נבקש מכל משתתפת לרשום על פתק משהו שהיא מצפה לו.

לאחר הכתיבה נשאל במליאה:

איך (באיזה אופן) את מצפה? (במחשבה, במעשה).

אילו רגשות מתלווים לציפייה? (סבלנות, עצבים, סקרנות, מתח, קוצר-רוח, התרגשות, חוסר וודאות, תקווה/ ייאוש).

הלימוד בשיעור זה יעסוק בבירור הציפייה לישועה, ובחלקנו בבניין ירושלים.

נחלק את המשתתפות לזוגות, ונזמין אותן ללמוד את הקטעים הבאים (נספח 5) עם השאלות המנחות:

“אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, ציפית לישועה פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר…” (שבת, ל”א ע”א).

• מה משמעות השאלה “ציפית לישועה”?
• כיצד אפשר למדוד\ לבדוק את הציפייה?

“והציפייה כוללת שימת-עין תדירית. וגם באין שום הכרה גלויה חיצונית אל הישועה, כמו שהמצפה עומד ימים על שנה לפעמים גם אין לפניו דבר מחודש ולא יעזוב עמדתו. ועוד כלול בזה שבכל עת מצא איזו הערה שיראה ראוי לעשות איזה דבר לישועה -יחיש פעולתו ולא יעזוב, כמו שהמצפה בראותו על פי צפייתו שבא שעת מעשה, לבריחה או הגנה מאיזה אויב ואלה, עליו לעשות מה שדרוש לטובת המצב, כן יזרז לעת נכון בלי איחור רגע וזמן”. (הרב קוק, עין איה שבת לא)

• כיצד מצפים לישועה על פי הרב קוק? (שתי דרכים: 1. מודעות והתכווננות מחשבתית 2.פעולה מעשית)
• מהי הדוגמה שמביא הרב בדבריו? (צופה – שומר. מסתכל בדריכות ובהשגחה מתמדת, וגם עושה דברים מעשיים שמקדמים את המצב).
• הביאי דוגמה מהחיים ליישום שתי דרכי הציפייה (אפשר לחבר למה שרשמת בפתיחת השיעור).

נחזור למליאה ונאסוף את התובנות מהלימוד.

לאחר מכן, נחלק לתלמידים את מילות השיר “על כפיו יביא”  (נספח 6) בתוספת משימת הקשבה, ונשמיע אותו ברמקול:

מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום
ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות,
ואין איש מבקר,
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.
והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא,
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.
ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.
והוא חולם כי נעליים הוא תופר,
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא,
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו…
בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר,
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל סמטה,
כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה.
והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה,
יניח למקדש את אבן הפינה.
על כפיו אותה יביא
אליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו…

משימת הקשבה לפני השמעת השיר: בשיר מתוארים שלושה בעלי מקצוע וחלומם. שימו לב: כיצד מצפה כל בעל מקצוע להגשים את חלומו? (יישמי את מה שלמדת מהרב קוק על שני סוגי ציפייה) סמנו תוך כדי השמיעה את המילים המבססות את דעתכן.

לאחר זמן לכתיבה נתכנס ונדון במליאה:

• אילו מחשבות\רגשות השיר מעלה?
• מענה על משימת ההקשבה (הנגר והסנדלר מצפים ציפייה פסיבית, הבונה מצפה באופן אקטיבי).
• האם ניתן למצוא גם הבדל בין החלומות של בעלי המקצוע השונים? (הנגר והסנדלר פועלים ורוצים להביא פרי עמלם לאליהו והמבשר, הבונה רוצה להביא פרי עמלו דרך אליהו-למקדש).
• מה לדעתכן משמעות ההבדל בין הבונה וחלומו, לבין חבריו?

נתחלק לשלוש קבוצות ונלמד את מדרש “בלבב שלם” עם שאלות מנחות (נספח 7):

אמר ר’ יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצווה יעשנה בלבב שלם.

שאילו היה ראובן יודע שהקב”ה מכתיב עליו (בראשית ל”ז) “וישמע ראובן ויצילהו מידם” – בכתפו היה מוליכו אצל אביו.

ואילו היה יודע אהרון שהקב”ה מכתיב עליו (שמות ד) “הנה הוא יוצא לקראתך” – בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו

ואילו היה יודע בעז שהקב”ה מכתיב עליו “ויצבט לה קלי ותאכל תשבע ותותר” – עגלות מפוטמות היה מאכילה.

ר’ כהן ור’ יהושע דסכנין (אומרים) בשם ר’ לוי: לשעבר היה אדם עושה מצווה והנביא כותבה,

ועכשיו כשאדם עושה מצווה- מי כותבה? אליהו כותבה ומלך המשיח, והקב”ה חותם על ידיהם.”

(רות רבה, פרשה ה’)

כל קבוצה תתעמק בדמות אחת במדרש ע”פ השאלות וההפניה לסיפור המקורי של כל דמות, ותעלה שאלות על הדמות והמדרש (כמו: האם דמויות מופת אלו היו עושות יותר ע”מ לקבל פרס? האם לא עשו מעשיהם בלבב שלם? מהו מעשה הנעשה “בלבב שלם”?).
אפשר לנסות להעלות בקבוצה כיוונים לתשובות.

לאחר מכן נתכנס במליאה. כל קבוצה מציגה את שאלותיה לדמות בה התעסקה באופן של “הנכחה”. כלומר: השאלות מופנות אל הדמות כאילו היא נוכחת. ניתן למען שאלות גם לר’ יצחק בר מריון ולר’ לוי, אומרי המדרש. בשלב זה אין לענות על השאלות.
לאחר העלאת השאלות – איסוף תשובות אפשריות, ודיון משותף ומסכם על הסיום של המדרש.

נסכם את הלימוד בחלק הקודם: כל אחת מהדמויות עשתה את המעשה שלה בלב שלם. אין על כך עוררין שראובן סיכן את עצמו בהצלת יוסף מאחיו, שאהרון התעלה על עצמו בשמחתו הכנה הפנימית, ושבועז חרג מהמצופה ממעמדו ומסביבתו ביחסו המקרב לרות.

אותה אמירה של “אילו היה יודע שהכתוב מכתיב עליו..” מתארת את הכוחות העילאיים המתגלים באדם כאשר יודע שמעשיו משפיעים ובעלי משמעות לדורות. כביכול, אם כל דמות הייתה יודעת עד כמה מעשיה יכולים להשפיע – העשייה “בלבב שלם” הייתה בוודאי יותר גדולה. וזה אולי הלימוד של סיום המדרש: אנחנו כותבים היום את ספר הגאולה (“אליהו כותבה ומלך המשיח”), מעשים הנעשים בלבב שלם משפיעים על הנצח.

כל מעשה שנעשה “בלבב שלם” בונה את בית המקדש! גם אדם שבונה את ביתו הפרטי מביא אליו את כוחות הנפש, המעשים והחוויות שצבר עד לבניין ביתו.

כעת נעבור לשאלות הפנמה:

• מהי עשיית מעשה “בלבב שלם”?
• מה כוחו של מעשה כזה?
• מתי לאחרונה עשית מעשה מסוג זה? מה היה הכוח וההשפעה שלו?
• כיצד תשפיע עליך הידיעה כי מישהו צופה במעשיך וזוכר אותם?

בשיעורים אלו עסקנו בבירור המשמעות של ציפייה וביטוייה, ולמדנו על כוחו של מעשה הנעשה מתוך ידיעה שהוא משפיע על נצח. כשאדם מבין שהוא שייך למערכת מושגים, הסוקרת את כל הדורות כחטיבה אחת, הוא מבין כי יחד עם גדלותו הוא עדיין נמצא במצב של חורבן מתמשך. אז יכול הוא לקלוט כי יש ישועה הנמצאת באופק, הגואלת את חורבן כל הדורות, והוא שייך אליה.

הרב קוק מבאר כי ציפייה לישועה כוללת גם השתדלות מעשית לקידום הישועה. על המתבונן, כמו הצופה על החומה, לפעול מתוך אותה ציפייה להצלחת המהלך.

כאשר תוכן חייו של האדם מתמלא מאותן מטרות עתידיות כבר בהווה, ומתוך כך הוא פועל, אזי הוא רואה ונעשה שותף בבנין ירושלים.

“כי כמו שאת העיר בנה, יניח למקדש את אבן הפינה”.

במידה ונותר זמן, ניתן להזמין את המשתתפות לכתוב בית נוסף לשירו של יהורם טהרלב – הפעם על עצמן (מה אני אביא?).

סיכום כולל של שתי היחידות:

בארבעת השיעורים ניסינו ליצור תהליך של התקרבות והתחברות למושגים גדולים הנראים רחוקים מאיתנו ומחיי היום-יום שלנו: ירושלים הבנויה, ישועה.

התחלנו בבירור התוכן של הגעגוע לירושלים הבנויה, הטבוע במהותנו. הבנו כי ההכרה בחוסר (התמקדנו בחוסר שלנו בקרבת אלוקים) מולידה ומעצימה געגוע מכוון, המאפשר תפילה ופעולה בעקבותיו.

המשכנו בבירור המושג “ציפייה” ואופני הגשמתו, ולבסוף הכרנו בכח העצום הטמון בכל מעשה שאנו עושים “בלבב שלם”, מתוך אמונה שהוא חלקנו בבניין ירושלים ובגאולה שתבוא במהרה בימינו. אמן.