נחלק את הכיתה לחברותות או קבוצות, וניתן לכל קבוצה את המשל המופיע במדרש אליהו זוטא, פרשה ב‘ (מופיע גם בחוברת הלימודים), ללא הפתיח והסיומת. נבקש מכל אחת מהקבוצות לקרוא את המשל ולנסות לכתוב את הנמשל שנראה לה שאליו המדרש מכוון. לאחר כמה דקות של לימוד וכתיבה בקבוצות, ניתן לכל אחת מהקבוצות לקרוא את שכתבה ונציף את הרעיונות השונים שיעלו בכיתה (במידה ונראה שהכיתה מתפזרת ברעיונות בצורה מוגזמת – חשוב למקד את התלמידים בעזרת אמירה שהמלך במדרש הוא הקב“ה וממילא הנמשלים יהיו מדויקים וקרובים יותר). סביר להניח שחלק מהנמשלים יהיו סביב התפתחויות טכנולוגיות ומעשיות בעולם, או פיתוח של כישורים ויכולות שיש לכל אחד מאיתנו. אנחנו חושבים שדווקא פריסת היריעה לאופקים הללו היא חשובה ויכולה לעזור לנו בהבנת מקומה ועוצמתה של התורה שבעל פה ביחס לתורה שבכתב.

מדרש אליהו זוטא (מהדורת איש שלום) פרשה ב

משלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן. הפקח שבהן מה עשה? נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השולחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך. והטיפש שבהן לא עשה ולא כלום. לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן: בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את פת הסולת על גבי השולחן ומפה פרוסה עליו. ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. הוי אומר איזה מהן חביב? זה שהוציא את השולחן ואת פת הסולת עליו.

לאחר שניתן לכל אחת מהקבוצות להציג את הנמשל עליו חשבה, נקריא את תחילת המדרש שמאיר את כוונתה המדרש המקורית: היחס בין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה.

מדרש אליהו זוטא (מהדורת איש שלום) פרשה ב

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד, ובא אלי בדרך מינות, ויש בו מקרא ואין בו משנה. אמר לי: מקרא ניתן לנו מהר סיני, משנה לא ניתן לנו מהר סיני. ואמרתי לו: בני, והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה נאמרו. ומה בין מקרא למשנה? משלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן. הפקח שבהן מה עשה? נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השולחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך. והטיפש שבהן לא עשה ולא כלום. לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן: בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את פת הסולת על גבי השולחן ומפה פרוסה עליו. ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. הוי אומר איזה מהן חביב? זה שהוציא את השולחן ואת פת הסולת עליו. … כשנתן הקב“ה תורה לישראל, לא נְתָנָהּ להן אלא כחיטים להוציא מהן סולת, וכפשתן להוציא ממנו בגד.

נבקש מכל תלמיד או מכל חברותא לקרוא יחד את המדרש המלא ולכתוב אל המלך שלוש שאלות שעולות להם בעקבות הקריאה. ניתן לבקש מהתלמידים לנסח את השאלות אל המלך שבמשל או כבר אל הקב“ה שבנמשל. דוגמא לשאלות שהמדרש מציף: מה היחס בין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה? האם יכולות היו להיות התפתחויות שונות ומגוונות לחומר הגלם שבתורה שבכתב? מדוע הקב“ה לא נותן לנו כבר תורה מעובדת לגמרי? וכן הלאה. לאחר כמה דקות של כתיבה, נבקש מכל חברותא לבחור שאלה אחת מתוך מה שכתבה ולהציע אותה בפני הכיתה. נכתוב על הלוח את השאלות. הלימוד בשלב זה בעיקר יציף את השאלות (שגם על רובן לא נענה במהלך השיעור, אלא בעיקר נאיר את עצם קיומן והחשיבות לפתוח אותן).

לאחר מכן נדייק יחד עם התלמידים את האמירה המתחבאת במדרש: כמו שבעולם טכנולוגי וגם בעולם של כישרונות ברור לנו שמה שנתן לנו הקב“ה דורש עוד עבודה ופיתוח – כך הדברים גם ביחס למצוות ולעולם עבודת ה‘, שגם בהם נותן לנו הקב“ה חומרי גלם שמכריחים עוד עיבוד ועבודה של עם ישראל בפיתוח שלהם. במידה והתלמידים מתקשים עם האמירה הזו, כדאי לנסות ולחשוב יחד מדוע בעולם טכנולוגי ובעולם של כישורים קל לנו יותר להבין את הקביעה הזו, ודווקא במערכת המצוות ועבודת ה‘ אנחנו מצפים שנקבל תורה סדורה ושלמה שלא דורשת עוד עיבוד ועבודה.

נכתוב על הלוח את המילה “ברית“, ונבקש מכל תלמיד לחשוב על חמש מילים שנקשרות אצלו למילה. חשוב ליצור בכיתה אווירה שמזמינה מילים שקשורות באופן יחסית ישיר למילה “ברית“. אפשר גם לשאול את השאלה באופן מכוון יותר, כגון: אלו תכונות נדרשות מאדם על מנת שתיצרו איתו ברית?

לאחר מכן נלמד יחד את הגמרא במסכת גיטין, שקובעת שהברית שכרת הקב“ה עם ישראל היא דווקא על התורה שבעל פה:

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד ב

אמר ר‘ יוחנן: לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר: [“ויאמר ה‘ אל משה כתב לך את הדברים האלה (- תורה שבכתב)], כי על פי הדברים האלה (- תורה שבעל פה) כרתי אתך ברית ואת ישראל” (שמות לד, כז)

נשאל את התלמידים: האם האמירה שבגמרא מפתיעה אותם? ועמוק מכך: מדוע דווקא התורה שבעל פה קשורה לברית?

כדאי להשתמש במילים ובתכונות שהזכירו התלמידים עצמם בשלב הקודם של השיעור, ולהביא אותם אל ההכרה שדווקא משום שתורה שבעל פה היא עולם שמתפתח במהלך הדורות ומפותח על ידי תלמידי חכמים שהם בני אדם, נדרש אמון ונדרשת שייכות שמבטיחים את הקשר בין חומרי הגלם שנתן לנו הקב“ה לבין הפיתוח שלנו אותם.

נביא אל הכיתה חומרי יצירה שונים. נבקש מכל אחד ליצור את המכונה שבהבנה שלו הופכת את החיטים ללחם על פי הנמשל, כלומר: מה התהליך, מה הכלים והמיכשור שצריך בשביל לקחת את התורה הגולמית שנתן לנו הקב“ה, ולהפוך אותה למשהו חי ותוסס שנוגע לחיים שלנו כמו שהתורה בעל פה עושה.

לחילופין אפשר להציע תרגיל יצירה מופשט יותר, ולומר לתלמידים שברית בדרך כלל מקבלת ביטוי בחוזה שנחתם או במעשה סמלי אחר, כגון טבעת בברית נישואין שנותנת ביטוי וממשות לברית הנכרתת. נבקש מכל אחד מהתלמידים ליצור בעזרת החומרים השונים שהבאנו לכיתה סמל מסוים, שיבטא את הברית שכורת הקב“ה איתנו על התורה שבעל פה. כדאי לשים ברקע מוזיקה נעימ,ה ולאחר שכל תלמיד יוצר את הסמל שלו לברית עם הקב“ה, לבקש ממי שמוכן להציג בקול ולהסביר את היצירה שיצר.

בשיעור עסקנו בשאלה מהו היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, ומדוע דווקא על התורה שבעל פה כרת הקב”ה ברית עם עם ישראל.