על מנת להכנס לנושא וכדי לחדד את ההקשבה המחודשת לאגדה על ‘חוני המעגל’, נערוך חידון- שאלות עליהן יענו התלמידים על-פי היכרותם המוקדמת עם האגדה המוכרת:

1. מה הדבר הראשון שעשה חוני לאחר שהעם פנה אליו?
2. מה אמר חוני לאחר ש’עג עוגה’?
3. מה היתה התגובה הראשונה של השמים?
4. מה עשה העם בעקבות הגשמים המרובים?
5. מה בקש העם מחוני לאחר מכן?
6. איזה חכם נוסף נזכר בסיפור ומה הוא אומר?

כעת נקריא את האגדה באזני התלמידים, כל אחד יבחר תמונה מהסיפור ויצייר אותה בעיפרון. נבקש כמה מילות הסבר לציור.

התלמידים יציגו בפני הכיתה את הציורים. ננסה להעלות שאלות פרשניות ורעיונות פרשניים שמתבררים מתוך הציורים. יהיה מעניין לשים לב להבדלים בין מבטים שונים על האגדה העולים מהציורים. את השאלות והתובנות נכתוב על הלוח.

נחלק דף עם נוסח האגדה. כל זוג יעבור יחד על האגדה. מאחר וזו כבר פגישה שניה עם האגדה בשיעור, משולבות בטקסט הערות ושאלות בסוגריים. נבקש מהתלמידים שיתייחסו לשאלות ויענו לעצמם.

:תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א

תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר (סוף החורף!) ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! התפלל ולא ירדו גשמים.

עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר (חבקוק ב’) על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו’.

אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית (מי חושב אותו לבן בית?) לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (מה הסיבה שבגללה נשבע חוני? למי הוא דואג: לעם? ל-ד’? לכבוד העצמי שלו?).

התחילו גשמים מנטפין (טיפות גשם, ולא יותר)

אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות? כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך (לא גשם ממש אלא רק כדי שהשבועה שלך תתקים ותוכל לצאת מהעוגה שעשית – מה צריך להבין מהתגובה הזאת של השמים?).

אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות (גשמים שימלאו את כל מאגרי המים).

ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג (גשמים חזקים ומזיקים).

אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות? כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם (מתי גשמים אבדו את העולם? מה צריך להבין מתגובה זו של השמים?).

אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.

ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים (‘ירושלים הרים סביב לה’ – מדוע העם עולים דווקא להר הבית? מדוע כתוב ‘עולים’ ולא כתוב ‘נמלטים’?)

אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם (היתה הצפה של מים בעיר ירושלים. מה צריך להבין מתגובה זו של הגשם?).

אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה (לא ראוי לבקש שתפסק הטובה והברכה של ד’). אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו (המקריב קרבן מניח את שתי ידיו על ראש הקרבן, וסומך עליו בכל כוחו. מי שמקריב קרבן חטאת או אשם, מתוודה על חטאו בשעת הסמיכה, ומי שמקריב שלמים או תודה, אומר דברי שבח והלל לה’. (רמב”ם מעשה הקרבנות ג, יג-טו) מה משמעות הסמיכה: וידוי על חטא או תודה עם שבח והלל?) ואמר לפניו: רבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים (מדוע מזכיר כאן את יציאת מצרים?) אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם – אינן יכולין לעמוד. השפעת עליהם טובה – אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם (לעיל הוא אמר שלא מתפללין על רוב טובה – האם הוא עמד בדיבורו?).

מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.

שלח לו שמעון בן שטח (נשיא הסנהדרין): אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי (=חרם: מרחיקים אותו מהציבור). שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו (אליהו נשבע שלא ירדו גשמים: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ד’ אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי” (מל’ א, יז; א) לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך? (חוני נשבע שירד גשם. אליהו נשבע שלא ירד גשם. אחד מכם ודאי מביא לחילול ד’) אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא (=מתפנק) על אביו ועושה לו רצונו (מה ההבדל בין הדימוי של חוני לעיל: “בן בית”; ובין הדימוי כאן של “בן”?) ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים – ונותן לו (האם הבקשה של חוני, להביא גשם לעם ישראל, דומה לדברים הנזכרים כאן: אגוזים ושקדים וכד’?). ועליך הכתוב אומר (משלי כ”ג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך (האם חוני יסכים לפרשנות של שמעון בן שטח המשווה אותו לבן המתחטא לפני אביו?).

תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית (חכמי הסנהדרין) לחוני המעגל: (איוב כ”ב) (כח) וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר: (כט) כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ: (ל) יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ: פ

ותגזר אמר   – אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה.

