נשב במעגל. נעביר פקעת של חוט צמר או חבל דק כלשהו (שמשון, סס”ל) בין התלמידים.

נערוך ביחד סבב, ונבקש מכל אחד להשלים את המשפט “כשאני מתגעגע/ת אני…” . לאחר השלמת המשפט על כל תלמיד לקשור קשר הדוק בחוט , ולהעביר את הפקעת הלאה. כך ניצור חוט עם רצף של קשרים לארכו .

נגיב במילה או שתיים לכל משפט שישלימו התלמידים, ובתום הסבב נזמין אותם לנסות ולהתיר את הקשרים.

נשים לב יחד, שהרבה יותר קל לקשור קשר מלהתיר אותו.

נשאל:

• האם לדעתכם יותר קל לקשור קשר מלהתיר אותו רק בחוטים?
• לגבי איזה ‘קשרים’ נוספים בחיינו המשפט הזה נכון?
• האם זה נכון לגבי דברים שאנחנו קשורים אליהם וכרוכים אחריהם בלב?

נספר לתלמידים שהיום נלמד על חג הסיגד, שהוא חג ישראלי שהביאו עמם עולי אתיופיה, ומוקדש כולו לגעגועים, ולקשר ההדוק שמחבר בינינו ובין ירושלים.

נאזין יחד לשיר  “החסידה” של חיים אידיסס ונקרא את מילותיו.

נבקש מהתלמידים להאזין היטב לשיר, ולנסות לזהות איזו תחושה עולה בהם תוך כדי האזנה, גם בלי להבין לגמרי מה המשמעות שלו.

עָפָה חֲסִידָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּנָפַיִם מְנִיפָה מֵעַל הַנִּילוּס

אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה

מֵעֵבֶר לְהָרִים שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל

יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים

חֲסִידָה חֲסִידָה צְחוֹרַת צַוָּאר

מָה רָאוּ עֵינַיִךְ

שִׁירִי לִי סִּפּוּר

שׁוֹתֶקֶת חֲסִידָה אֵינָהּ פּוֹצָה מָקוֹר

נִשְׁעֶנֶת עַל רַגְלָהּ וְעוֹד מְעַט תַּחְזֹר

תָּנִיף כָּנָף גְּדוֹלָה

בַּדֶּרֶך אֶל הַקּרֹ בַּדֶּרֶך תַּעֲצֹר

בְּצִיּוּן עִיר הָאוֹר

חֲסִידָה חֲסִידָה אֲדֻמַּת מָקוֹר

הַאִם יְרוּשָׁלַיִם

אוֹתָנוּ עוֹד תִּזְכֹּר

חֲסִידָה חֲסִידָה לִבְנַת כָּנָף

בַּשְּרִי בִּשְׁלוֹם הָעִיר

בִּשְׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם

נזמין תלמידים לספר מה הרגישו אגב ההאזנה.

נכתוב על הלוח מילות מפתח מהדברים שיעלו התלמידים, שילוו אותנו בהאזנה חוזרת לשיר.

נבקש מהתלמידים לחשוב:

• מדוע נבחרה דווקא ציפור להיות הגיבורה בשיר הזה?
• מה יכולה הציפור לעשות שאנחנו לא?
• מה אפשר ללמוד על התחושה של הדובר בשיר, איך הוא מרגיש, לעומת החסידה?
• נקשיב לשאלות שהוא בוחר לשאול את החסידה. מה הוא מבקש לדעת?

נסכם: הגעגוע והדאגה לשלום ציון עברו מדור לדור בין כל קהילות ישראל. באתיופיה, הכמיהה הזאת  זכתה למועד ייחודי, שמוקדש לה, ובו כל בני הקהילה מקדשים ומטהרים את עצמם, ומתפללים בציפיה לשוב לציון.

בשיר, הרצון לעוף אל ירושלים כמו הציפור, והידיעה שהדבר בלתי אפשרי, מקבלים ביטוי חריף מאד.

• כיצד אתם יכולים להזדהות עם ההרגשה הזאת?
• מתי הרגשתם פעם שיש מקום, או אדם, או זמן, שהייתם רוצים מאד להגיע אליו ואתם לא יכולים?

חג הסיגד הוא חג שהביאו עמם בני הקהילה האתיופית, והיום הוא חג רשמי במדינת ישראל וכלול בלוח המועדים. אנשי “ביתא שראל” , שזהו שם נוסף לקהילת היהודים האתיופים, הקדישו את החג לכמיהה ולגעגועים לציון ולבית המקדש. יש לחג עוד פנים, ומשמעויות, אבל הגעגוע  הוא חלק יסודי ומהותי בו, ועליו אנחנו מבקשים להתעכב.

נשלח את התלמידים לחפש בעצמם את התשובות לשלוש השאלות הבאות בחדר מחשבים ו/ הספריה:

1. איך חגגו יהודי אתיופיה את החג בעודם באתיופיה?
2. מה הקשר בין געגועים לציון ובין החג, ואיך הם מתבטאים במנהגי היום?
3. איך החג נחגג היום בישראל? האם הוא השתנה מהאופן שבו נחגג באתיופיה?

נציע לתלמידים לחפש את התשובות באתר של מט”ח ובאתר של אגודת יהודי אתיופיה.

נאסוף את התשובות שהביאו איתם התלמידים ונמנה יחד את המנהגים השונים ומשמעותיהם, שפגשו בלמידה על החג. (צום, היטהרות, ספירה מיום כיפור עד הסיגד, בגדים לבנים, עליה על הר גבוה).

נספר כי מעבר לשינויים קלים שהתרחשו עם השיבה לארץ,  החג נשאר דומה מאד למקור, ולאופן שבו הוא נחוג באתיופיה.

• על מה הדבר הזה מעיד, לדעתכם?

נבקש מהתלמידים להיזכר בתחושת הגעגוע בה עסקנו בתחילת השיעור ונשאל:

• האם ביחס לירושלים הם מרגישים משהו מהגעגוע הזה?
• מה אפשר ללמוד מקיומו של חג הסיגד בהקשר הזה?
• האם היו רוצים לחגוג אותו בעצמם?

נחלק לתלמידים דפים מרובעים , ונבקש מהם לכתוב משפט קצר שהיו רוצים לברך בו את ירושלים, או לשאול אותה משהו, או לבקש, לו היה ניתן.

לאחר הכתיבה נצפה בסרטון ההדגמה “איך לקפל ציפור אוריגמי“:

נעקוב בתשומת לב אחר השלבים, ונקפל את הדף המרובע עליו כתבנו בהתאם למודגם בסרטון.

(כדאי לשים לב אם הכיתה בשלה לקיפול כזה מורכב או שדי להסתפק בהכנת מטוס מנייר. אם נלך על ‘מטוס’, חשוב לדאוג שהדף עליו כותבים, יהיה מלבני).

כשנסיים, נזמין את התלמידים לשמור את הציפורים/מטוסים שהכינו, וביום החג, בכ”ט בחשוון, שכולו מוקדש לערגה וגעגועים, למצוא מקום גבוה כלשהו לעלות אליו (קומה גבוהה בבניין, גבעה בישוב, גג בית הספר) , ולהטיס אותם משם הרחק (ככל שתשא אותם הרוח), ובכך להצטרף למהות החג הנפלא הזה.

פתחנו עם משחק הקשירות ולמדנו על הקשר ההדוק בינינו ובין ירושלים. דרך שיר החסידה העמקנו על הגעגוע שחשו יהודי אתיופיה אל ארץ ישראל וירושלים ויצאנו לחקר על מנהגי חג הסיגד המבשר את העליה ושיבת ציון. סיימנו בהכנת ציפור אורגימי עליו כתובה תפילתנו האישית, המתחברת לתפילות יהודי אתיופיה, בתקווה להשתתף ולחגוג איתם יחד את החג המופלא הזה.