נפתח את השיעור בהקרנת הסרט בסיפורו האישי של דודו חטואל ממגורשי גוש קטיף. הסרט מתאר את המשבר אותו עבר דוד חטואל בתחילה בפיגוע בו נרצחו אשתו ובנותיו וממשיך לתיאור הגירוש האישי מביתו שבגוש קטיף.
לפני הקרנת הסרט נבקש מהתלמידים לכתוב לעצמם במהלך הסרט אמירות/רגעים שנגעו בהם לטוב ולרע.
לאחר הקרנת הסרט נערוך שיח בכיתה בו נאפשר לתלמידים להביע את עצמם ואת המשפטים שכתבו במהלך הסרט

נציין בפני התלמידים שהסרט מכיל בתוכו רבדים רבים אך אנו נתמקד בדרגת האמונה בה נמצא דוד חטואל. בשיעורנו נתמקד בשאלה כיצד מגיעים לאמונה? כיצד הופכים את האמונה לקניין אישי?

הערה למורה: הסרט מכיל בתוכו נושאים רבים באמונה: אמונה בשעת משבר, שאילת שאלות, דרכי התמודדות, כיצד מגיעים למעלה זו, ועוד. הסרט אף מעלה שאלות רבות ומגוונות.עניין זה יכול להוות כחסרון ולכן יש לתת על כך את תשומת הלב בהתאם לסגנון הכיתה. בנוסף הסרט הינו ארוך מאוד ולכן יש להפעיל שיקול דעת אם להראות את כולו, ובאילו חלקים להתמקד

הרב דסלר בספרו ‘מכתב לאליהו’ מציע חמש דרכים לקניין אמונה. נלמד את הקדמתו ואת סיכום דבריו ובהמשך השיעור נלמד בההצעות הפרקטיות שלו להגיע אל האמונה

יִשְׂרָאֵל הֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, וְיוֹדְעִים שהשי”ת בָּרָא אֶת הָעוֹלָם וּמַנְהִיג אוֹתוֹ תָּמִיד. אוּלָם יֵשׁ מִצְוָה מְיֻחֶדֶת בַּתּוֹרָה לַעֲסֹק תָּמִיד בָּאֱמוּנָה, וְהִיא מִצְוַת “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ” – הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְכֵן כָּתַב הָרדב”ז – רבי דוד בן זמרא: “וְעִנְיַן הָאֱמוּנָה, שֶׁיִּקְבַּע אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ תָּמִיד”. מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּתְמִידוּת לְבָרֵר וּלְלַמֵּד לְעַצְמוֹ אֶת הָאֱמוּנָה בהשי”ת, לֹא יֵדַע אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת, וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ” כְּהִלְכָתָהּ.

