נתן לתלמידים דף עם היגדים בנושא זוגיות ונבקש מהם להשלים את החסר כפי שעולה על ליבם. המשימה היא אישית. לשם כניסה מתאימה לאווירה ניתן להשמיע שירים העוסקים באהבה, זוגיות וכדומה למשל: “הכניסיני תחת כנפך” , “יש בי אהבה” ועוד

דוגמאות להיגדים:

אני רוצה (כעת או בעתיד) זוגיות כי  _________________

להיות לבד זה  _____________________

זוגיות עבורי היא  ___________________

כשאני חושבת על זוגיות מדאיג אותי ש  __________________

אני מצפה להיות בזוגיות בשביל  ______________________

בני אדם מחפשים בן/בת זוג בגלל  ___________________________

רק בזוגיות אפשר  _______________________________

בזוגיות צריך לוותר על

נכתוב את לב השיעור על הלוח – זוגיות – לשם מה?

א. ניגש לקריאת הטקסט: פרקים א-ב בבראשית, בהם מתוארים שני סיפורי הבריאה

נקרא לאט את הפסוקים מפרק א’ ולאחריהם את הפסוקים מפרק ב’. נבקש מהתלמידים להקשיב ולנסות לראות מה ההבדלים בין שני הסיפורים בהקשר של הזוגיות (אם רוצים לקצר, בפרק א’ אפשר להסתפק בקריאה של היום השישי).

בראשית פרק א

א בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ ׃ ב וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם ׃ ג וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר ׃ ד וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ ׃ ה וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד ׃ פ ו וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם ׃ ז וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן ׃ ח וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי ׃ פ ט וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֨יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן ׃ י וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב ׃ יא וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֨רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן ׃ יב וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּשֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֨רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב ׃ יג וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי ׃ פ יד וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים ׃ טו וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן ׃ טז וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים ׃ יז וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ ׃ יח וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב ׃ יט וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי ׃ פ כ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם ׃ כא וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב ׃ כב וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֨יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ ׃ כג וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי ׃

כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי-כֵן.  כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.  כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ  זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע  לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי-כֵן.  לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.  {פ}

בראשית פרק ב

 ד אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם ׃ ה וְכֹ֣ל׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶרֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה ׃ ו וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה ׃ ז וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה ׃ ח וַיִּטַּ֞ע יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר ׃ ט וַיַּצְמַ֞ח יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע ׃ י וְנָהָר֙ יֹצֵ֣א מֵעֵ֔דֶן לְהַשְׁק֖וֹת אֶת־הַגָּ֑ן וּמִשָּׁם֙ יִפָּרֵ֔ד וְהָיָ֖ה לְאַרְבָּעָ֥ה רָאשִֽׁים ׃ יא שֵׁ֥ם הָֽאֶחָ֖ד פִּישׁ֑וֹן ה֣וּא הַסֹּבֵ֗ב אֵת כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב ׃ יב וּֽזֲהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם ׃ יג וְשֵֽׁם־הַנָּהָ֥ר הַשֵּׁנִ֖י גִּיח֑וֹן ה֣וּא הַסּוֹבֵ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֶ֥רֶץ כּֽוּשׁ ׃ יד וְשֵׁ֨ם הַנָּהָ֤ר הַשְּׁלִישִׁי֙ חִדֶּ֔קֶל ה֥וּא הַֽהֹלֵ֖ךְ קִדְמַ֣ת אַשּׁ֑וּר וְהַנָּהָ֥ר הָֽרְבִיעִ֖י ה֥וּא פְרָֽת ׃ טו וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ ׃ טז וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל ׃ יז וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת ׃ יח וַיֹּ֨אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ ׃ יט וַיִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ ׃ כ וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ ׃ כא וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים׀ תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה ׃ כב וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם ׃ כג וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת ׃ כד עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד ׃ כה וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ ׃

ב. כעת נבקש מהתלמידים לחזור ולקרוא את הפסוקים, לעצמם, ולציין מהם ההבדלים בין הפרקים.

נסו לענות:

• מהי הזוגיות המתוארת בכל פרק?

• מהו אופייה? מהי מהותה?

• מהי תכליתה?

ג. נחזור ללב השיעור ונבקש מהתלמידים לנסות ולענות על השאלה הכתובה על הלוח, על פי כל אחד מפרקי הבריאה. זוגיות- לשם מה?

ד.נזמין תלמידים המעוניינים, לשתף אותנו בדברים שכתבו בתחילת השיעור. נכוון אותם להתייחס לפרקים שקראנו, ולציין האם הדברים שכתבו מתאימים לאחד מהפרקים.

נעיין בקטע מספר הזוהר שיעניק התבוננות נוספת על ההבדלים בין שני הפרקים, על הצורך בשני סיפורי בריאה ועל הקושי העולה מהעובדה כי הסיפורים שונים ואף סותרים:

פתח רבי אחא ואמר ויאמר ה’ אלוהים לא טוב היות האדם לבדו וגומר [בראשית ב’!]…וכי לבדו היה, והרי כתוב זכר ונקבה בראם [בראשית א’!], ושנינו אדם שני פרצופים נברא, ואתה אומר לא טוב היות האדם לבדו?

