נשאל את הבנות מה ההבדל בין אם נגדיר מישהי כ“בחורה חושבת“, ובין אם נגדיר אותה כ“בחורה חופרת“? כמובן שהבנות יסבירו את ההקשר השונה שמשפט ותיאור כזה מקבל כאשר התואר הוא “חושב” וכאשר התואר הוא “חופר“. נבקש מהבנות לחשוב על משפטים נוספים המתארים מציאות זהה, כאשר שינוי של מילה אחת שהיא דומה כביכול משנה את כל המובן וההשתמעות של המשפט.

בכיתות שהדבר מתאים בהן, אפשר לקחת את הדיון בשלב זה לנושא הכללי של שימוש בשפה והשפעתה על המציאות ותפיסת המציאות, ולהתייחס גם לחשיבות של שפה נקייה.

בשלב הבא נכתוב על הלוח את הפסוק “והאדם ______ חוה אשתו ותהר ותלד בן“. סביר להניח שרוב הבנות יודעות להשלים את החור החסר בפסוק שעל הלוח ומכירות בכך שהתורה מכנה יחסי אישות בפועל “לדעת“, ובכ“ז נבקש מכל אחת להשלים את הפסוק במספר אופנים שונים של מילים וכינויים המתארים את מה שהתרחש בין אדם לחוה שגורם לכך שחוה הרה. אפשר להציע לכיתה כמה ביטויים כמו: קיים יחסי אישות, קיים יחסי מין, שכב, עשה אהבה, הזדווג ואפשר לתת לבנות לחשוב לבד כיצד למלא את הפסוק מארסנל המילים שהן מכירות. על מנת שטוהר הדיבור בשיעור ובכלל יישמר, חשוב שהמשימה הזו תעשה באופן יחידני של כל תלמידה מול הנייר. נבקש מהבנות להסתכל על ההשלמות השונות שנתנו לפסוק ולבחון את האופי שהקשר והחבור בין האיש לאשה עולה מכל אחד מהם.

נלמד את שני הפסוקים המלאים מתחילת ספר בראשית המתארים את החיבור בין איש לאשה:

בראשית ב, כג–כד

(כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

בראשית ד, א

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן…

נשאל בכיתה:

• מה מבטאות המילים “ידע את” ו“ודבק באשתו“?
• איזה סוג של חיבור ואיזה משמעות פעלים אלו יוצקים ליחסים בין איש לאשה?
• איך הם עומדים ביחס לאפשרויות השונות שהעליתם בתרגיל הקודם?
• חשוב לפתוח את הדיון הזה גם למתח שבין הרצון לדבר ולעסוק בנושא, לבין הבעיה שהצניעות יפה לנושא זה – איך מדבריםעליו בצורה נכונה, מתי ועם מי?

נלמד עם הבנות את דברי הרמב“ן ואת דברי המהר“ל המעמיקים בדיוק בשאלה זו ומנגידים בין הפעולה הפיזית של הזדווגות בע“ח לפעולה הרוחנית של חיבור איש ואשה. נעמוד גם על התוספת שבדברי המהר“ל על פני דברי הרמב“ן – המימד הרוחני שבחיבור ומקומו של הקב“ה בקשר שבין איש ואשה.

הרב משה בן נחמן, רמב“ן, בראשית ב, כד

לבשר אחד– הולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשה בשרם אחד, לשון רש“י. ואין בזה טעם, כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם. והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא וילכו להם. ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד.

הרב יהודה ליווא, מהר“ל, באר הגולה – הבאר החמישי, עמ‘ צג

כי חבור האדם עם אשתו שיהיו לדבר אחד לגמרי, והחבור הזה אל תאמר כי הוא דבר גשמי כמו שאר בעלי חיים, אין הדבר כך. כי יש להם לאיש ואשה כח החבור מן השם יתברך, וכמו שנרמז במלת איש ואשה כי בהם נשתתף שמו הוא שם י“ה. היו“ד באיש, הה“א באשה. לומר כי השם יתברך מחבר הזיווג הזה ומאחד אותם, לכך שמו ביניהם. ודבר זה הוא החבור מן איש ואשה, ולכך כח עליון מחבר אותם.

נבקש מהבנות לכתוב לעצמן תפילה שתעזור להן בתוך העולם התרבותי בו אנו חיות לשמור על טהרה וקדושה בנושא זה. ניתן לכל אחת את המרחב לחשוב מה נקודות ההתמודדות שלה ומה המאבקים שהיא צריכה להיאבק על מנת לשמור על נקיות וטהרה (אפשר להזכיר בקול רק כדי לתת לבנות אומץ לחשוב עם עצמן נקודות כמו: שפה נקייה, אינטרנט, טלוויזיה, חבר, בנים ברחוב וכו‘).

בשיעור עסקנו במשמעות היחסים בין איש ואשה, מתוך התבוננות במונחים השונים שיכולים לתאר אותם.