המורה יערוך סבב שיתוף בו כל תלמיד יספר משהו משמעותי מהמחצית האחרונה

אפשר לערוך את הסבב באופן של הטלת קוביה שעל כל צלע שלה כתוב משהו אחר:  רגע משמעותי / חוויה משמעותית/ אירוע משמעותי / אדם משמעותי / מקום משמעותי…

המורה ישקף את הרגשות שעולים סביב סיפורי התלמידים. סביר להניח שיעלו בעיקר תחושות חיוביות של סיפוק.

 1.כל תלמיד מקבל צילום של דף ריק מיומן, וכותב את כל הפעולות (קטנות וגדולות) שהוא עושה במהלך יום שגרתי של לימודים, מרגע היקיצה ועד ההליכה לישון. אפשר לקרוא כמה במליאה.

2.נבקש מהתלמידים להקיף את כל הפעולות האהובות עליהם מתוך הרשימה.

 דיון:

מה היחס בין הפעולות האהובות לאלו שסתמיות או לא אהובות? (בדרך כלל האהובות מעטות)

כמה רגעי משמעות אנחנו חווים לעומת רגעים ‘סתמיים’?

מה הרגשות העולים בכם בעקבות ההתבוננות הזו במשימות ובחיבור אליהן? (בדרך כלל שלילי: עייפות, שחיקה, עצלות…)

ביום השלישי לבריאה נאמר:

“וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן” (בראשית א, יא)

ואילו במימוש נאמר: ” וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹקים, כִּי-טוֹב” (בראשית א, יב)

רש”י מבאר את השוני בין האמירה ליישום:

“עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא “ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי. לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה.”

מסביר הרב קוק:

“מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה.  אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו.  וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל…”                                                                                (הרב קוק/ אורות התשובה, ו, ז)

-מה משמעות ה’מטאפורה’ של העץ לפי דברי הרב קוק? מהו ה’עץ’? מהו ה’פרי’? כתוב על הציור. [העץ- אמצעי. הפרי-מטרה, מגמה הרוחנית הגבוהה]

-מה משמעות חטא הארץ? [הנעימות והטעם מורגשים רק כאשר משיגים מטרה עליונה או מגיעים למימוש אידיאל, אבל הדרך פעמים רבות חסרת טעם למרות שהיא הכרחית. קשה לחוש את הקשר הישיר בין האמצעים והפעולות המעשיות לבין מטרה אידיאלית, וממילא יש חוויה של קושי כשעוסקים באמצעים. ראינו זאת במשימת הכתיבה של הפעולות היום-יומיות. כתלמידים ניתן לחוש זאת פעמים רבות בעייפות ובשחיקה שבלמידה מתוך שכחת המטרה]

-מה יהיה במציאות המובטחת של התיקון? [ניתן יהיה לחוש בנעימות של השגת המטרות האידאליות גם בדרך המעשית אליהן, שמהווה אמצעי. בכל פרט תורגש המשמעות והמימוש]

נסה להמחיש על גבי הציורים את תשובתך: כיצד נראה עץ ה’חטא’ וכיצד ייראה עץ ה’תיקון’.

המורה יאסוף את מסקנות הלימוד.

לאחר מכן יפזר על הרצפה או יתלה את התמונות/תעודות/כרטיסים הבאים:

תעודת בגרות/ בית, חתונה (טבעת,תעודת נישואין…), תעודת זהות עם ספח ילדים, אוכל, רישיון רכב, כרטיס אשראי.

-מה משותף לכל אלה? [יעדים ומטרות, הישגים- “פירות”]

-באילו אמצעים ומעשים קטנים כרוך כל יעד משמעותי כזה?

 ניתן לראות שכל מטרה בחיינו בנויה מדרך מלאת פרטים, שלא תמיד ניתן לחוש את נעימותם ואת הקשר החי שלהם למטרה הסופית: שיעורי נהיגה מבחנים וכישלונות בדרך לרישיון, למידה יום-יומית במשך שנים ארוכות כדי להשיג תעודת בגרות, הריון בדרך ללידה וכדומה.

-האם יצא לכם פעם לחוש את משמעות הדרך, האמצעים? [באירוע למשל, פשוט יותר לחוש את ההתרגשות והשמחה בכל פרט מעשי של הכנה בדרך]

-בעקבות הלימוד, מהי לדעתכם הדרך לתיקון? איך אפשר ‘לטעום את טעם העץ’-לחוש משמעות וערך בדרך אל המטרה? 

פעמים רבות, עצם ההכרה בקשר בין האמצעים למטרה היא כבר נותנת טעם: ‘אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי…’ ‘אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל’. כמו שגם ראינו בדוגמאות מהחיים.

 אפשר ללכת לכיוונים נוספים: ההבנה והקבלה שכך בנוי העולם, לחיות בתוך הרגע ולתת לו משמעות גם בפני עצמו ולא רק כאמצעי, לראות בדרך כבונה את המטרה או מכינה אליה, לנסות לבחור ולרצות את מה שאני עושה.

בהקשר של תעודות ויעדים נתמקד בחיבור למטרה כנותן טעם לדרך. נעמול כדי לחוש באמצעים את ‘נחיצותם לגידול הפרי’. טעם משמעותו גם סיבה, כאשר מחוברים לסיבה, לתכלית או למטרה אז קל יותר לחוש ולטעום במשמעות הדרך והאמצעים.

כל תלמיד מקבל ציור של עץ אישי . על כל פרי כתוב יעד. למשל שותפות ותרומה לחברה, הקשבה ותרבות דיבור, עזרה ואכפתיות, אמונה ביכולותיי, ביצוע מטלות בבית, הישגים, משמעת בשיעורים, כבוד למורים, *כדאי להשאיר ענפים ריקים למילוי עצמי.

1.ליד כל יעד על התלמיד להעריך את עצמו על-ידי מספור (5-מצויין 1-טעון שיפור)

2.בהתאם לתמונת המצב המתקבלת נבקש מהתלמיד לבחור אחד מהיעדים שברצונו להתקדם אליהם/ לשפר אותם/ לשמר אותם.

3.בנוגע ליעד הזה נבקש מהתלמיד לכתוב כמה צעדים מעשיים או החלטות מדידות וישימות להגשמת היעד. למשל: להקדיש כל יום שעה בבית למטלות לימודיות/ להוציא לפועל פעילות כיתתית בחודש הקרוב.

נדגיש לתלמידים שכאשר אנחנו בעמדה פעילה ובחירית, כאשר אנחנו מבינים את הקשר בין המטרות לדרך- קל יותר לחוש בטעם הפרי ולקבל משמעות בדרך אליו.

4.אחרי התרגיל האישי ניתן לעשות עץ כיתתי, לדרג בהצבעה מה תמונת המצב, לבחור יעד כיתתי וצעדים להגשמתו.

לסיום משימה בקבוצות: נסו לנסח משפט שיהווה תזכורת לרגעי קושי בדרך. כתבו אותו ותלו בכיתה.

הצפנו את הקושי בעבודה הממושכת, הסיזיפית לפעמים, לקראת מטרות גדולות וחשובות. גילינו שחיבור לתכלית הסופית מסייע להנות גם מהאמצעים ולטעום את ‘טעם הדרך’.