
נבקש מהם להתבונן בטפט כשהפנים שלהם נשקפות בו (בטפט מראה, הדברים משתקפים באופן מטושטש למדי. אנחנו רק נעזר בקו המתאר שמשתקף בו, ולא נזדקק ליותר מזה.. ).
נבקש מהם, לסמן בעזרת הטוש את תוי הפנים שלהם בכלליות, על גבי מה שמשתקף בטפט.
אחרי שבשני הטפטים יווצרו שני “פורטרטים” כלליים ונטולי פרטים שלהם (ז”א, ללא תוי פנים, רק הקו החיצוני של הפנים, והשיער), ננחה אותם לחשוב, ואז לצייר כעולה על דעתם , על גבי התמונה הראשונה, פרצוף של מישהו ב”עבדות”. לפני היציאה ממצריים.
בגמר המלאכה, נבקש לפנות אל הטפט השני, ובו לנסות לבטא את תחושת החירות, שביציאה משם…
על כל תלמיד לבחור איזו הבעת פנים תהיה לכל דיוקן, מה מאפיין אותו, מה להדביק או לצייר סביבו, באילו צבעים להשתמש וכו’ וכו’.
בסוף העבודה , נערוך “תערוכה” בכתה.
התלמידים יסתובבו בין עבודותיהם של היתר ויתבקשו לנחש איזה מצב מבטא כל דיוקן..
נשבח את התלמידים על עבודותיהם היפות, ונאמר, שעל ידי הדמות שלהם שהשתקפה בטפט המראה, הם הצליחו לקיים ממש את הציווי “לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”
נזמין אותם להביא את העבודות שלהם אל שולחן הסדר בבית, ולהתבונן בהן במהלך ליל הסדר. לספר בבית איך הרגישו בכל מצב- גם בעבדות וגם בחירות, וכך לשתף גם את כל יצר המשפחה בחוויה של “לראות את עצמו”.
פתחנו בתרגיל על בוקר שהוא קליל וחופשי. עברנו לתרגיל שמדמה עבדות וחוסר שליטה ולמדנו על הציווי בפסח שעל כל אחד לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים. סיימנו בתרגיל עם מראות המדמה יציאה מעבדות לחירות
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא