נפתח את השיעור בהתייעצות לתלמידים:

אני רוצה להתייעץ אתכם על משהו. אני כמורה לא יודעת מה לעשות ואולי לכם, התלמידים, יהיה רעיון: אני מתלבט/ת איך להתייחס להתנהגות שלילית שחוזרת על עצמה? יש לי תלמיד בכיתה אחרת שמאוד התחצף אלי שבוע שעבר. שוחחתי איתו והוא הבטיח שלא יעשה זאת שוב. יומיים אחר כך, אותו תלמיד שוב ממש התחצף אלי, ועוד מול תלמידים אחרים. שוב דיברנו והתלמיד ממש בכה והבטיח שישתנה ולא יעשה זאת. היום בבוקר הוא התחצף אליי פעם שלישית. כל פעם אחרי שזה קורה התלמיד הזה ממש מצטער, ומבטיח שהוא רוצה להשתפר וזו הפעם האחרונה. והוא באמת נראה ממש מצטער ועצוב.

• מה אתם מציעים לי לעשות? מה אתם הייתם עושים כמורה?
• מה אתם הייתם אומרים לאותו תלמיד כחברים שלו?
• האם פעם זה קרה לכם גם- שחזרתם על התנהגות שלא רציתם לחזור עליה ובכל זאת עשיתם מעשים שליליים שוב ושוב?
• אנחנו כעת נכנסים לימים של תשובה – איך אפשר לעשות תשובה על משהו שאני עדיין לא מצליח לשפר בעצמי וכל פעם חוטא בו? והאם משהו משתנה בי בכל זאת מפעם לפעם כשאני מנסה להשתנות?

נחלק לתלמידים דפים לבנים וצבעי פנדה/פחם שחורים, ונבקש מהם לתאר את תהליך התשובה בצורה גרפית. לאחר שהתלמידים ציירו ננסה לבחון יחד איתם את הרישומים:

• למה תהליך התשובה דומה? (לגל? ספירלה? קו ישר שעולה למעלה? זיגזג? מעגל?)
• מה אפשר ללמוד מהציור שלכם על התשובה?
• אילו רגשות עולים בתוך התהליך הזה?
• איזה ציור לא מתאים בעיניכם לתאר תשובה?
• האם יש דרך אידיאלית שבה התשובה צריכה להיראות?

נקרא יחד את הסיפור: חשבון הנפש של רב לוי יצחק מברדיטשוב.

לא נקרא את המשפט האחרון ונבקש שכל אחד לעצמו ישלים את המשפט האחרון:

רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה עורך לעצמו חשבון נפש בכל לילה. לפני שהיה שוכב לישון היה מעיין במעשים שעשה באותו היום ומדקדק עם עצמו כחוט השערה, ואם מצא במעשיו פגם, היה מתוודה ושב בתשובה.

וכך היה וידויו של ר’ לוי יצחק. אומר היה לעצמו: “לוי יצחק לא יעשה כך שוב.” אחר כך שב ואמר: “לוי יצחק, אבל גם אתמול אמרת כך!” – “נכון,” המשיך וענה, “אבל… _________________________________________________________________________________________________________________________________________

נאסוף מהתלמידים את הסופים האפשריים ונכתוב אותם על הלוח, או, אם אין זמן – נבקש רק מכמה תלמידים לשתף.

לאחר מכן נכתוב את המשפט הסוגר של הסיפור על הלוח:

אבל הפעם אני מתכוון באמת!”

מהי תשובה אמיתית? קל להתרעם על תמימותו/ילדותיותו של ר’ יצחק בסיפור. אבל אם נאזין לו ברגישות נשמע כאן קריאה לסבלנות, לחמלה על עצמנו, יחד עם הומור כלפי הרצינות התהומית שמתלווה לתהליך התשובה, ורגשות האשמה שהוא מביא עימו פעמים רבות. הדגש בסיפור הוא על רגש התשובה, והרצון האמיתי לשינוי, מול איטיות התהליך במציאות, והעובדה שלמרות רצוננו- שינוי אמיתי לא חל בין לילה, ואנחנו צפויים לשגות לא פעם את אותן שגיאות. יש כאן מידה רבה של תמימות, ויחד איתה קבלה עצמית גדולה ואופטימיות.

נפתח את דברי רבי לוי יצחק לדיון:

• האם חשבון הנפש של רבי לוי יצחק הוא תמים או ילדותי מדי?
• למה הוא מתכוון?
• אם כל יום הוא אומר כך- האם הוא משקר? למה הוא מתכוון?
• איך אנחנו צריכים להתייחס לחטאים שאנחנו עושים שוב ושוב?
• האם ההחלטות שלנו להשתנות הן “לא באמת”?
• מה אפשר ללמוד מחשבון הנפש של רבי לוי יצחק?
• האם יש בכל זאת איזה שהוא הבדל במקום של רבי לוי יצחק מיום ליום? האם הוא משתנה?
• אילו תכונות יש לרבי לוי יצחק לפי הסיפור? איך הן עוזרות לו בתהליך של תשובה?
• נחלק לתלמידים דף נוסף ונבקש מהם לשרטט כעת את תהליך התשובה של רבי לוי יצחק. איזו צורה אתם נותנים לתשובה שלו?
• נצייר על הלוח ספירלה עולה. נשאל את התלמידים: איזה מין תהליך תשובה מתואר כאן?

יש כאן חזרה ומעגליות, אבל שימו לב שהאדם בספירלה כזו לא חוזר לאותו מקום. כל פעם הוא במקום קצת יותר גבוה. רבי לוי יצחק באמת רוצה להשתנות, והוא מצהיר על כך כל יום. זה שהוא לא מוותר, וממשיך ומתעקש- זה מקדם אותו, הוא לא דורך במקום. רבי לוי יצחק מראה לנו איך תשובה היא תהליך של אופטימיות, של תקווה. בסיפור לא שומעים שהוא כועס על עצמו, אלא שהוא כל הזמן מסתכל קדימה בהחלטה  ברורה לפתוח דף חדש כל יום.

• אדרמה
• בשיר

פתחנו בציור על חיים של תשובה. התמקדנו דרך הסיפור במבנה הספירלי. ראינו שקיימת ספירליות בהתקדמות- למרות החזרה על החטא, האדם כבר לא באותו מקום שבו היה אתמול. תמונת התשובה שמעניק לנו הסיפור ריאליסטית עד כאב- אך גם מעוררת תקווה באנושיות שבה, שקמה כל יום מחדש למרות הקושי להשתנות. . סיימנו בניסיון לראות מהי תשובה אמיתית וחשבנו כיצד נוכל לאמץ אותה