נבקש מארבעה מתנדבים להציג בפני הכיתה את הסצנה הבאה, כאשר כל אחד יציג את אחד התפקידים מהרשימה:

ארבעה חברים נפגשים בכדי לארגן ערב כיתה-

האחד – המארגן: מעלה רעיונות לערב כיתה.

השני – הביקורתי: מסביר למה הרעיונות המועלים אינם מוצלחים, מעליב.

השלישי – הסנגור: משבח את הרעיונות שהועלו.

הרביעי – המקשיב: שותק אבל מקשיב בצורה בולטת.

לאחר הצגת הסצנה, נשאל את כל התלמידים:

• מה לדעתכם הרגיש החבר שמציע רעיונות ושוללים אותם?
• מה חשב החבר ששותק?
• מה חשבתם על החבר ששיבח את הרעיונות?
• מה הרגיש החבר הביקורתי?

נכתוב את תשובות התלמידים על הלוח בחלוקה לפי ארבעת הדמויות: המארגן, הביקורתי, הסנגור והשותק.

נלמד עם התלמידים שלוש משניות שונות העוסקות בכבוד.

הראשונה עוסקת בהפסקת קריאת שמע מפני הכבוד:

בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר’ מאיר. ר’ יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (מסכת ברכות, פרק ב, משנה א)

נשאל:

• את מי מותר לשאול לשלום בין הפרשיות לדעת ר’ מאיר? את מי מותר לשאול באמצע פרשייה?
• מה ההבדל בין ‘שואל’ ל’משיב’ בדעת ר’ יהודה?
• איזה מקרה לדעתכם ייחשב כשאלה “מפני הכבוד”? כיצד תיראה שאלה שכזו?
• כיצד האדם שמכבדים אותו צריך להגיב כאשר מפסיקים את קריאת שמע בשבילו לדעתכם?

נלמד את המשנה השנייה:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס (מסכת אבות, פרק ב, משנה י)

נשאל:

• מהו כבוד חברך לדעתכם?
• מהו הכבוד שלכם בהקשר זה?
• האם דרישה זו אפשרית?

המשנה השלישית:

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי… אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב), כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יקלו. (אבות, ד, א)

נדון עם התלמידים בשאלות:

• האם דברי בן זומא ‘איזהו חכם הלומד מכל אדם’ הם אמירה כללית או דרישה?

• האם הדברים הראשונים ‘איזהו חכם…’ מתקשרים לסוף המשנה ‘איזהו מכובד…’?

• האם ניתן ליישם דברים אלו? כיצד?

נלמד עם התלמידים את דברי ר’ יעקב יוסף:

וזהו שאמר ‘איזה מכובד [המכבד את הבריות]’, שהוא סובר שכולם מכובדים, לכך הוא מכבד את הבריות, ומצד האחדות מורה שהוא שם גם כן, לכך הוא מכובד. וזה שאמר ‘כי מכבדי אכבד’, רצה לומר מצד האחדות ראוי לכבד את הבריות, כי הוא מכבד שורש האחדות, שאין נפרד דבר ממנו יתברך שהוא היה הוה ויהיה ומהוה את הכל, ושפיר אמר הכתוב “מכבדי” לה’ יתברך, “אכבד”, שמורה שהוא שם גם כן. (תולדות יעקב יוסף, חקת, אות ב)

נשאל את התלמידים:

• ממה נובע הכבוד של האדם כלפי הזולת על פי הדברים?
• כיצד המכבד הופך למכובד בעצמו?
• על פי הדברים, מהי התובנה שתעזור לאדם לכבד את הבריות?
• מה יעשה אדם שחש קושי לכבד אדם אחר? האם יש בדברים אלו עצה לכך?

נלמד מקור חסידי נוסף:

ולפי”ז יובן מה שפסקו תלמידי רע”ק למות בל”ג בעומר עפ”י מה שכבר כתבנו [בפי’ להגדה של פסח במאמרי ספירת העומר] בטעם שמתו בין פסח לעצרת מחמת שלא נהגו כבוד זה בזה, אף שאין זה מחייבי כריתות ומיתות ב”ד ולא מיתה בידי שמים, […]  ביארנו שם שהחטא נצמח ממה שהיו נחשבים ליש בעיני עצמם […] וע”כ הם שלא נהגו כבוד זה בזה הוא מפאת חוסר ביטול עצמי ושכל אחד נחשב ליש ומציאות בעיני עצמו, ע”כ נענשו אז על החטא הקדום.

והנה כתיב “ויחן שם ישראל נגד ההר” ואמרו ז”ל כאיש אחד בלב אחד. והטעם יש לומר מפני ששכן כבוד ה’ מר”ח וראו את מראה כבוד ה’ כאש אוכלת בראש ההר, מחמת זה נתפעלו ונתבטלו בעיני עצמם והשיגו הכנעה שלימה ע”כ היו כאיש אחד בלב אחד, ובודאי כן הוא בכל שנה וזכי הנפש מרגישים זה. וכבר אמרנו כי מל”ג בעומר ואילך מאיר אור החוזר משבועות וע”כ הקדושים האלו תלמידי רבי עקיבא בודאי הרגישו את האור החוזר והשיגו ביטול בעצמם ותיקנו את החטא הקדום ע”כ פסקו למות:          (שם משמואל, אמור, ל”ג בעומר)

תלמידי רבי עקיבא מתו משום שנחשבו בעיני עצמם, ולכן לא נהגו כבוד זה בזה. ככל שמתן תורה התקרב הם הבינו והפנימו יותר ויותר את חובת הביטול העצמי ולכן פסקו מלמות.

בכל שנה ושנה ניתן להרגיש את השפעת חג מתן תורה על האדם.

נשאל את התלמידים:

• מדוע נהרגו תלמידי ר”ע במגיפה על פי פירוש זה?
• מה השנוי שהצליחו להשיג בכדי לעצור את המגיפה?
• מהי הדרישה מהאדם על פי הדברים? לאיזו דרגה מצופה ממנו להגיע?
• האם ניתן להגיע לדרגה זו? כיצד חג השבועות מתקשר לעניין לדעתכם?

נבקש מהתלמידים לדמיין את עצמם כצופים בבית המדרש של תלמידי רבי עקיבא, ולכתוב חיבור המתאר את ההתרחשות החברתית בין התלמידים. לאחר מכן נבקש מהתלמידים להמשיך ולכתוב רעיונות ודרכים לשינוי היחסים בין התלמידים לטובה.

פתחנו במשחק תפקידים הממחיש סיטואציה חברתית הדורשת התמודדות שונה של כל אחד מהמשתתפים. עיינו במשניות העוסקות בכבוד לזולת. המשכנו בלימוד דברי ר’ יעקב יוסף וה’שם משמואל’. לבסוף דמיינו עצמנו צופים על תלמידי ר’ עקיבא וחשבנו על דרכים לשינוי.