נשאל את התלמידים בכיתה:

• אם הדלקתי טלוויזיה לפני שבת, או סידרתי אותה על שעון שבת כך שתדלק מעצמה – האם מותר לי לצפות בה בשבת?
• האם מותר להפעיל מייבש כביסה לפני שבת כדי שימשיך לפעול לתוך שבת?
• האם מותר לסדר ממטרות לפני שבת כך שישקו בשבת?

נבקש מהתלמידים לנמק את בחירתם (סביר להניח שנשמע שני צדדים, האחד “לא עשיתי שום דבר שאסור, אז מה בעצם הבעיה“, והשני “בכל זאת נהניתי מכך שהמלאכה נעשתה בתוך השבת“, או לחילופין, אסור כי זה מייצר אווירה מסויימת של שבת).

נבקש מהתלמידים לפתוח את המשניות במסכת שבת פרק א משניות ה–ו, וללמוד אותן בחברותות, באמצעות דף הביאור המלווה את הלימוד. כדי להקל על ההבנה נציע לתלמידים לכתוב את המחלוקות במילים שלהם.

בית שמאי אומרים:

אין שורין דיו, וסממנים, וכרשינים, אלא כדי שיישורו מבעוד יום,

ובית הלל – מתירין.

בית שמאי אומרים:

אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום,

ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין,

ובית הלל מתירין.

בית שמאי אומרים:

אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום,

ובית הלל מתירין.

נקרא בכיתה שוב את המשניות ונוודא הבנה. נעמוד על כך שלמעשה במשניות מופיעים שלושה חלקים בעלי מבנה זהה. בכל חלק מבין שלושת החלקים, כדאי לנסח עם התלמידים את שאלת המחלוקת בבירור, למשל: האם מותר להניח בתור התנור אגודות של פשתן על מנת שיתחממו ויתרככו בתוך שבת?

נבחן עם התלמידים:

מה משותף לדעת בית שמאי בשלוש המחלוקות ולדעת בית הלל בשלוש המחלוקות?

בית שמאי אוסרים על מלאכה שהתחילה ביום שישי והסתיימה בשבת, ובית הלל מתירים. אפשר גם לבנות עם התלמידים על הלוח את טבלת הדעות הזו.

בכיתות שמתאים בהן, אפשר ללמוד גם את דברי התוספתא (אפשר להשתמש גם בדף הלימוד):

תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק א הלכות כ–כא:

אמרו בית שמאי לבית הלל:

אין אתם מודין שאין צולין בשר בצל וביצה בערב שבת עם חשיכה אלא כדי שיצולו? אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן!

אמרו להן בית הלל:

אי אתם מודין שטוענין קורות בית הבד, ותולין עגולי הגת ערב שבת עם חשיכה? אף דיו סמנין וכרשנין כיוצא בהן!

אלו עמדו בתשובתן, ואלו עמדו בתשובתן.

אלא שבית שמאי אומרים:

“ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך” (שמות כ, ח) – שתהא כל מלאכתך גמורה מערב שבת.

ובית הלל אומרים:

“ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות” (שמות כג, יב) – מלאכה עושה אתה כל ששה.

נוודא שהתלמידים הבינו: על מה מסכימים ב“ה וב“ש? (צליית מאכלים לתוך שבת אסורה, טעינת קורות בית הבד ותליית עיגולי הגת מותרת). על מה הם חולקים? (על שלושת המקרים במשניות שלנו).

נסביר: ב“ה וב“ש מנסים להביא כל אחד דוגמה לדין שנפסק כמוהו, על מנת להראות שהצדק עימם. ה“קריין” למעשה מסביר לנו כי לכל אחד יש תמיכה לדעתו, כך שאין הכרעה.

ואז מוסבר לנו הרעיון הכללי של המחלוקת: ב“ש חושבים שכל מלאכה שנעשית ביום שישי צריכה להפסק לפני שבת, וב“ה סוברים כי כל עוד האדם לא עושה את המלאכה בשבת בפועל אין עם העניין בעיה, משום שאנחנו מצווים רק לשבות בעצמנו.

לאחר מכן נשאל:

מה עומד בבסיס המחלוקת של בית הלל ובית שמאי? מדוע לדעתכם אלו אוסרים ואלו מתירים?

ניתן להציע, שהמחלוקת תלויה בשאלת “שביתת כלים“. נסביר כי ברור שהאדם צריך לשבות בשבת, וכן בעלי החיים שלנו ובני ביתנו (ניתן גם לפתוח את הפסוקים ולראות זאת בפנים – שמות פרק כ‘, פס‘ ט). השאלה היא האם יש צורך להרחיב את האיסור גם על דברים דוממים שברשותנו. מצד אחד, זה לא נכתב במפורש בפסוקים. מצד שני, ייתכן שרוח הפסוקים בכ“ז מכתיבה זאת, משום שהיא מתארת שביתה גם של אלו שאינם ברי דעת כמו בע“ח.

לחילופין, ניתן להציע כי בית שמאי ובית הלל חולקים בשאלת האווירה הנוצרת בשבת. האם מותר להמשיך להתנהל במעשינו כמו בחול, ולייצר בית שבו ממשיכות חלק מהמלאכות ממש לתוך שבת והסביבה שלו נראית כביום חול, או שיש צורך לעשות הפסקה במעשים הללו וליצור סביבה אחרת עבור שבת. את הכיוון הזה נפתח בהמשך השיעור.

לאחר הלימוד, אפשר גם להציג את את הדעות השונות באמצעות הצגת הדיאלוג בין בית שמאי לבית הלל בכתה – על מה מסכימים ועל מה חולקים.

לבסוף, נלמד את פסיקת ההלכה מדברי הרמב“ם:

רמב“ם, הלכות שבת פרק ג הלכה א

מותר להתחיל מלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נגמרת מאליה בשבת, שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעיצומו של יום. אבל כשתיעשה המלאכה מעצמה בשבת – מותר לנו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו.

הרמב“ם פוסק כמובן כבית הלל, שמותר לעשות בערב שבת מלאכות שייגמרו בשבת.

נשאל בכיתה: אם ההלכה פשוטה, מדוע לא כולנו חשבנו כך?

נסביר שאמנם ההלכה נפסקה כבית הלל, אבל העמדה העקרונית של בית שמאי ביחס לחשיבות צביון השבת לא נעלמה. יש לה חשיבות רבה, גם אם לא כעמדה הלכתית טהורה, כהנחיה לדרך שבה עלינו לנהוג בשבת.

• אהשבת שלנו
• במעשים יוצרים התרחשות

בשיעור עסקנו בדעת בית שמאי ובית הלל בנוגע לשביתת כלים בשבת עצמה. ראינו כי בית שמאי סוברים שהכלים גם הם צריכים לשבות ולכן אסור להמשיך לתוך שבת מלאכה שהתחילה ביום שישי וממשיכה לפעול מעצמה. בית הלל לא סוברים כך, ולכן חושבים שהפעולה מותרת, ואכן הלכה כמותם. הסברנו שההלכה אמנם נפסקה כבית הלל כי הדברים אינם אסורים ממש מבחינה הלכתית, אך אפשר לומר כי דעת בית שמאי מציעה לנו להחיל אווירה מסוימת באמצעות ההפסקה בין החול לקודש. גם דברים שאינם אסורים מבחינה הלכתית, מייצרים אווירה מסוימת שצריך לתת עליה את הדעת ולבחור בה, וכך דעת בית שמאי משתלבת בבחירה האישית שלנו כקומה נוספת מעל ההלכה הפשוטה של אסור ומותר.