נפתח בשאלה:

• איזה דבר היה ברשותכם פעם שבקשתם לשמור עליו מכל משמר. משהו שהיה יקר כל כך לליבכם, שפחדתםן שיאונה לו משהו רע?
• מה עלה בגורל אותו דבר ומדוע רציתם בו כל כך?

בשיעור זה נקרא סיפור ישן נושן שכתב סופר בשם איזופוס. נספר להם מעט על המחבר.

נקרא יחד את משל “הקמצן”. נפתח בקריאת הפתיחה  של הסיפור:

“קמצן אחד החביא את אוצר הזהב שלו במחבוא סודי בגנה. מדי יום הוא הלך אל המקום הסודי בגנה, וחפר באדמה  לראות אם האוצר עדין שם ולא נגנב…”

• מה אתם חושבים עד כה על התנהגותו של האיש?
• איזו מלה בכתוב שאמורה ללמד אותנו כבר משהו על טיב ההתנהגות שלו?
• סמנו מילה זו במחברותיכם.

נמשיך בקריאה, עד לסוף הפסקה הנחתמת במלים “הזהב שלי, הזהב שלי  נגנב!, זעק הקמצן”

• אילו הסיפור היה נחתם כאן, מה היינו חושבים שהוא מבקש ללמד אותנו?
• מה יכול להיות פגום בהתנהגותו של הקמצן עד כאן?

נאסוף את תשובות התלמידים ואז נזמין אותם לקרוא את סופו המפתיע של הסיפור.

• מה מוסיפה לנו שאלתו של עובר האורח להבנת הבעייתיות שבהתנהגות של הקמצן?
• מה הוא מלמד את הקמצן  בסוף המעשה?
• איזו מילה סימנתם בתחילת הסיפור, המלמדת אותנו מה דעתו של המחבר על הגיבור שלו?
• מדוע הוא נקרא קמצן? מה קמצני בהתנהגותו?

נאזין לתשובותיהם, ונעמיק את ההבנה המרכזית: הקמצן כל כך חרד לשלום האוצר שלו, שהוא מותיר אותו בלי שימוש ומונע אפילו מעצמו הנאה ממנו. לכן אומר לו עובר האורח, אם ממילא לא התכוונת להשתמש באוצר, מה אכפת לך שמישהו לקח אותו. כלומר, הקמצנות והחרדה לרכוש מנעו ממנו בסוף להנות מהאוצר שלו, אפילו לפני שגנב בא ולקח אותו ממנו.

נבקש מהתלמידים לקרוא שנית את המשל, והפעם לחשוב בינם לבין עצמם על דוגמא למשהו יקר מאין כמוהו ששייך להם.

בעת הקריאה, נבקש שיחליפו את המלה “אוצר” בשם הדבר שחשבו עליו, וישאלו את עצמם-

• האם היו נוהגים כמו הקמצן במקרה כזה, שהיה מדובר בחפץ המסוים שבחרו?

לאחר מכן נדון:

• מה מבקש הסיפור ללמד אותנו על החיים שלנו? על הנטייה שלנו לשמור על דברים שלא “יתבזבזו”?
• האם אפשר, לדעתכם, לשמור על דברים היטב, מצד אחד-  ומאידך, לא להפוך לקמצנים שלא נהנים מדבר ששייך להם מהחשש שמא יתבזבז?
• מה הייתם מייעצים לקמצן לעשות עם האוצר שלו?

אחרי שהעלנו עצות שונות, כיצד יש לנהוג עם האוצר באופן מאוזן יותר ופחות קמצני, נבקש מכל אחד לקחת את הקופסא שהביא, ולהכין ממנה תיבת אוצר, שתאפשר מצד אחד שמירה על האוצר שלהם,  ומצד שני, שתהיה זו תיבה שתאפשר הנאה ממנו, באופן כלשהו, ולא תמנע מהם שימוש בו. (האוצר שלהם = מה שירצו לשמור עליו, בין אם זה החפץ שבחרו בתחילת השיעור ובין אם משהו אחר) 

אפשר להעלות הצעות מראש: תיבה עם חורים שתאפשר התבוננות באוצר .תיבה שניתן לקחת ממנה כל פעם חלק קטן מהאוצר והיתר יישאר בה. אם האוצר משמיע קול, מפיץ ריח, או כיו”ב, ליצור תיבה שתאפשר מעבר של הדברים הללו החוצה… וכן הלאה.

נזמין לקשט את התיבה בחומרי היצירה הרבים שנעמיד לרשותם: מספריים, דבק, ניירות צבעוניים, מדבקות, צבעי גואש וכו’..

בתום המלאכה נבקש מהתלמידים להציג את תיבותיהם, ולהסביר מה הרעיון העומד בבסיס התיבה שיצרו, וכיצד היא פותרת את בעייתו של הקמצן במשל.

פתחנו בשאלה על משהו חשוב ששייך לנו. למדנו את משל הקמצן וניסינו לחשוב איך שומרים על אוצר מצד אחד ומצד שני לא מפסיקים להשתמש בו. סיימנו בהכנת תיבה אישית לאוצרות שלנו.