לימוד האמונה ומחשבת האמונה דורשים הכרה נפשית אמונית.
כָּתַבְנוּ בַּמַּאֲמָר “דְּבֵקוּת הַמַּחְשָׁבָה בַּתּוֹרָה” (מכתב מאליהו כרך א’ עמוד 215) בִּדְבַר גְּבוּלוֹת הַמַּחְשָׁבָה, כִּי הַמַּחְשָׁבָה נִתְפֶּסֶת רַק בְּמֻשָּׂגִים הַיְּדוּעִים לָנוּ ע”י הַחוּשִׁים אוֹ הַרְגָּשׁוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁכְּבָר הִרְגַּשְׁנוּן. הָבָה נִתְבּוֹנֵן בָּזֶה עַל יְדֵי דֻּגְמָאוֹת אֲחָדוֹת. מִי שֶׁבְּטִבְעוֹ אֵינֶנּוּ כּוֹעֵס, הַאִם אֶפְשָׁר שֶׁיְּבָאֲרוּ לוֹ אוֹ שֶׁיְּצַיֵּר לְעַצְמוֹ אֶת טִיבָהּ שֶׁל הַרְגָּשַׁת הַכַּעַס? אֶפְשָׁר שֶׁיֵּדַע צוּרָה חִיצוֹנִית שֶׁל הַכַּעַס, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בְּנֵי אָדָם בְּכַעֲסָם, אֲבָל עַל מַהוּת הַכַּעַס עַצְמוֹ לֹא יוּכַל לַחְשֹׁב מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוֹ מִיָּמָיו. וְכֵן מִי שֶׁחֲסֵרָה לוֹ הַרְגָּשַׁת הַצֶּדֶק, וּבְכָל עִנְיָנָיו פּוֹעֵל לְפִי צֹרֶךְ עַצְמוֹ, אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר לוֹ אֶת הַצֶּדֶק, וְגַם לֹא יוּכַל לַחְשֹׁב אוֹדוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי אֵין לְמַחְשַׁבְתּוֹ בְּמַה לְהִתָּפֵס. וְכֵן בָּאֱמוּנָה; מִי שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ אֵי-פַּעַם אֶת הַכָּרַת בּוֹרְאוֹ בִּפְנִים לְבָבוֹ, אֵיךְ יַחְשֹׁב בָּאֱמוּנָה בּוֹ ית’, כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא הִבְחִין בְּנַפְשׁוֹ מְצִיאוּת הַכָּרָה זוֹ? נִמְצָא שֶׁכָּל מַחְשְׁבוֹתָיו בָּעִנְיָנִים הָהֵם תִּהְיֶינָה רַק עפ”י הֶקֵּשׁ שִׂכְלִי חִיצוֹנִי, וְלֹא בְּעַצְמִיּוּת הַהַכָּרוֹת הַפְּנִימִיּוֹת הָהֵן כִּי לֹא יְדָעָן

נשאל את התלמידים:

• האם חשוב ללמוד אמונה?
• כיצד צריך ללמוד אמונה לדברי הרב דסלר? האם באופן שכלי או באופן אישי נפשי?
• מה דעתכם?

לפני שנמשיך בדבריו של הרב דסלר נבקש מכל תלמיד לחשוב על סיטואציה בחיים שבו הוא התנסה באירוע שהאמונתו עמדה בניסיון . יש להדגיש שהאירוע יכול להיות פשוט ביותר ולא חייב להיות גדול כמו זה שראינו בסרט.
נבקש מהתלמידים לחשוב על האירוע ולענות בכתיבה על דף על השאלות הבאות:

• כיצד התמודדתי עם הסיטואציה?
• באילו עיניים בחנתי את המציאות?
• האם יכולתי להסתכל מעיינים אמוניות?
• כיצד התמודדתי עם הבעיה?
• מה היווה העוגן עבורי?
  נאפשר לתלמידים המעוניינים לשתף.

נבקש מהתלמידים לכתוב מספר דרכים כיצד לדעתם ניתן להתמודד עם מצבים אלו- זוהי שאלת המשך לשאלה הקודמת ולכן התלמיד יכול להוסיף על הסיפור האישי שלו ממקומות אחרים.

את ההצעות שיציעו התלמידות נכתוב על הלוח

נחזור לקטע הלימוד של הרב דסלר-

נחלק את הכיתה לחמש קבוצות כנגד מספר ההצעות של הרב דסלר.
על כל קבוצה לקרוא את ההצעה ולאחריה:

• לנסח מחדש את ההצעה במילים שלהם.
• לכתוב שתי שאלות שעלו בקבוצה לגבי ההצעה.
• לדון: האם ההצעה פרקטית? האם היא רלוונטית להיום? במה היא תורמת?

קבוצה מס’ 1:

הדרך החיצונית
הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה הִיא דֶּרֶךְ שֶׁל חִנּוּךְ, דְּהַיְנוּ, שֶׁיְּחַנֵּךְ הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לַעֲסֹק בָּאֱמוּנָה גַּם בְּאֹפֶן חִיצוֹנִי. יַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר תָּמִיד בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת: “בָּרוּךְ ה'”, “אִם יִרְצֶה ה'”, “בְּעֶזְרַת ה'” וְכַדּוֹמֶה. וְכֵן יְדַקְדֵּק לְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלָּה, גַּם אִם עֲדַיִן מִתְפַּלֵּל בְּלִי כַּוָּנָה, כֵּיוָן שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בִּטּוּי הָאֱמוּנָה בהקב”ה, וְאַף שֶׁתְּפִלָּתוֹ עֲדַיִן חִיצוֹנִית, עוֹסֵק הוּא עַל כָּל פָּנִים בְּבִטּוּי דְּבָרִים שֶׁל אֱמוּנָה.
וְכֵן בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם, גַּם כְּשֶׁחֲסֵרָה בָּהֶן כַּוָּנָה פְּנִימִית, הֲרֵי עַל כָּל פָּנִים מְקַיֵּם אֶת צִוּוּי השי”ת, וְגַם בְּזֶה מְחַזֵּק אֶת הָאֱמוּנָה בַּה’ בְּדֶרֶךְ חִיצוֹנִית. וְזֶה יְבִיאֵהוּ לִהְיוֹת יָרֵא מִלַּעֲבֹר עֲבֵרָה, כִּי כְּבָר הֻרְגַּל לִשְׁמֹר אֶת צִוּוּיֵי השי”ת וּלְהִתְרַחֵק מִמַּה שֶׁנֶּגֶד רָצוֹן הַבּוֹרֵא ית’. אָמְנָם כָּל זֶה עֲדַיִן הוּא בְּדַרְגָּה שֶׁל חִנּוּךְ וְהֶרְגֵּל, וְאֵין רִשּׁוּמוֹ נִכָּר אֶלָּא בַּחִיצוֹנִיּוּת.

קבוצה מס’ 2:

דרך ההתבוננות
הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה הִנָּהּ פְּנִימִית יוֹתֵר, וְהִיא דֶּרֶךְ הַהִתְבּוֹנְנוּת. כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּפִלְאֵי הַבְּרִיאָה, וּמְבָרֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהֵם מַעֲשֵׂי ה’ וְגִלּוּיֵי חָכְמָתוֹ הָאֵין סוֹפִית, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב: “מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'” וכו’, מִתְחַזֶּקֶת בּוֹ אֱמוּנָה פְּנִימִית. אַף שֶׁאֵין הוּא בַּמַּדְרֵגָה לְהַכִּיר אֶת הקב”ה מִתּוֹךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר סְבִיבוֹ (בְּחִינַת “וְקוֹנֶה הַכֹּל”), עַל כָּל פָּנִים יִתְפַּעֵל מִנִּפְלָאוֹת הַטֶּבַע, כְּגוֹן מֵהַסֵּדֶר הַנִּפְלָא הַקַּיָּם בַּבְּרִיאָה; וְהַהַתְאָמָה הַנִּפְלָאָה בֵּין כָּל חֶלְקֵי הַבְּרִיאָה, אֵיךְ כָּל דָּבָר מַתְאִים עִם חֲבֵרוֹ; וַאֲשֶׁר הַכֹּל הוֹלֵךְ לְתַכְלִית אַחַת, וְכַדּוֹמֶה.
וְכֵן אִם יִתְבּוֹנֵן בָּעוֹלָם הַפְּנִימִי שֶׁל הָאָדָם. אִם יִסְתַּכֵּל בְּיֵצֶר הָרַע וְתַחְבּוּלוֹתָיו, וְיִתְבּוֹנֵן בַּשְּׁנִיּוּת שֶׁבְּלֵב הָאָדָם, וּבַהִתְרוֹצְצוּת הַתְּמִידִית בְּקִרְבּוֹ בֵּין מַצְפּוּנוֹ וְכֹחוֹת הָרַע, מַה צָרְכָּהּ וּמַה תַּכְלִיתָהּ, יַכִּיר גַּם בָּזֶה אֶת תַּכְלִית הַבְּרִיאָה – לְהִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ הַטּוֹב עַל הָרַע, וְיִוָּכַח שֶׁהַכֹּל נוֹצַר לְמַטָּרָה אַחַת: גִּלּוּי הָרוּחָנִיּוּת. כָּךְ יוּכַל לִלְמֹד אֱמוּנָה עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהָּ” (איוב, י”ט, כ”ו).

