ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
מה נשתנה?
מההגדה של פסח
נחלק לתלמידים את המילים של השיר “מה נשתנה” ונשיר איתם יחד.
אם התלמידים אינם יודעים את התשובה, נשאיר את השאלה לעת עתה פתוחה.
נשיר יחד את השלבים ( “קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון ברך, הלל, נרצה”) ונכתוב אותם על הלוח.
נמתח קו בין המילים “ורחץ” ו”רחצה” ונסביר: בליל הסדר אנו “מטבילים”, נוטלים, את הידיים שלנו פעמיים. הלילה מתחיל כמו ערב שבת רגיל- “קדש”- עושים קידוש, ואז- “ורחץ”- נוטלים ידיים! ולאחר ההגדה אנחנו שוב פעם נוטלים ידיים!
נשאל:
נחלק לתלמידים את דברי השולחן ערוך ונקרא יחד, מתוך קיצור שולחן ערוך, פרק פ”ח, ט’-י”ב:
נסביר: ישנה הלכה המכונה “מאכל שטיבולו במשקה”. מעיקר הדין, יש ליטול ידיים בכל פעם שאוכלים מאכל רטוב, טבול במשקה. כמו תפוח רטוב שכעת נשטף במים. מאחר וטובלים את הכרפס במשקה, אז נוטלים ידיים קודם בלי ברכה. היום, אנחנו נוהגים לטול ידיים לפני אכילת לחם בלבד.
נוסיף ונקשה, שלא רק שלא אוכלים את המצה, בסוף אכילת הכרפס, לוקחים את המצה, בוצעים אותה לשניים (“יחץ”) ובמקום לאכול אותה, מגביהים אותה- ואומרים את החלק בהגדה “הא לחמא עניא”- קטע בהגדה שמשמעו: זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים כל מי שרוצה יבוא ויאכל! ואז שוב, במקום לאכול אותה- מכסים אותה ומתחילים לשיר “מה נשתנה”.
נקרא יחד את דברי הרמב’ם על ליל הסדר בהלכות חמץ ומצה:
נסביר לתלמידים שבליל הסדר, כל הסדר משתנה.. על מנת לשיר “מה נשתנה”, היינו צריכים לרגע להבין שיש משהו אחר, להתבלבל מהסדר הרגיל של הדברים. כל השינויים האלה הם כדי לעורר את שאלת התינוקות, הילדים (תינוקות בלשון חז”ל הם כינוי לילדים).
נחלק לתלמידים כרטיסיות עם מנהגים של עדות שונות מחג הפסח. נבקש מהם להמחיז את המנהגים לכיתה.
חשוב להסביר כי יתכן וחלק מהמנהגים יצחיקו אותנו, אך מטרתינו היא להכיר ולהבין את פשר המנהגים, ולא חלילה לצחוק עליהם.
ההגדה של פסח מלאה בדברים משונים המעוררים תמיהה, בתוך כך יש את הכרפס, כיסוי וגילוי המצה, השתייה בהסבה ועוד ועוד… לצד אוירה משונה זו, כל עדה הוסיפה לעצמה עוד ועוד מנהגים שמטרת כולם “לעורר את התינוקות לשאול”.
נחזור ננסה להבין יחד עם התלמידים את חשיבותה של השאלה:
המנהגים השונים נוצרו כדי לעורר עניין וחיים בסיפור היהודי העובר בדורות. המצווה העיקרית בליל הסדר היא – “והגדת לבנך”! תהליך של למידה אמיתית חייב להיות מתוך רצון ולא בכפיה ולכן ההגדה בנויה בדרך שמעוררת שאלות. כשאדם שואל שאלה, הוא מביע את הסקרנות וההתעניינות שלו, את השאיפה שלו להבין ולדעת. תלמיד ששואל ללמשל, הוא במקום מתפתח יותר מתלמיד שכבר יודע הכל. שהרי זה שכבר יודע את התשובות, לא מתעניין ומפסיק ללמוד. כשאדם שואל שאלה, גם אם הוא לא קיבל תשובה מספקת, הוא הגיע לרמה הכי מפותחת של הלמידה, כי הסקרנות קיימת בו, ומאליו, ככל שהשאלה פועמת בו, הוא לא יניח לה עד שתתיישב דעתו.
ראינו ששאילת שאלות יוצרת עניין וחיים. נציין כי אנו כמורים תמיד שמחים כשתלמידים שואלים שאלות משום שהשאלות הם עיקר השיעור!
נבקש מהתלמידים לחשוב על שאלה שמעסיקה אותם כיום בכל תחום שהוא (משפחה, עולם, לימודים, מציאות, אמונה), ולרשום אותה על דף. אם תלמיד יתקשה למצוא שאלה, נכוון אותו לחפש שאלה סביב ליל הסדר, או סביב נושא שאנחנו לומדים בכיתה.
בתום הכתיבה נזמין את מי שרוצה לשתף בשאלה שכתב.
נבקש מהתלמידים עד השיעור הבא, לנסות ולחפש תשובות שונות לשאלות שהם כתבו.
נסכם: בכל שאלה, יש משאלה, יש רצון. מי שלא שואל, איננו מבקש, איננו רוצה.בליל הסדר מתוארים לנו ארבעה בנים- חכם, תם, רשע- וזה שאינו יודע לשאול. אותו בן שאינו יודע לשאול הוא במידה מסויימת אפילו “פחות טוב” מהבן הרשע. הרשע לפחות מתריס בליל הסדר, הוא כועס אמנם ולא מבין כלום, אבל אכפת לו והוא מתעניין. זה שאינו יודע לשאול, לא שואל כלום. הוא יושב בליל הסדר ושותק, מחכה שהלילה יגמר, אותו אי אפשר ללמד- כי אין בו טיפת רצון ללמוד.
פתחנו את השיעור עם השיר ‘מה נשתנה’. דרך לימוד של קיצור שולחן ערוך והרמב’ם, ראינו עד כמה השינויים בליל הסדר באים ולו רק בכדי לעורר את הילדים לשאול ולהתעניין. למדנו שתלמיד ששואל שאלה יכול להתפתח ולהתקדם לעומת תלמיד שיודע הכל ולא מתקדם. ראינו שכל אחד מאיתנו מגיע עם מנהגים שונים ומעניינים בליל הסדר וגם הם נועדו לעורר עניין. סיימנו בחשיבה על שאלה שמעסיקה אותנו כיום ובתפילה שנמשיך להיות מהצד ששואל וגדל.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא