הקדמה למורה: ניתן לפתוח את השיעור בהקדמה עיונית שמתוכה יבינו התלמידים את משמעות המושגים: שמור, זכור, עונג וכבוד השבת, ואת ההבדלים ביניהם. מטרת ההקדמה הינה להביא בפני התלמידים את קשת הדברים המרכיבים את השבת. מתוך ראיית המכלול, נמצא בשיר את הדברים אותם המשורר בחר לציין, מתוך רצון להדגיש משמעות מסויימת הקיימת בשבת. הערה- בכיתות בהן פלפולי יתר יקשו על התלמידים, ניתן לעבור ישירות לחלק ב’ בפתיחה.

פתיחה

חלק א:- לימוד

כידוע, עשרת הדברות מופיעות פעמיים בתורה. בספר שמות כתוב “זכור את יום השבת לקדשו” ובספר דברים חוזר משה על הדברים בשינוי: “שמור את יום השבת לקדשו”. הסבירו חכמים -“שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו” (פסיקתא זוטרתא, פרשת ואתחנן) “זכור” היא מצוות עשה, ו”שמור” היא מצוות לא תעשה, ו”אחת א-לוהים דיבר, שתיים זו שמעתי”. (תהילים, סב:יב).

בנוסף ישנו הפסוק בישעיהו נח:יג, (יש הנוהגים לומר אותו בקידוש בשבת בבוקר), ובו נאמר:

“אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה’ מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר” מפסוק זה אנו לומדים שיש לכבד את השבת ויש לענגה.

כותב הרמב”ם (הל’ שבת פ”ל):

“ארבעה דברים נאמרו בשבת – שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים: שבתורה – זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים – כבוד ועונג, שנאמר: ‘וקראת לשבת עונג ולקדוש ה’ מכובד’ “.

• אם כך, מה המשמעות המעשית של כבוד, עונג, שמירה וזכירה?

הרמב”ן מגדיר את החלוקה בין שמור לזכור כך:

זכור: מצוות עשה הקשורות לשבת

שמור: מצוות לא תעשה הקשורות לשבת

הגר”א מגדיר את החלוקה בין עונג לכבוד כך:

כבוד: ההכנות לשבת

עונג: הדברים שצריך לעשות בתוך השבת והם המייחדים אותה- שלוש סעודות, ארבע תפילות ועוד….

לפיכך- כבוד שבת ועונג שבת הן מצוות עשה והן כלולות בחובות של זכירת השבת.

חלק ב- טבלה

כעת נערוך על הלוח טבלה כדלהלן:

נבקש מהתלמידים, על סמך היכרותם עם הלכות השבת, למלא את הטבלה. ניתן לעזור להם ולציין הלכות ושהם יגידו מה מתאים לשמור ומה לזכור, או ניתן להכין כרטיסיות עם הלכות ולבקש מהם להתאים בטבלה.

דוגמאות לזכור:

להתרחץ לפני שבת ולהתלבש בבגדים חגיגיים (קשור לכבוד השבת)

לערוך שולחן, עדיף לפני שבת (קשור לכבוד השבת)

לאכול 3 סעודות בשבת (קשור לעונג שבת)

להשתדל לאכול בשר ולשתות יין (קשור לעונג שבת)

להתפלל 4 תפילות (קשור לעונג שבת)

לנוח בשבת (קשור לעונג שבת)

הדלקת נרות

לעשות קידוש

דוגמאות לשמור:

לא לבשל

לא להשתמש בחשמל

לא לצאת מתחום שבת

לא לעבוד ושגם בהמה תשבות

לא לכתוב- ובכללן- לא לעשות שיעורי בית

וכו…..

בדיון פתוח בכיתה נשאל:

• מבין הדברים שצריך לעשות או לא לעשות בשבת- מה אהוב עליכם ביותר?
• האם השבת שלכם היא יותר שמור או יותר זכור? במה זה מתבטא?
• ואפשר גם-   אולי גם משהו כמו “מה קשה לכם בשבת”?

