ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נזמין את התלמידים לעצום עיניים ולהדק את האגרופים חזק מאד, במשך 30 שניות. נבקש מהם לתאר בראש אילו תחושות עולות בהם- לחץ, מתח, כאב, רצון לשחרר מועקה וכד’.לאחר 30 שניות נבקש מהם להרפות הרפיה שלימה – שחרור של כל השרירים.
נרשום את כל הרגשות של ההרפיה על הלוח – הרגשות האלה הם השבת!!
נשאל-
לימוד דף מקורות
כדי לענות על השאלה מה משמעות השבת? נעיין בדף מקורות (ניתן להתייחס רק לחלק מן המקורות)
המסקנות העולות מדף זה הן:
נזמין את התלמידים להיזכר בתפילת ערב שבת בבית הכנסת, ולאחר מכן נשאל-
למושג זה ישנן מס’ משמעויות:
דיון:
נפנה את התלמידים לעקוב בבית הכנסת בשבת הקרובה בתפילת קבלת שבת ולנסות להבחין במרכיבי התפילה ובמאפיינים יוצאי דופן במהלך התפילה, במנגינות ובשינויים החלים בה, בהתנהגות החזן ובמקום עמידתו, בכיווני התפילה וכו’)
שיר:
לסיום חלק זה ניתן להביא בפני התלמידים את השיר של המשורר אילן שיינפלד:
האוירה המרכזית בשיר היא אוירה של אושר. חשוב לציין שהמשורר אילן שיינפלד הינו משורר חילוני ואעפ”כ הוא חש רגש עמוק אל השבת ומרגיש בשינוי שחל בו עם כניסתה. (וכאן כדאי להתקשר לתחושות של התלמידים -מה אני מרגיש/ה…?!)
תפילות ערב שבת מורכבות מקטעים ממקורות ומזמנים שונים:
[הפיוט לכאורה היא יצירה מאוחרת לעומת שתי הראשונות. חשוב לציין שגם מזמורי התהילים לא נכללו בתפילה עד במאה ה-16, אלא רק את “מזמור שיר ליום השבת”. בתקופת אלקבץ הוכנסו גם שאר המזמורים.
הפיוט נתקבל במהירות רבה ע”י הקהילות הספרדיות והאשכנזיות כאחד. תרמה לכך העובדה שגם האר”י נהג לומר פיוט זה. הסיקו שאם האר”י אומר אתו סימן שיש לו משמעות נסתרת. הפיוט הודפס בסידור ספרדי בשנת 1584 ובאשכנזי באמצע המאה ה- 17.]
רקע על מנהג קבלת שבת:
בספרים קדומים מופיע המנהג לצאת לקראת השבת. המנהג מבוסס על פס’ משיר השירים: “לכה דודי נצא השדה”. (שיה”ש ז, יא’) מקובלי צפת נהגו לצאת בפועל ממש לקבל את פני השבת. לבושי לבן, כיתות כיתות, יוצאים היו מחוץ לעיר לצד מערב ו”מקבלים” שם בשדה את השבת. היו מקומות שיצאו לחצר בית הכנסת להקביל פני השבת. (בימינו נותר המנהג לפנות מערבה בעת שירת “לכה דודי” בבית הכנסת. )
הספר הקדום ביותר שבו מופיע מנהג זה, הוא בספרו של ר’ משה בן מכיר “סדר יום”. ר’ משה בן מכיר הוא מקובל צפתי מן המאה ה-16. בספרו מפורט סדר המנהגים והתפילות של ימות השבוע והמועדים. מתוך ספרו:
רקע על הפייטן ר’ שלמה הלוי אלקבץ:
רבי שלמה בן רבי משה הלוי אלקבץ (1505 – 1584) ממקובליה ופייטניה של צפת. נודע ברבים בשל מזמור קבלת שבת שלו, שהוכנס לכל סידורי התפילה: “לכה דודי”. גם תרומתו לחוכמת הנסתר גדולה מאוד.
נולד בסלוניקי, היה תלמידו של ר’ יוסף טאיטצק בעיר זו, ויצא לו בה שם כאחד מגדולי-התורה שבעיר. התחתן עם בת למשפחת עשירים. כמתנה לארוסתו, הוא חיבר ספר “מנות הלוי” על מגילת אסתר, ושלח לה אותו לקראת פורים, בתור משלוח מנות, הואיל והיה עני, ולא היה יכול לתת לה מתנה יקרה. הגיע לארץ ישראל בגיל שלושים בערך. האמין שרק בארץ מתגלים סודות הקבלה. בדרכו לארץ, שהה באדריאנופולי. הוא פגש שם את מרן ר’ יוסף קארו, ואז התקיים תיקון ליל שבועות המפורסם, בו דיבר המגיד עם כל החבורה והאיץ בהם לעלות לא”י. וכך העיד ר’ שלמה אלקבץ על קיומו של “מגיד מישרים” המתגלה לידידו, גדול הפוסקים האחרונים:
“זיכננו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר”ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא”.
ר’ שלמה אלקבץ עסק הרבה בקבלה באדריאנופולי, וחיבר בה את ספריו “בית אדני” ו”עבותות אהבה” שלא נדפסו. כאן הוא גם התחיל לחבר את פירושו לשיר השירים: “אילת אהבים”, שנדפס בוויניציה שי”ב. הוא גם חיבר בה פירוש בדרך הסוד על ההגדה של פסח בשם “ברית הלוי” (לבוב תרכ”ג).
