בשיעורים עד כה, עסקנו במחשבותינו על הכעס, בדברים המעוררים כעס כרעיון כללי וביחסינו לתגובת הכעס והשלכותיו. כעת נתעמק בזווית האישית של כל תלמיד, ובדברים האישיים המעוררים את כעסו.

נחלק לכל תלמיד דף עם משימת כתיבה:

• על מה אני כועס? כדברי הרב קוק שקראנו בשיעור הפתיחה: “בין בעניינים שהם בגדר העבר, בין בעניינים שהם בגדר ההווה, בין בעניינים שהם בגדר העתיד”. חשוב וכתוב עניין מכעיס אחד שקרה בעבר, עניין אחד שמכעיס בהווה, ועניין אחד שעלול לקרות בעתיד שמעורר את כעסך.

נתחלק לזוגות. בשלב ראשון אחד יהיה הדובר והשני השואל. לאחר מכן נבצע החלפת תפקידים.

הדובר יבחר אחד משלושת הדברים שכתב, ויספר עליו לחברו. החבר ישאל: “ומה מכעיס בזה?” והדובר ינסה לענות. לאחר מכן החבר ישאל שוב: “ומה מכעיס בזה?”. ניתן לחזור על תשובה ושאלה עד שהדובר מגיע למיקוד השורשי ביותר שיצליח להביע. השואל יכתוב את תשובת הדובר בכל פעם לפני שישאל שוב.

כעת נתחלף בתפקידים.

בסיום תרגיל זה, נשאל את התלמידים:

• איך הרגשתם כדוברים?
• איך הרגשתם כשואלים?
• האם התרגיל עזר לכם להבין משהו שלא חשבתם עליו קודם?

נספר לתלמידים סיפור על ר’ אריה לוין:

באחד מימי החורף, כשהילך ר’ אריה לוין בסימטאותיה של ירושלים המרוצפות באבנים חלקלקות מעד ונפל לתוך הבוץ. חלף לידו אדם אחד – כנראה מן הקנאים – נגש אליו ואמר לו : “כך נאה ויאה לך. כזהו סופם של המהלכים אחר הרב קוק! ונפול תיפול” קם ר’ אריה, ניער עצמו מן הבוץ שדבק בו, ניגש לאותו אדם ואמר לו: ” ר’ יהודי, רואה אנוכי שנרגז אתה. שמא יש לך תרעומת עלי, אולי נפגעת אי פעם על ידי? אם כן, אנא סלח לי…” נדהם אותו איש והלך לדרכו נכלם. (איש צדיק היה, עמ’ 65)

נדון עם התלמידים:

• מה דעתכם על התנהגות האדם ההוא?
• לו היה קורה לכם מקרה דומה, כיצד הייתם מגיבים?
• מה דעתכם על תגובתו של ר’ אריה?
• האם גם אתם הייתם רוצים להגיב כך?
• האם יש זמנים בהם נכון להגיב בכעס?

נחזור עם התלמידים לדברי הרב קוק משיעור הפתיחה של מערך זה:

כי הידיעה שסוף כל סוף טוב ה’ לכל וכי כל המעשים כולם הינם תפקידים שהקב”ה מנהיג על ידם את עולמו ושם בוודאי משמשים הכל לטובה באחרית, ההקשבה האמיתית הזאת מוכרחת להניח במידה ידועה את מידת החימה של האדם, בהיותו נפגש במה שהוא נגד רצונו, שלא תתפרץ בכל מילואה (עין איה, פרק יג, א)

נשאל:

• מהי העצה להתמודדות עם הכעס בדברים אלו?
• מדוע לדעתכם הרב קוק אומר על מידת החימה “שלא תתפרץ בכל מילואה”? צריך היה לומר שלא תתפרץ כלל?
• במבט על הדברים שכתבתם בתחילת השיעור, האם ידיעה זו ש”סוף כל- סוף טוב” עוזרת לכם להגיב אחרת?
• מלבד הדברים המתוארים כאן, האם יש מחשבות נוספות היכולות לעזור לכם להגיב במידה רגועה יותר?

פתחנו בכתיבה אישית על דברים מעוררים כעס מהעבר, מההווה ומהעתיד. דיברנו על כך בזוגות, תוך תגיל שאילת “מה מכעיס בזה” מספר פעמים עד לדיוק הנקודה שמפריעה לנו. לאור הסיפור על ר’ אריה לוין, חשבנו כיצד אנו היינו מגיבים ומה דעתנו על תגובתו. לסיום חזרנו לדברי הרב קוק משיעור הפתיחה וניסינו לחשוב על דרכי חשיבה נוספות היכולות לסייע בריכוך תגובת הכעס. בזה סיימנו שלושה שיעורים על מידת הכעס, תוך בירור רעיוני, מעשי ואישי על תגובותינו במצבים שונים, ועל צורת הסתכלותינו על המציאות.