אלא שלא התעסק בנקבתו, ולא היתה לו סמך כנגדו, מפני שהייתה בצידו והיו כאחד מאחור, ואז היה האדם לבדו.

אעשה לו עזר כנגדו, מהו כנגדו? כנגד פניו, להידבק זה בזה פנים בפנים.

מה עשה הקב”ה, ניסר אותו ולקח הנקיבה ממנו, זה הוא שכתוב ויקח אחת מצלעותיו, מהו אחת, זו הנקיבה שלו כמו שאתה אומר אחת היא יונתי תמתי.

ויביאה אל האדם, התקין אותה ככלה והביא אותו להיות כנגד פניו, מאירים פנים בפנים.

[ספר הזוהר פרשת תזריע (בתרגום לעברית) עמ’ רמט, הוצאת יריד הספרים, ירושלים].

•  מהי התמיהה במדרש? על איזו סתירה לכאורה, בין פרק א’ לפרק ב’ היא מבוססת? (מדוע בפרק ב’ הקב”ה אומר ‘לא טוב היות האדם לבדו’, הרי בפרק א’ כתוב ‘זכר ונקבה בראם’, כלומר- ביחד, האדם אינו לבד!)

על מנת להבין את המדרש בזוהר, יש להכיר מדרש קדום יותר, בבראשית רבא:

“אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון, אנדרוגינוס
בראו[=דו מיני, אדם שיש בו עירוב של נקביות וזכריות], הדא הוא דכתיב [זהו
‘שכתוב]: ‘זכר ונקבה בראם’.
אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון דיפרוסופון
[דו פרצופי, שתי דמויות שונות המחוברות זו לזו] בראו, ונסרו, ועשאו גביים,
גב לכאן וגב לכאן”.

(בראשית רבה, ח)

המדרש מבוסס על הפסוק ‘זכר ונקבה בראם’ הוא מנסה להסביר מציאות כזו ובאותו זמן מצייר תיאור של ‘מאחורי הקלעים’ של בריאת האישה בפרק ב’: כאשר הקב”ה לקח ‘צלע’ מאדם הראשון למעשה היתה זו ה’צלע’ שהיתה חבורה לו מאחור (חשוב לציין כי משמעות המילה ‘צלע’ במקרא היא ‘צד’, כמו: “צלע המשכן”) אשר נוסרה ממנו על מנת להפגש איתו פנים אל פנים.

• כעת נחזור למדרש מהזוהר: אם כן, מדוע האדם, כפי שנברא בפרק א’, היה ‘לבד’, בודד, למרות שהנקבה היתה צמודה אליו?

התשובה לכאורה ברורה מאליה אולם נבקש כאן מהתלמידים לענות על-פי הבנתם וגם לפי המדרש ולדון מעט בצורך ובחשיבות של מפגש פנים אל פנים.

היחס לזוגיות יכול לכלול בתוכו מנעד רחב של רגשות: הזדקקות, תמיכה, ויתור על העצמי, הגדלת העצמי, חובה נדרשת לקיום העולם, צורך פיזי, צורך נפשי, צו אלוקי ועוד.

התורה חזרה על תיאור הבריאה פעמיים, באופן כה שונה זה מזה. מכך ניתן לראות כי התכלית והמהות של הזוגיות איננה אחת. היא מהות מורכבת ועמוקה המביאה בחשבון צדדים שונים באדם. המדרש כולל בתוכו את שני סיפורי הבריאה, ומראה כי לזוגיות יש תכלית עמוקה ומורכבת. היא כוללת בתוכה פן בסיסי של צורך (במילוי צו אלוקי, בקיום העולם ובצורך בילדים) כפי שמתואר בפרק א’, ומעל קומה זו, מתוארת זוגיות הבאה למלא צורך נפשי עמוק בקשר ובאהבה, כפי שמתואר בפרק ב

לסיום, נבקש מהתלמידים לחזור לדף ההיגדים, להתבונן בו שוב ולראות האם הם עדיין מזדהים עם מה שכתבו? האם השתנתה דעתם? האם התחזקה?

נבקש מהם לשתף בתובנות שלהם ולענות כיצד השיעור השפיע על המחשבות שהיו להם לפניו לגבי התכלית של הזוגיות.

פתחנו בהשלמה אישית של היגדים העוסקים בזוגיות. התלמידים נדרשו להביא לעצמם את מהות הזוגיות בעיניהם. מכאן עברנו לקריאת שני סיפורי הבריאה בספר בראשית, תוך התמקדות בבריאת האיש והאישה בשני הסיפורים. נוכחנו בהבדלים שבין הפרקים ובגישות השונות של כל פרק לגבי מהות הזוגיות. התלמידים עמדו כעת מול שתי גישות מוגדרות וניסו לבחון את מקומם הם בין גישות אלו. על הקושי הפרשני ועל פער הגישות גישרנו באמצעות עיון במדרש מהזוהר שעל בסיסו הצענו לראות את הזוגיות כבעלת תכלית מורכבת ורבת פנים. סיימנו במבט חוזר פנימה של כל אחד על יחסו לזוגיות ובחינה מה השתנה בהשקפתו והגדרותיו.