נחלק לתלמיד צבעים ודפים חלקים ונבקש מהם לצייר משהו המבטא בעיניהם את מה שמתרחש בתוכם כאשר הם כועסים. בכדי לסייע בהכוונה ננסח את ההנחיה בצורות שונות:

• מה מתרחש בתוכי כשאני כועס?
• מה עובר עלי/ על אדם שכועס?
• כיצד נראה ה’בפנים’ שלי/ של אדם בזמן כעס?

בסיום היצירה, נבקש לשתף את הציורים, כאשר בכל פעם שמישהו מציג את יצירתו, התלמידים האחרים ישתפו מה מעלה בהם היצירה, והתלמיד המציג יכול להסביר מה הוא רצה להביע ביצירתו.

נלמד עם התלמידים את דברי ריש לקיש על השלכות הכעס:

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא – חוכמתו מסלקת ממנו, אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו.  אם חכם הוא – חוכמתו מסלקת ממנו – ממשה, דכתיב (במדבר לא.): ” ויקצוף משה על פקודי החיל” וגו’ . וכתיב: ” ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה, זאת חוקת התורה אשר צווה ה’ את משה”. מכלל דמשה איעלם מינה (נתעלמה ממנו הלכה). אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו- מאלישע, דכתיב (מלכים ב’ ג’): לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך” וגו’. וכתיב: “ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'”  [רש”י: מנגן, להעביר כעסו שכעס על יהורם. ותהי עליו – מכלל דאיסתליק]  (בבלי, פסחים סו, עמוד ב)

נשאל את התלמידים:

• מה קורה לאדם חכם או נביא שכועסים על פי ריש לקיש?
• כיצד לומדים שחכמה מסתלקת בשעת כעס?
• כיצד לומדים שנבואה מסתלקת בשעת כעס?
• מדוע זה כך לדעתכם?
• האם אתם מכירים את התחושה של ‘חכמה מסתלקת’ בשעת כעס?

נבקש מהתלמידים לנסות להשלים משפט מדעתם בתבנית דומה לדברי הגמרא:

כל אדם שכועס, אם ______ הוא, ______ מסתלקת ממנו.

בעקבות כל משפט, נדון עם התלמידים בנוגע למה שנאמר. לדוגמא, תלמיד יאמר: כל אדם שכועס אם שמח הוא, שמחתו מסתלקת ממנו. נשאל את הקבוצה:

• האם גם אתם מכירים את התחושה ששמחה מסתלקת בשעת כעס?
• מדוע זה קורה לדעתכם?
• האם אפשר להישאר בשלטה בזמן כעס?

נחלק את התלמידים לשלוש קבוצות לימוד. כל קבוצה תקבל מקור אחר המדבר על כעס, יחד עם שאלות מלוות:

מקור א:

פסק דין בנוגע לפיטורי עובד:

בגדר “זמן סביר” שעפ”י החוק רשאי המעביד לחזור בו מהודעת פיטורים לעובד שניתנה מתוך כעס, מסתבר מאד שהכוונה היא לזמן סביר של התפכחות מהכעס, ולכל היותר ימים ספורים, אך בנידון דידן שהחזרה נעשתה רק כעבור כחודש, מסתבר שלא לכך נתכוין החוק באומרו “זמן סביר”, ולא מועילה חזרתו. (פסקי דין- ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ב עמוד ריז, סעיף יא)

תמצות המקור: המקור עוסק במקרה בו מעביד חזר בו מהודעת פיטורים, שכנראה ניתנה מתוך כעס, כעבור חודש. המקור מזכיר כי החוק מתיר למעביר לחזור בו מהודעת פיטורים שניתנה מתוך כעס, אך מגדיר את הזמן הסביר של התפכחות מכעס כ-“ימים ספורים”(לכל היותר).

שאלות מלוות:

• מהו המקרה בו עוסק המקור?
• מה היו השלכות הכעס במקרה זה?
• “התפכחות מכעס”- מה מעורר בכם ביטוי זה? מה ניתן ללמוד מכך?
• כמה זמן הייתם אתם נותנים כהזדמנות להתפכחות מהכעס?