ועל דרכיך נגה אור         – דור שהיה אפל הארת בתפלתך,

כי השפילו ותאמר גוה      – דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך,

ושח עינים יושע             – דור ששח בעונו הושעתו בתפלתך,

ימלט אי נקי                  – דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך,

ונמלט בבר כפיך            – מלטתו במעשה ידיך הברורין.

נחזור למליאה לאיסוף ודיון, תוך התמודדות עם השאלות הפרשניות:

• ?מה דעתכם על ההתנהלות של חוני
• כיצד מעריכים בני-לשכת-הגזית את מעשהו של חוני? למי דומה ההערכה שלהם: להערכה של שמעון בן שטח “כבן שמתחטא על אביו” או לדברים של חוני למעלה: “בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך”…”
•  מתוך מכלול האגדה: כיצד נפרש את השם: “חוני”? את הכינוי: “המעגל”? כיצד נסביר את “העוגה” שהוא מסמן? מה מלמד הסיפור כולו?

חוני – לשון חנינה ורחמים, הוא רוצה את טובת עמו, שה’ ינהג עמם ברחמים, וכך יתקדש שם שמים.

ציור המעגל – חוני שותף לעם, אינו נוטש את עמו כמו אליהו.

השבועה – מבקש לשם שמים, מתוך תחושה של אמת. הפוך מאליהו שהלך מהמקום, חוני נשבע שלא לצאת.

התגובות משמים של טפטוף תחילה וגשמים עזים לאחר מכן, באות לבחון האם חוני לכבוד עצמו נשבע -ואם כן אז ארועים אלו היו מוציאים אותו מהעיגול, או לשם שמים עשה, לכן הוא לא נבהל ולא נרתע אלא ממתין עד שבקשתו תענה במלואה.

אליהו דרש שהתשובה תקדים את ברכת הגשם, רק לאחר שיעשו תשובה ירד גשם. חוני הולך בסדר הפוך: הוא יקדים את רחמי שמים ואת הגשם, הברכה משמים תעורר את העם לתשובה. החנינה שיזכה בה משמים תביא לקידוש ד’ גדול יותר. וזו פניתו אל ד’ לבקש רחמים במקום יסורים. ואכן הגשם מביא את כל העם אל הר הבית.

שמעון בן שטח מציג את חוני כצדיק שמחולל ניסים בכוחו שלו (אולי אפילו מתוך רצון להפגין את כוחו המופלא כמו הילד המתפנק .אצל אביו), אבל חוני רואה עצמו כנציג של ציבור, יותר מכך כנציג של הקב”ה הוא בכלל לא בן מפונק, הוא “בן בית” – העם רואה אותו כנציג אלוקים (משה רבנו מכונה בן בית = “בכל ביתי נאמן הוא” במדבר יב; ז).

• האם העם זכה בחנינה בזכות ‘קסמים’ של חוני, שגזר והקב”ה נאלץ לקיים? או שרחמים המביאים תשובה הם זו אחת הדרכים הרצויות בעיני ה’ לתשובה? האם זו דרך גם ליחיד? מה דעתכם?

בני לשכת הגזית מתארים את המעשה של חוני כתקון לדור, הם מכריעים את הדיון לטובת עמדתו של חוני.

תשובה בעקבות רחמים גם בין בני אדם:

חישבו על מקרים בהם התנהגות של חמלה הביאה או יכולה להביא- את הזולת להתחרט או לשנות התנהגות

 נסו לתרגל: ילד שלא חולק עם תלמיד מסויים ציוד, הילד השני אינו נוטר ומסכים להשאיל חפץ לאותו ילד. כיצד יגיב הילד הראשון?

אפשר לנסות לחשוב על מצבים בין אחים,

בין מורים ותלמידים…

כיתבו על כך או המחיזו מקרה.

האם זו דרך חינוכית טובה- לבקש חנינה- רחמים לפני תשובה? מה דעתכם?

פגשנו את האגדה בתחילה בשמיעה בלבד, דרך איורי התלמידים העלנו תהיות פרשניות. לאחר מכן עברנו ללימוד מעמיק של הטקסט בחברותות, תוך התייחסות לשאלות. ערכנו איסוף והגענו לתובנות לגבי השאלה של מידת הדין ומידת הרחמים בתפילה עבור הציבור: רחמים בעקבות תשובה או תשובה בעקבות רחמים? סיימנו במשימת הפנמה המעבירה את השאלה של ‘רחמים בעקבות תשובה’ ליחסים של בין אדם לחברו- האם השבת חמלה גם למי שפגע בנו ראויה ומועילה?