קבוצה מס’ 3:

דרך הקדושה
הַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁית הִיא דֶּרֶךְ הַקְּדֻשָּׁה וְעוֹלִים אֵלֶיהָ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה גְּדָרִים.
הַגֶּדֶר הָרִאשׁוֹן הוּא מִדַּת הָאֱמֶת, לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת נֶאֱמָן בְּלִבּוֹ – שֶׁיּוֹדֶה תָּמִיד עַל הָאֱמֶת, וִיסָרֵב לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁקֶר כֶּאֱמֶת. זוֹהִי בְּחִינַת הָאֱמוּנָה שֶׁנֶּאֶמְרָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה – עליו השלום, וּפֵרְשָׁהּ נְחֶמְיָה בִּתְפִלָּתוֹ: “וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ” – לִבּוֹ הָיָה נֶאֱמָן לָאֱמֶת שֶׁהִכִּיר.
הַגֶּדֶר הַשֵּׁנִי הוּא לַעֲסֹק בִּשְׁבִירַת הַיֵּצֶר, וּלְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִפְרֹשׁ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רש”י: “קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ – פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ”; כִּי בְּסִלּוּק הָרַע מִן הַלֵּב מִמֵּילָא רוֹאֶה הוּא אֶת אוֹרוֹ שֶׁל השי”ת.
וְהַגֶּדֶר הַשְּׁלִישִׁי – לַעֲסֹק בַּקְּדֻשָּׁה לֹא רַק בְּדֶרֶךְ פְּרִישׁוּת, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ דְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה בְּהִתְלַהֲבוּת. עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה מַגִּיעִים לְלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם רַק כַּאֲשֶׁר עוֹסֵק בָּהֶם בְּהִתְפַּעֲלוּת וְהִתְרַגְּשׁוּת. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִּישׁ תָּמִיד חִדּוּשׁ בְּלִמּוּדוֹ, כִּי אֵין הִתְפַּעֲלוּת וְהִתְרַגְּשׁוּת אֶלָּא עַל יְדֵי פְּגִיעָה פִּתְאוֹמִית בְּדָבָר חָדָשׁ, וּפְגִישָׁה כָּזוֹ, שֶׁהַלֵּב חָשׁ פִּתְאוֹם בְּדָבָר חָדָשׁ, הִיא הָעוֹשָׂה בּוֹ רֹשֶׁם שֶׁלֹּא יָסוּף מִמֶּנּוּ. זֶהוּ אֲמָרָם ז”ל עַל הַנֶּאֱמָר בִּקְרִיאַת שְׁמַע – “אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם”: “לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּדְיוֹטְגָמָא (= מִצְוַת הַמֶּלֶךְ) יְשָׁנָה שֶׁאֵין הָאָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ” (רש”י דברים ו’, ו’). אוּלָם אֵין חִדּוּשׁ זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת חָדָשׁ מַמָּשׁ עֲבוּר הַשֵּׂכֶל, כִּי אַף אִם כְּבָר יָדַע מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישׁ כָּזֶה בֶּעָבָר, אֶלָּא שֶׁהַרְגָּשָׁתוֹ עַתָּה אֶת הַדָּבָר הִנָּהּ הַרְגָּשָׁה פְּנִימִית יוֹתֵר – זוֹהִי כְּבָר בְּחִינַת חִדּוּשׁ לַלֵּב. כָּל דַּרְגָּה בַּפְּנִימִיּוּת הִיא עוֹלָם חָדָשׁ, וּמֻרְגֶּשֶׁת בַּלֵּב כְּאִלּוּ לֹא רָאָה דָּבָר זֶה מִיָּמָיו. אוּלָם מִי שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם, וְאֵינוֹ מִתְפַּעֵל מֵהֶם – יִשָּׁאֵר עַם־הָאָרֶץ, כִּי אִם חִדּוּשָׁיו אֵינָם עוֹשִׂים בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל, תֶּחְסַר לוֹ הַדְּחִיפָה וְהַשְּׁאִיפָה לְהִתְעַמֵּק בְּלִמּוּדוֹ. מֵאִידָךְ גִּיסָא, בְּהִתְדַּבְּקוֹ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל יְדֵי הִתְפַּעֲלוּתוֹ מִמֶּנָּה, יַעֲלֶה לִבּוֹ בְּמַדְרֵגוֹת הָאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן אוֹר הַתּוֹרָה הוּא הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל לָאֱמוּנָה.

קבוצה מס’ 4:

דרכי ביטחון ודבקות
הַדֶּרֶךְ הָרְבִיעִית הִיא הַבִּטָּחוֹן בהשי”ת בְּפֹעַל, שֶׁיִּתְנַהֵג בְּכָל דְּרָכָיו בְּדֶרֶךְ הַבִּטָּחוֹן. שֶׁיֵּדַע שהקב”ה יָכוֹל לָתֵת לוֹ צְרָכָיו בְּכָל עֵת, לָכֵן אֵינוֹ דּוֹאֵג הַיּוֹם לְמַה שֶׁיִּהְיֶה לְמָחָר; כִּי יוֹדֵעַ שֶׁלְּכָל יוֹם יֵשׁ הַשְׁפָּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, בִּהְיוֹתוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְגִלּוּי חָדָשׁ שֶׁל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. מוּבָן הוּא, שֶׁבְּלֹא הַקְדָּמַת אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְמַעֲלַת הַבִּטָּחוֹן. אַךְ כַּאֲשֶׁר יַתְמִיד לְהִתְנַהֵג בְּבִטָּחוֹן בְּכָל מַעֲשָׂיו, תַּעֲלֶה דַּרְגַּת אֱמוּנָתוֹ וּבְהִירוּתָהּ, כִּי כֵּיוָן שֶׁתּוֹלֶה אֶת עֵינָיו בקב”ה, וּמִשְׁתַּחְרֵר מֵהַמַּבָּט הַטִּבְעִי, יִרְאֶה בַּחוּשׁ אֶת הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בַּכּלׁ.

קבוצה מס’ חמש:

הַדֶּרֶךְ הַחֲמִישִׁית הִיא הַהִתְעַסְּקוּת בִּדְבֵקוּת גְּמוּרָה וּתְמִידִית בהשי”ת, שֶׁעַל יָדָהּ רוֹאֶה אֶת הקב”ה בִּבְהִירוּת בִּפְנִים לְבָבוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָּמִיד”. הִיא הַדַּרְגָּה הַיּוֹתֵר נַעֲלָה בְּהִתְעַסְּקוּת הָאֱמוּנָה…

לאחר שכל קבוצה מציגה את ההצעה שלה נוכל לצרף אותן יחד לתמונה שלמה ולדון בה כמכלול

נערוך סבב בין התלמידים:

• איזה הצעה אני לוקח לחיי ומוסיף לארגז הכלים שלי?

אם לתלמיד אין הצעה שנגעה בו, נשאל:

• מדוע? מה חסר בהצעות?

דרך מפגש עם דמותו של דוד חטואל ראינו אמונה גדולה, באמצעות הניסיון האישי של התלמידים ניסינו להבין כיצד אדם יכול להגיע לקניין של אמונה שתופיע בשעת משבר , נעזרנו בדברי הרב דסלר למציאת עוד הצעות לקניין האמונה ובסיום השיעור ניסינו להבין כיצד אנו לוקחים את ההצעות הלאה לחיים שלנו.