??

נבקש מהתלמידים להעלות דברים שאנחנו עושים בחיים שלנו שהיינו יכולים לעשות אותם בפחות זמן ומאמץ, ובכל זאת אנחנו משקיעים בהם. נפתח בדוגמא (למשל: אנחנו לומדים למבחן כדי לקבל 100 למרות שהיינו יכולים לקבל גם 80, אנחנו משקיעים 10 שעות בשבוע בתחביב (כדורגל, ריקוד וכדו’) למרות שהיינו יכולים להשקיע גם פחות, אנחנו פוגשים חברים למרות שלא היינו חייבים לעשות את זה). נדון- למה אנחנו בוחרים אם ולא בעשיה מינימלית? (יכולות לעלות תשובות שונות, כי זה כיף לנו, אנחנו נהנים מזה; כי זה ישתלם לי בעתיד; כי זה חשוב לי…)

נקרא את הברייתא שמופיעה במסכת שבת דף כב עמוד ב:

“ת”ר מצות חנוכה- נר איש וביתו

והמהדרין- נר לכל אחד ואחד

והמהדרין מן המהדרין-

ב”ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך

וב”ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך”

נבקש מהתלמידים להסביר את המשנה ולחלק אותה לחלקים. נשים לב שהמשנה פותחת בהגדרת המצווה, עוברת להידור ולמחלוקת ב”ש וב”ה על אופן ההידור.

נשים לב שהמשנה מחולקת לחלקים שונים של קיום מצווה- קיום מצווה, מהדרין ומהדרין מן המהדרין.

לאחר הבנה בסיסית של המשנה, נשאל- לאור פתיחת השיעור, האם עולה לכם שאלה מקריאת הברייתא?

נעלה אנחנו את השאלה במידה ולא עלתה- במידה ויש אפשרות לצאת ידי חובה בקיום המצווה באופן פשוט, מדוע יש צורך/עניין בהידור?

נבקש מהתלמידים לקרוא שוב את הברייתא, ולנסות למצוא מתוכה יתרונות להידור. דרך יתרונות אלה, ננסה לחשוב מדוע יש צורך או עניין בהידור במצוות חנוכה?

נאתר בין המילים הסברים שונים, למשל:

נר לכל אחד ואחד–

• יש יותר נרות. מספרית מס’ הנרות גדל.
• כך כל אחד מרגיש שהוא קיים את המצווה ממש בעצמו, ולא שמישהו אחר קיים בשבילו.
• כל אחד צריך להתרכז בפני עצמו במצווה, ואי אפשר “לרחף” בזמן שמישהו אחר מקיים את המצווה במקומך.
• מדגיש את הפן המשפחתי במצווה, שמובא כבר במילים “נר איש וביתו”. במקום שיהיה נר אחד לכל המשפחה כל אחד מדליק את הנרות, וזה הופך את זה לטקס משפחתי מאחד.

בית הלל: מוסיף והולך– אנחנו רוצים שהמצווה תתעצם עם כל יום ותתפוס יותר נפח בחג שלנו.

בית שמאי: פוחת והולך– אנחנו רוצים להתחיל את המצווה בשיא.

לאחר מכן נשאל-

• מה לדעתכם ההבדל בין מהדרין למהדרין מן המהדרין?
• מה קורה בבית שבו מהדרין ובבית שבו מהדרין מן המהדרין? (מהדרין- נרות לפי מספר בני הבית, מהדרין מן המהדרין- נרות על פי מספר הימים)
• מה האוירה לדעתכם בכל בית לפי כל אחת מהשיטות?

העמקה:

• כמה נרות צריך להדליק ביום הראשון לפי שיטות ב”ש וב”ה?

ניתן להבין שיש שתי הבנות אפשריות בברייתא:

1. כל אחד מבני הבית צריך להדליק מספר נרות.
2. מדליקים חנוכייה אחת לכל בני הבית יחד, אך מספר הנרות בה משתנה.

גם פרשני הגמרא (הראשונים) התלבטו בשאלה הזו, ואכן אנחנו רואים פסיקות שונות להלכה. נשאל – מה עושים אצלכם בבית?

נציג את השו”ע והרמ”א, נסביר שהשו”ע הוא פוסק ספרדי והרמ”א פוסק ספרדי:

כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. (שו”ע או”ח תרע”א)

הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג פשוט. ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין.

• כתבו את דברי השו”ע והרמ”א בלשונכם.
• מה ההבדל בין הפסיקות של הרמ”א ושו”ע?
• מה לדעתכם יכול להיות היתרון בכל שיטת הידור? מה מפסידים בה? (אפשר לדון באווירה המשפחתית השונה, באופנים השונים של פרסום הנס ועוד)
• “ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר”- מה מדגיש השו”ע בדבריו? ממה הוא חושש? (יכול להיות מצב בו ידיליקו נרות על פי בני הבית ויעברו את מספר נרות היום. בכך עלולים, בשל הרצון להדר במצווה להגיע לידי שיבוש והדלקת נרות יתר על המידה שגורמת למסר לא נכון של פרסום הנס).
• איך הרמ”א פותר בעיה זו בשיטתו?
• מה דעתכם על המצב הזה בו הידור עלול להוביל לפגיעה במצווה עצמה?

נראה שהרמ”א פוסק שכל אחד מבני הבית ידליק אך יש לשים לב שבמקומות שונים בבית, על מנת שיהא הכר, ואילו השו”ע מתאר הדלקה בה שותפים כל בני הבית- הדלקה של חנוכייה אחת ובה מדליקים עד שמונה נרות. זהירותם של הפוסקים מדגישה בפנינו את הצורך גם בעת הידור מצווה לשים לב לגבולותיה ולמה שעולה ממנה.

• האם אתם מכירים מצוות נוספות בהן ההידור לעיתים עלול לפגוע במצווה עצמה? מה הפתרון במצוות אלו?

נסיים בדברי הרמח”ל במסילת ישרים יח, בהקשר הזה:

“כללו של דבר, בין כל מי שהאהבה ביניהם עזה באמת , שלא יאמר: לא נצטוויתי יותר, די לי במה שנצטוויתי בפירוש. אלא ממה שנצטווה ידין על דעת המצווה, וישתדל מעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לו לנחת.

והנה כמקרה הזה יקרה למי שאוהב את בוראו גם כן אהבה נאמנת, כי גם הוא מסוג האוהבים. ותהיינה לו המצוות אשר ציווים גלוי ומפורסם לגילוי דעת לבד לדעת שאל העניין ההוא נוטה רצונו וחפצו יתברך שמו. ואז לא יאמר: די לי במה שאמור בפירוש, או אפטור עצמי במה שמוטל עלי על כל פנים, אלא אדרבא יאמר: כיון שכבר מצאתי ראיתי שחפצו יתברך שמו נוטה לזה, יהיה לי לעיניים להרבות בזה הענין ולהרחיב אותו בכל הצדדין שאוכל לדון שרצונו יתברך חפץ בו. וזהו הנקרא: “עושה נחת רוח ליוצרו”. נמצא כלל החסידות: הרחבת קיום כל המצוות בכל הצדדין והתנאים שראוי ושאפשר..”

• מה קורה כשיש שניים שיש ביניהם אהבה עזה? מה הרצון אצל כל אחד מהם?
• מה קורה כשאוהבים את ה’ אהבה נאמנת? כיצד תופסים את קיום המצוות?
• כיצד אהבת ה’ משפיעה על קיום המצוות?
• מאיזה מקום נפשי לפי דברי הרמח”ל מגיע ההידור?

הדלקת הנרות מזמינה אותנו לקיים מצוות מתוך בחירה אמיתית במצוות הללו. אנחנו בוחרים להדר למרות שאנחנו לא חייבים, ומבקשים בהידור הזה להדגיש את הדברים שחשובים לנו במצווה. ההידור, הרחבת המצווה, מדגיש את אהבת ה’, עשיית הדברים ברוחב לב מתוך רצון לעשות דברים לרצון ה’.

ראינו הרבה סיבות ודרכים מדוע להדר. נזמין את התלמידים לכתוב מצווה אחת שהיו רוצים להפוך אותה “לשלהם”. נבקש לבחור דרך אחת שבה היו רוצים להדר בתחום הזה. נכוון לכתיבה לא רק איך היו רוצים להדר, אלא גם איך ההידור הזה מסייע להגשים את המטרה. אפשר להציב את השאלות המנחות הבאות:

• הדבר שאני רוצה להדר בו:
• איך אני רוצה להדר:
• למה אני מהדר דווקא בדרך הזו:

פתחנו בשאלה מדוע אנו משקיעים? לאחר מכן למדנו את סוגיית “נר איש וביתו” והעלנו את השאלה- מדוע יש צורך להדר? וראינו לכך מספר תשובות אפשריות בתוך הסוגיה. לאחר מכן העמקנו בדברי שו”ע ורמ”א המציגים שתי פסיקות להדלקת נרות המבטאים דרכים שונות להדר במצווה. לבסוף, סיימנו בדברי רמח”ל על “עשיית נחת רוח ליוצרו”, והזמנו את התלמידים לבחור מצווה אחת בה היו רוצים להדר.