נקרין סרט קצר המתעד את נדידת החסידות ואת המסע המפרך שהן עוברות.

• האם אתם מצליחים לדמיין סיבה אחת שבשבילה החסידות יוצאות למסע כזה?
• מה גורם להן לעזוב את הקן שלהן ולעוף מרחקים עצומים כאלה?
• אלו קשיים הן עשויות לפגוש בדרך?

נספר לתלמידים שהחסידות סימלו אצל יהודי אתיופיה את הגעגועים לירושלים ולארץ ישראל, וזאת משום שהחסידות, במהלך נדודיהן, עוברות באתיופיה וממשיכות משם לישראל. בכך הן למעשה מקיימות את המסע מאתיופיה לארץ ישראל, המסע שעליו חלמו יהודי אתיופיה עד שזכו לעלות למדינת ישראל.

נאזין יחד ל”שיר החסידה” ונקרא יחד את המילים:

עָפָה חֲסִידָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
כְּנָפַיִם מְנִיפָה מֵעַל הַנִּילוּס
אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה
מֵעֵבֶר לְהָרִים שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל
יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים

חֲסִידָה חֲסִידָה צְחוֹרַת צַוָּאר
מָה רָאוּ עֵינַיִךְ
שִׁירִי לִי סִּפּוּר

שׁוֹתֶקֶת חֲסִידָה אֵינָהּ פּוֹצָה מָקוֹר
נִשְׁעֶנֶת עַל רַגְלָהּ וְעוֹד מְעַט תַּחְזֹר
תָּנִיף כָּנָף גְּדוֹלָה
בַּדֶּרֶך אֶל הַקֹּר בַּדֶּרֶך תַּעֲצֹר
בְּצִיּוֹן עִיר הָאוֹר

חֲסִידָה חֲסִידָה אֲדֻמַּת מָקוֹר
הַאִם יְרוּשָׁלַיִם
אוֹתָנוּ עוֹד תִּזְכֹּר

חֲסִידָה חֲסִידָה לִבְנַת כָּנָף
בַּשְּרִי בִּשְׁלוֹם הָעִיר
בִּשְׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם

• מה התחושה הראשונית העולה מקריאת שיר החסידה?
• איך אנחנו רואים בשיר את הגעגועים לא”י?

נבקש מהתלמידים לצבוע את השאלות בצבע אדום ואת הבקשות בכחול.

• מדוע מופיעות הבקשות האלה?
• האם לדעתכם חסידות באמת “עושות עלייה” לירושלים?
• מה התפקיד של החסידה בשיר הזה?
• לאן עפה החסידה?
• מי הם ‘בית ישראל’?
• איפה זה עיר האור?

להעמקה והעשרה: ניתן להשוות עם השיר של נחמן ביאליק: “אל הציפור“: (דגש: געגועים לארץ ישראל. מושא הכתיבה: עוף-ציפור- בשיר “שלום רב שובך”, וחסידה- ” בשיר החסידה”.)

נסביר את המושג “האנשה”: האנשה היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). ביצירה הספרותית החפץ המואנש מסוגל לחשוב, להביע את רגשותיו ולפעול כאדם. בשיר החסידה יש שימוש רב במושג זה.

נחלק את הכיתה לזוגות ונבקש מהם שתי משימות:

1. לכתוב דוגמאות ל”האנשה” שהם מכירים מביטויים קיימים או שימציאו מפרי דמיונם.
2. לסמן את ה”האנשה” בשיר החסידה בצבע ירוק.

לאחר מכן נדון עם התלמידים:

• מדוע לדעתכם השיר מדבר על החסידה, ולא על המסע של העולים מאתיופיה בעצמם?
• מה ה’האנשה’ תורמת להבנה שלנו את המסע המתואר?

נסביר כי ההאנשה הזאת נובעת מתקופה ממושכת בה לא יכלו יהודי אתיופיה לעלות בעצמם. לכן נזקק הכותב לדימוי החסידה, שכיוון שהיא חופשית, היא יכולה להרגיע במעופה את הגעגועים שלו ולדרוש בשמו בשלום ציון.

הכמיהה העזה להגיע לא”י והתלאות שעברו יהודי אתיופיה בדרך להגיע לא”י, מצוינים בתאריך כ”ט בחשוון, ארבעים יום אחרי יום הכיפורים, “בחג הסיגד”. בחג זה מציינים את המטרה לשמה עברו העולים תלאות וקשיים אינספור, בדרך לארץ וגם אחרי הגעתם. זאת גם הסיבה שהחג ממשיך להתקיים גם אחרי שהגעגועים לציון מומשו, ויהודי אתיופיה נמצאים איתנו פה היום.  ה”למה”- המטרה והכמיהה היו כל כך משמעותיים, שראוי היה להמשיך לקיים לכבודם חג של ממש.

נכתוב על הלוח את המשפט:

“מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך”.

נספר בקצרה שהמשפט הוא במקורו של הפילוסוף ניטשה ואומץ על ידי ויקטור פרנקל. מילים אלו שימשו הסבר להשרדותם של יהודים רבים בשואה.

• מה פירוש המשפט לדעתכם?
• מתי הרגשתם שהסיבה שלשמה אתם עושים משהו עוזרת לכם להתגבר על הקושי שבעשייתו?
• איך היתה התחושה להצליח להתגבר על המכשול שעמד בדרככם?

נחלק שני דפים חלקים לכל אחד: דף אחד לכיתה ודף אחד לבית.

בדף הראשון – נבקש מהתלמידים לכתוב או לצייר בדף אחד מה ה”למה” שעמד מאחורי עלייתם של יהודי אתיופיה, (הכמיהה והכיסופים של יהודי אתיופיה לציון). בדף השני – נבקש מהתלמידים לעבוד בבית ולתאר את ה’איך’. את היכולת לצלוח את הקשיים בעלייה לארץ. על שני הדפים להיות קשורים זה לזה בתוכנם.

במהלך הכתיבה, נאזין לשיר “המסע לארץ ישראל” של שלמה גרוניך ומקהלת שבא.

בתום הכתיבה נזמין מתנדבים להציג / לקרוא את עבודתם.

פתחנו את השיעור בסרטון על נדודי החסידה. למדנו שהחסידה סימלה את המסע לארץ ישראל עבור יהודי אתיופיה. דרך שיר החסידה ראינו כי השימוש ב’האנשה’ נובע  מתוך אי היכולת של האתיופים לעלות בתחילה אך למרות כל הקשיים הם הגשימו לימים את חלומם ועלו לארץ. סיימנו עם משפטו של ניטשה שאומץ ע’י ויקטור פרנקל שמסמל את כוח הרצון הגדול שעמד בראש מעייניהם.