נסמן את תשובות התלמידים על הלוח ובסוף הלימוד של השיר נחזור ונראה אם הדברים שיותר אהובים על התלמידים בשבת, הם גם הדברים שמצויינים ע”י הדובר בשיר כדברים שהם אלה שעושים את השבת למיוחדת בעיניו.

הערות:

1. ישנם מספר נוסחים לפיוט. הנוסח המופיע פה הוא הנוסח לבגרות.
2. ניתן להשמיע את השיר בפעם הראשונה ואפילו לתת לתלמידים לשיר בעצמם. לשיר יש לחנים רבים ומגוונים. מורים המעוניינים יכולים להקדיש זמן לאווירה העולה מכל לחן.

כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת   – רבי אברהם אבן עזרא.

 (על פי הנוסח של נפתלי בן מנחם)

1    כִּי אֶשְׁמְרָה שַׁבָּת אֵל יִשְׁמְרֵנִי,
אוֹת הִיא לְעוֹלְמֵי עַד בֵּינוֹ וּבֵינִי.

אָסוּר מְצֹא חֵפֶץ מֵעֲשוֹת דְּרָכִים,
גַּם מִלְּדַבֵּר בּו דִּבְרֵי צְרָכִים,
5   דִּבְרֵי סְחֹרָה אַף דִּבְרֵי מְלָכִים,
אֶהְגֶּה בְּתוֹרַת אֵל וּתְחַכְּמֵנִי.

בֹּו אֶמְצְאָה תָּמִיד נֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי,
הִנֵּה לְדוֹר רִאשׁוֹן נָתַן קְדוֹשִׁי
מוֹפֵת בְּתֵת לֶחֶם מִשְׁנֶה בְּשִּׁשִּׁי,
10  כָּכָה בְּכָל־שִׁשִּׁי יַכְפִּיל מְזוֹנִי.

רָשַׁם בְּדַת הָאֵל חֹק  אֶל־סְגָנָיו,
בּוֹ לַעֲרֹךְ לֶחֶם פָּנִים לְפָנָיו,
גַּם־בֹּו לְהִתְעַנּוֹת  עַל פִּי נְבוֹנָיו
אָסוּר לְבַד מִיּוֹם כִּפּוּר עֲוֹנִי.

15   הוּא יוֹם מְכֻבָּד הוּא יוֹם תַּעֲנוּגִים
לֶחֶם וְיַיִן טוֹב בָּשָר וְדָגִים.
מִתְאַבְּלִים בּוֹ  הֵם אָחוֹר נְסוֹגִים,
כִּי יוֹם שְמָחוֹת הוּא וַיְשַמְּחֵנִי.

מֵחֵל מְלָאכָה בּוֹ סוֹפוֹ לְהַכְרִית,
20   עַל־כֵּן אֲכַבֵּס־ בּוֹ לִבִּי  כְּבֹרִית,
אֶתְפַּלְּלָה אֶל־אֵל עַרְבִית וְשַׁחְרִית,
מוּסַף וְגַם מִנְחָה הוּא יַעֲנֵנִי.

זהו שיר המכונה “שיר אזור“. יש בו מדריך, המלווה את הפיוט ומשמש כפתיחה וכפזמון חוזר, ויש בו מחרוזות, המכונות גם סטרופות. (ובלשוננו- בתים בשיר).

המדריך:

המדריך מציג תנאי- מידה כנגד מידה: אם האדם ישמור את השבת, ה’ ישמור עליו. נשמע יומרני מצד הדובר להציג הבטחה שכזו. אך דבריו מבוססים על האמור בתורה – הן ההבטחה של ה’ המהווה ברית בין ה’ לעמ”י:

שמות לא פסוק יג: “את שבתותיי תשמרו כי אות היא ביני ובינכם לדורותיכם”

לפיכך- המדריך מהווה שיבוץ מקראי ומפנה אותנו לנאמר בשמות ל”א.

בפרק זה שיבוץ זה חוזר שוב ומלמדנו דבר נוסף:

שמות לא פסוקים טז-יז: “ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש”.

מכאן לומדים שהברית בעניין שמירת השבת  משמשת זיכרון ועדות למעשה בראשית, לבריאת העולם.

נעבור ללימוד המחרוזות. ניתן לתלמידים לקרוא שוב לבד את בתי השיר ונבקש מהם לחפש בבתים מצוות הקשורות לשמירת שבת. נסדר את דברי התלמידים על הלוח לפי הסדר של שורות השיר- כך נוכל לדעת מה לא נאמר ומה צריך עוד להשלים על מנת להבין את כל השיר. מעבר לכך- כשהתלמידים יעתיקו את הדברים מהלוח, ייווצר להם מבנה מסודר של הסבר של כל שורה, כאשר את רוב ההסברים הם אמרו בעצמם. (ניתן מראש לחלק את הלוח לחמישה בתים ולארבע שורות בכל בית, ולתת לתלמידים לבוא לכתוב על הלוח מה המצווה שהם למדו, ושיכתבו אותה לפי מיקום המתאים)

מחרוזת א- איסורים החלים בשבת:

שורה 3: “אסור מצוא חפץ”= איסור לרצות לעשות מלאכות האסורות בשבת

“לעשות דרכים”= אסור לצאת מתחום שבת או- אסור לעשות דברים שרגילים לעשות ביום חול.

שורה 4: “לדבר בו דברי צרכים”= אסור לדבר דברים שקשורים ליום חול ואינם קשורים לשבת. (כמו לקבוע פגישה לאחרי שבת)

שורה 5: “דברי סחורה אף דברי מלכים”- ממשיך את האיסור הקודם- אסור לעסוק בדיבור הקשור במסחר ובמלוכה, דהיינו- פוליטיקה וכדומה….

שורה 6: “אהגה בתורת אל ותחכמני”= פה ישנו הדגש על מה צריך לעשות (- בגדר זכור ולא בגדר שמור, כמו שהיה עד עכשיו) צריך בשבת ללמוד תורה, להנות ולהחכים ממנה.

מחרוזת ב –הכנות לשבת:

שורה 7: “נופש לנפשי”= בשבת צריך להיות שרוי במנוחה (כמובן שאפשר לקיים זאת, רק אם היו הכנות לשבת שעוזרות לאדם לנוח בשבת כי הכל כבר הוכן מראש)

שורה 8-9: לא מוזכרת מצוה- שורות אלו אומרות שבדור הראשון- דור המדבר שיצא ממצרים, נתן הקב”ה (קדושי= כינוי להקב”ה) את המן במדבר- המן ניתן במופת, בנס, והמן הוא לחם. וביום שישי ניתנה כמות כפולה של מן, לכבוד שבת, כדי שבשבת לא יצאו ללקט מן. בתורה אף כתוב בפירוש שביום השישי ‘והכינו את אשר יביאו’, ומכאן למדו חכמים את חובת הכנת המאכלים והצרכים ביום השישי לפני שבת.

שורה 10: “יכפיל מזוני”- הציווי לברך על שני לחמים בשבת. הביטוי “לחם משנה” בשורה 9- כבר רומז על כך. עוד עניין שנרמז בשורה זו הוא ההכנה לשבת, כדי לנוח בשבת. כמו ליקוט המן ביום שישי כהכנה לשבת, ועוד – רמיזה אפשרית להבטחה האלוקית לשכר לשומרי השבת

מחרוזת ג- לחם הפנים והאיסור להתענות בשבת:

שורות 11-12- לא מוזכרת מצווה, אמירה כללית על כך שבדת יש כללי התנהגות  ברורים למאמינים באל. לסגנים של ה’, שהם הכוהנים יש כללים ברורים איך להחליף את לחם הפנים בערב שבת במקדש. שני הלחמים המונחים על שולחן השבת מהווים זכר לעניין זה וגם לעניין המן שהוזכר במחרוזת הקודמת.

שורות 13-14: “להתענות…. אסור…” = אסור להתענות ולצום ביום השבת. כך קבעו חז”ל  המכונים “נבוניו”. הפעם היחידה שמותר להתענות בשבת, היא רק אם יום כיפור חל בשבת.

מחרוזת ד- מצוות הקשורות לשמור וזכור:

שורה 15: עדיין לא מוזכרת מצווה מסוימת אך רומז הדובר על עניין הכבוד והעונג שצריך לנהוג בשבת.

שורה 16: “לחם ויין טוב…”= מצווה לענג את השבת באכילת לחם, בשר, דגים ושתיית יין.

שורות 17-18: ” המתאבלים בו” = לאחר שדובר במחרוזת הקודם על האיסור להתענות בשבת, מחדד הדובר ומוסיף שאסור גם להתאבל ביום השבת. מי שמאבל הוא חוטא, נסוג לאחור. אסור להתאבל מכיוון שהוא יום בו אנו מצווים לשמוח. ( מקיימים את השמחה בשבת ע”י לימוד תורה)

מחרוזת ה- ציווי לא לעשות מלאכה בשבת:

שורה 19: “מחל מלאכה…” = מי שעושה מלאכה בשבת הוא מחלל אותה, ועונשו יהיה מוות בידיי שמים, כרת.

שורה 20: “אכבס”= צריך לכבס את הלב בבורית, שזה סבון. הכוונה היא להיטהרות הנפש. (יתכן ופה התלמידים יטעו לחשוב שהכוונה לכיבוס הבגדים וללבישת בגדים נקיים לשבת. אך יש לדייק במילה “לבי” המעידה על ניקיון, טהרה פנימית)

שורות 21-22: “אתפללה…”= השיר מסתיים בציווי להתפלל בשבת 4 תפילות ולא 3 תפילות כבימות החול.

סיום- כמו בפתיחה שהמדריך- גם פה ישנה מידה כנגד מידה- אם אתפלל כמצווה בשבת, 4 תפילות כסדרן, אזכה לכך שה’ יענה לתפילותיי.

לאחר שעברנו על השיר וציינו את מצוות השבת הכלולות בו נשאל-

• מהי משמעות השבת עבור הדובר, האני- השר, בשיר?
• מהם הדברים המאפיינים את השבת שלו? האם השבת שלו היא יותר שמור או יותר זכור?

(זכור- מצוות עשה: ללמוד תורה. לנוח. שני לחמים. סעודות שבת. לשמוח ולהתפלל 4 תפילות. שמור- מצוות לא תעשה: לצאת מחוץ לתחום שבת. לדברי דברי חולין. להתענות. להתאבל. לעשות מלאכה)

בשלב זה ניתן לעבור עם התלמידים על האמצעים האמנותיים בשיר.

• אתרגיל פנטומימה
• בתרגיל כתיבה

פתחנו את השיעור בלימוד על שמור וזכור- מדאורייתא ומדרבנן, וערכנו רשימה של מצוות המשתייכות לכל אחת מהקטגוריות. לאחר מכן קראנו את הפיוט ‘כי  אשמרה שבת’ של ראב”ע, תחילה עסקנו במדריך של השיר ובתנאי המוצב בתוכו, ושנית עסקנו במחרוזות של השיר, וראינו מה הנושא של כל מחרוזת, ואילו מצוות מופיעות בה. בסוף שאלנו איזו שבת יש לדובר- יותר זכור או יותר שמור? סיימנו בתרגיל פנטומימה ו/או תרגיל כתיבה, המזמינים את התלמידים לחשיבה על אופי השבת שלהם.