מקור ב:

אמר ר’ מני בר פטיש: כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמיים מורידין אותו. מנלן? מאליאב. שנאמר (שמואל א’, יז) : ויחר אף אליאב בדוד, ויאמר למה זה ירדת, ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, אני ידעתי את זדונך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת”. וכי אזל שמואל לממשחינהו, בכולהו כתיב: (וכשהלך שמואל למושחו בכולם כתוב): ” לא בזה בחר ה'”, ובאליאב כתיב: ” ויאמר ה’ אל שמואל, אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו”. מכלל דהוה רחים ליה עד האידנא. (שהיה אהוב עד שכעס) . אין השכינה שורה באדם שדרכו לכעוס, וזהו מה שאמר הקב”ה לאליהו: “מה לך פה אליהו” כיון שאתה כועס לדבר קטגוריה עליהם, מה לך בזה העולם. (בבלי, פסחים סו, עמוד ב)

תמצות המקור: ר’ מני בר פטיש אומר כי אדם שכועס – אפילו אם היה אמור לזכות בגדולה מהשמיים, הרי שמבטלים לו זכות זו משמיים. דבר זה נלמד מאליאב אשר כעס על דוד, מכך שכאשר בא שמואל למשוח את דוד למלך  – על כל האחים נאמר כי ה’ לא בחר בהם, ורק על  אליאב נאמר כי ה’ מאס בו. מכאן למדים כי אכן מלכתחילה נועד הוא לזכות בגדולה, וכי שעד שכעס היה אהוב. כמו-כן מפרשת הגמרא שכאשר אמר ה’ לאליהו: “מה לך פה אליהו?” הכוונה היא מה לך בזה העולם כל עוד אתה כועס על ישראל ומלמד עליהם קטגוריה?!  הגמרא מזכירה עניין זה כדוגמא לכך שאין השכינה שורה באדם שדרכו לכעוס.

שאלות מלוות:

• מה היה אמור לקבל אליאב? מדוע זה נמנע ממנו?
• מדוע לדעתכם אדם שכועס אינו יכול לזכות בגדולה?
• מה נאמר לאליהו?
• מדוע “אין השכינה שורה באדם שדרכו לכעוס” לדעתכם?

מקור ג:

מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ איננו רחוק מן המשוגעים. וכבר הזהיר החכם מן הכעס באומרו: ” אל תיבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח”. וראוי למי שהוא כעסן שיקראוהו כסיל. אינם שמים על ליבם מה שהם עושים ברוב כעסם” (תיקון מידות הנפש לר”ש גבירול, ד’,א’) ” והנה הכעסן כדאי להחריב עולם מלא, אם יהיה יכולת בידו. כי אין השכל שולט בו כלל. והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות […] והוא קל ודאי לעבור כל מיני עברות שבעולם, אם חמתו תשיאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך. (מסילת ישרים, פרק יא)

תמצות מקור:  הרמח”ל משווה וממשיל את מי שכועס כעס גדול- למשוגע, לכסיל, ולחיות טורפות. הוא טוען כי אין השכל שולט בכעסן, ואינו מודע למעשיו בשעת כעסו. אילו היה מסוגל היה רוצה להחריב עולם מלא. הדבר היחיד שמניע אותו הוא הכעס, והוא לגמרי נשמע לו.  לפיכך, אם כעסו משיאהו לכך, הוא עלול לעבור עבירות שונות, או כל מעשה שיגרום לו הכעס לעשות.

שאלות מלוות:

• לאילו שלושה דימויים מדמה הרמח”ל את מי שכועס מאוד?
• כיצד האדם הכעוס דומה לכל אחד מהם?
• אילו השלכות עלולות להגיע בעקבות כעס עוצמתי?
• האם חוויתם פעם כעס עוצמתי שכזה?

בסיום הלימוד בקבוצות, נחזור לקבוצה הגדולה ונאסוף רשמים מכל קבוצה. נבין על מה כל מקור דיבר ומה כל קבוצה למדה על כעס בעקבות המקור.

פתחנו ביצירה אישית של כל אחד, המבטאת את מה שמתחולל אצלנו בפנים בזמן שאנו כועסים. למדנו את דברי ריש לקיש על הדברים שנמנעים מחכם ונביא בעקבות כעסם, וחשבנו על דברים נוספים שאדם מפסיד כתוצאה מהכעס. לבסוף התחלקנו לקבוצות לימוד וראינו שלושה מקורות שונים המדברים על כעס והשלכותיו בהקשריו השונים.