כשעלה לארץ, התיישב בצפת. העמיד בה תלמידים הרבה, אחד מהם הוא המקובל ר’ משה קורדובירו שנשא את אחותו לאשה. הגותו הועלתה על הכתב בידיו ובידי תלמידיו בכמה וכמה ספרים. הוא הרבה לבקר עם תלמידיו בקברי הצדיקים בגליל, ודברי התורה שאמר בביקורים אלה, נרשמו ב”ספר גירושין” (ויניציאה שס”ב). בצפת, חיבר ספר “שורש ישי” על מגילת רות (קושטא שכ”א).
האר”י ז”ל התיחס בשלילה לשיריהם של אבן גבירול ואבן עזרא, כיון שלא נגה עליהם אור החכמה האמיתית (=הקבלה), והילל את השיר “לכה דודי” של ר’ שלמה הלוי אלקבץ, כמסכים אל האמת.
תיאור ספרותי, הנאמן לרושם שהותיר רבי שלמה אלקבץ ו”לכה דודי” שלו בהיסטוריה של צפת, נותן א’ א’ קבק בספר שלמה מולכו:
כעת נקרא את הפיוט:
הבסיס לפיוט:
הפיוט “לכה דודי” נתחבר בשנת ש”ח (1548) בערך. הפיוט מבוסס על מס’ מקורות:
לימוד תוכן הפיוט:
נלמד את תוכן המחרוזות (הבתים): עבודה בשיטת הג’יקסו: הכיתה תחולק לקבוצות – כל קבוצה מקבלת בית אחר מהפיוט. בעזרת כרטיס ניווט, כל קבוצה תכין הסבר קצר לבית, זיהוי שיבוצים וכד’. לאחר מכן יורכבו קבוצות חדשות שבה יהיה נציג מכל “בית”. כל נציג ישתף את חברי הקבוצה החדשה בתוצרים. באמצעות עבודת הקבוצות ילמדו ויסוכמו כל בתי השיר.
מבנה הפיוט:
פירוט תוכן הבתים:
א’: קבלת שבת ומצוות השבת.
ב’: מעלת השבת – “מקור הברכה”.
ג’: כנסת ישראל שבגלות.
ד’: גאולה ומשיח.
ה’: גאולה ומשיח.
ו’: בניין הארץ
ז’: נקם באויבי ישראל
ח’: ישוב הארץ והרחבת תחום הישיבה
ט’: השבת.
באופן ברור נראה שקיימת מסגרת לשיר. הפיוט פותח ומסיים בנושא השבת. במרכז השיר מופיעה הציפיה לגאולה ובניין ירושלים. המשמעות היא שכשתבוא הגאולה שמחת השבת תהיה שלימה.
הפייטן קשר בפיוט זה את שמירת השבת יחד עם גאולת ישראל. ראשית, ידוע כי בזכות שמירת השבת יזכו ישראל להיגאל. אך נראה כי ישנה סיבה נוספת. התקווה לגאולה הקרבה היא המאפשרת ליהודי לשמוח בשבת, על אף החורבן והגלות. האמונה והביטחון כי המשיח בוא יבוא והגאולה תגיע, משמחים את עם ישראל כבר כעת.
“לכה דודי” – מיהו הדוד?
ניתן לזהות את הדוד במס’ אופנים:
הרעיונות העיקריים בפיוט
התלמידים יתבקשו לחבר בית נוסף לשיר. – מהי קבלת השבת שלי? (התלמידים ישלבו בין תיאור השבת שלהם לבין המבנה, החריזה וכו’ של ר’ שלמה אלקבץ)
ניתן להשמיע את אחד השירים המוצעים:
(כדאי להוסיף מס’ מילים על המשוררים עצמם- רביקוביץ וביאליק ואורח חייהם שהיה, לכאורה, רחוק מתו”מ ואעפ”כ חשו חיבור עמוק אל השבת.)
ניתן להקרין לתלמידים קטע מקבלת שבת מנמל ת”א. (צולם טרם השקיעה. אורכו של הקטע כשמונה דקות – בחלקו האחרון שרים את הפיוט “לכה דודי” – ניתן לראות את האוירה המיוחדת שיש בקהל בעת שירת הפיוט הנ”ל. )
הערה למורה: מומלץ להיות ערים לכך שמדובר בקבלת שבת אלטרנטיבית. הקרנת הסרטון לא מתאימה לכולם.
מטרת הצפייה בסרטון היא לעורר את המודעות של התלמידים שגם אנשים המכונים חילונים חשים איזשהו שינוי נפשי שחל בהם בעת כניסת השבת, גם אם לא ירצו לכנותה כחוויה “דתית”.
פתחנו בבחינת השאלה מהי משמעותה של השבת? זאת עשינו דרך תרגיל דמיון מודרך, לימוד דף מקורות, קריאת שיר ודיון עליו. לאחר מכן הקדמנו לקריאת הפיוט ‘לכה דודי’ את העיסוק בתפילות ערב שבת- ממה הן בנויות? ומהו מקורן? וכן סיפרנו על דמותו של המשורר. משם יצאנו לעיון בפיוט- ראינו את המקורות עליהם בנוי השיר, בלימוד בקבוצות למדנו את תוכן הפיוט ודנו במבנה ובמסגרת של הפיוט. ולבסוף העלינו מספר אפשרויות מיהו הדוד, ומה משמעות השבת כפי שעולה מהפיוט. סיימנו את השיעור בתרגילים שונים המזמינים למחשבה על משמעות השבת ומה האווירה שיש בה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא