בשיעור נדון על “מה הסיבה למסיבה?”, מדוע אנו מציינים וחוגגים בת מצוה? מתוך שיח זה נחשוב מהי הדרך המתאימה לחגוג אירוע זה. לכל אחת תהיה הזדמנות לחשוב ולבדוק מהו התהליך והדרך המבטאים באופן המדויק ביותר עבורה את המעמד.

נשאל את התלמידות (והאמהות):

• מהי בת מצוה עבורך במילה אחת?

נרשום את התשובות על הלוח.

לאחר שנאסוף את המילים נתייחס בקצרה לשתי קטגוריות. נשים לב לכך שישנן מילים כבדות משקל כגון בגרות/ אחריות/ אישה, ויש מילים המייצגות הנאה כגון מתנות/ מסיבה/ שמלה. ננסה לבחון היום את שתי הקטגוריות ואף לשלב ביניהם (ניתן לרשום את המילים שיעלו בשני צדדי הלוח על מנת להדגיש את ההבדל ביניהם).

מדרש “חיטים ולחם”, בשלב הראשון נלמד אותו ללא החלק האחרון.

ניתן לספר בע”פ כמעשייה אך מומלץ קודם לקרוא אתם את המדרש (תלוי מסוגלות התלמידות). יש לשים לב כי בסעיף זה נעשו שינויים קלים, בכדי לא להשתמש בכינוי של פיקח וטיפש.

משל למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים, והיה אוהבם אהבה גמורה. נתן לזה צרור חיטים, ולזה צרור חיטים, לזה אגודה של פישתן ולזה אגודה של פישתן. הראשון שבהם מה עשה? נטל את הפשתן וארגו מפה ונטל את החיטים ועשאן סולת, בררה, טחנה ולשה ואפה וסדרה על גבי השולחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שיבוא המלך. והשני שבהם לא עשה ולא כלום.
לימים בא המלך לתוך ביתו ואמר להם: בני, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את פת הסולת על גבי השולחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטים בקופה ואגודה של פשתן עליהן.

שאלות הבנה:

מה קיבלו העבדים מהמלך?
מה עשה כל עבד במה שקיבל?

שאלות ניתוח:

מה לדעתכן הייתה תגובת המלך?
את מי לדעתכן העדיף המלך?
מדוע?

בשלב זה, נעורר דיון על היתרונות והחסרונות ביצירה שאדם יצר בשתי ידיו לעומת דבר שקבל, שמר ומסר הלאה (הדיון יכול להתקיים גם בשלב מאוחר יותר).

אדם שיוצר בעצמו – מחובר יותר, מעריך יותר, מתבונן בדבר ומפעיל שיקול דעת, מביא את היצירתיות שלו, מכניס את הקול שלו ליצירה. אך אולי מסלף, משנה, אולי לא לכך התכוון המשורר.

אדם ששומר – מעביר מסורת, מכבד, מעריך, אך נשאר חיצוני לדבר, אין ביטוי לעצמיות שלו.

לימוד המדרש בשלמותו, התייחסות לעמדת המדרש על ההעדפה של יצירה עצמית:

סדר אליהו זוטא פ”ב על פי ספר האגדה, עמ’ שמ”ה
מה ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה? משלו משל, למה הדבר דומה:
למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים, והיה אוהבם אהבה גמורה. נתן לזה צרור חיטים, ולזה צרור חיטים, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן. הפיקח שבהם מה עשה? נטל את הפשתן וארגו מפה ונטל את החיטים ועשאן סולת, בררה, טחנה ולשה ואפה וסדרה על גבי השולחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שיבוא המלך. והטיפש שבהם לא עשה ולא כלום.
לימים בא המלך לתוך ביתו ואמר להם: בני, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את פת הסולת על גבי השולחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטים בקופה ואגודה של פשתן עליהן.
אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה !
אף כך, כשנתן הקדוש-ברוך-הוא תורה לישראל לא נתנה אלא כחטים להוציא מהן סולת וכפשתן להוציא ממנו בגד.

נשלים את הדיון. נתייחס לביטויים הקיצוניים של “פיקח” ו”טיפש”.

המדרש נוקט עמדה, יש העדפה ליצור משהו משלך מאשר רק לשמור.

מה המשמעות של ההעדפה הזו של המדרש?
מדוע לדעתכן מעדיף המלך את העשוי?
הסבירו את הנמשל בלשונכן.
מה רצה הקב”ה שישראל יעשו עם התורה?

ישנה ההשוואה לתורה שבכתב ותורה שבע”פ ובוודאי שיש מקום לכל אחת מהתורות.

נקודות להתייחס אליהן במהלך הדיון:

חיבור לשלב בו התלמידות נמצאות סביב בת המצווה – מילדות לבגרות.
במהלך השנים האחרונות, לקראת בת המצווה הן עוברות מילדות המקבלות הכל מן המוכן לבוגרות היוצרות דברים ובעלות דעה, עצמאות גדולה יותר. ניתן לבקש דוגמאות מהבנות (בחירת לבוש, חוג, בית ספר ועוד)

תהליך הלימוד בבית הספר- לעיתים התלמידה מפנימה מידע ומקבלת אותו כמוצר מוגמר ולפעמים התלמידה מקבלת את המידע, מנתחת ומגיעה למסקנות משל עצמה.

• איזו צורת לימוד עדיפה עליכן?
• מהי החוויה כאשר ישנה יצירה אישית מחומרי הגלם? לדוגמא שיעור מלאכה, רובוטיקה וכו’.

מהמדרש עולה המסר כי האל מעדיף את הדברים שאנו יוצרים, מעודד אותנו לעשות בעצמנו.

להעמקה בנקודה זו נתבונן במדרש מוכר על העובר שנמצא ברחם.

תלמוד בבלי מסכת נידה דף ל עמוד ב
“דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב’ ארכובותיו וב’ עקביו על ב’ עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו… ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו… ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים… ומלמדין אותו כל התורה כולה… וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה… ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו… ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע…”

נתעכב על התיאור של הילד כפנקס, ועל האופן שבו “מקופל” להסביר לתלמידים איך פעם היו כותבים פנקסים.

שאלות על המקור:

• מדוע לומדים תורה ברחם אם אח”כ שוכחים אותה?
• מה משמעות הלמידה?
• למה לא להגיע לעולם כ”לוח חלק”?

יש משמעות ללמידה ברחם בשל ההסתר והגילוי, החכמה מקופלת וחבויה בנו ואנו עתידים לגלות את זה מחדש. כל אדם יבצע את תהליך הגילוי בדרך ובאופן המתאים לו.

רבי נחמן מברסלב מסביר שהעובר ברחם לומד את התורה שלו – מה הוא עתיד לעשות בעלום הזה. לדבריו “השכחה היא בחינת אבידה”, כשהמלאך משכיח זאת מאתנו זה בחזקת אוצר שהלך לאיבוד, אך תמיד נחפש אותו. השבועה שמשביעין זה שנתמיד בחיפוש אחריו.

המקור הינו משל לשלב שבו התלמידות מצויות, של חיפוש הזהות, מה ה”תורה” שלי, מה האהבות והתשוקות שלי, מה הכישורים שלי ועוד. זאת במקביל לזיקה למה שקדם לנו, קול משלי- כיצד הוא יונק מהעבר.

בהמשך לכך, המדרש הראשון מקביל את החיטים והלחם לתורה שבכתב שניתנה לנו מהאל ואת הבגד והלחם לתורה שבע”פ שאנו יוצרים. מדובר בתורה שבע”פ שיונקת מהמסורת, מהתורה שבכתב, אך במקביל גם בתנועה, אינה קופאת ונשארת רלוונטית.

כך גם בבת מצוה אנו יוצרות משהו משלנו אך הוא יונק ושואב מהדברים שהועברו אלינו. חלק מתהליך הבגרות זה לדעת לקבל מאחרים ובעזרת זה ליצור מעצמינו.

בת מצוה מבטאת את המעבר הזה. ולכן מתאים שבת המצוה עצמה תהיה יצירה שהיא שלך, משהו שאת בוחרת ומעצבת. משהו שהוא ביטוי של מי שאת.

בת מצוה היא כניסה לעולם המצוות, התפתחות מבחינה דתית, מבחינת עבודת ה’. הנערה הדתייה פועלת עפ”י התורה והמסורת שקיבלה, אך מנסה למצוא את הדרך שלה.

נעבור לחלק החווייתי יותר של המפגש.

בפעילות הבאה נבחן את ה”מתנות” שקבלנו ב- 12 השנים האחרונות. מה גילינו על עצמנו וכיצד ניצור עם הבנות אלו תוצר לחגיגה (ספציפית בבת המצוה), כל אחת באופן המתאים לה.

שלב ראשון- כל בת והוריה יקבלו “תעודת זהות” עבור הבת:

1. השם המלא שלי: ________________________

קראו לי כך כי: ________________________

2. יום ההולדת העברי שלי*: ____________ **פרשת בת המצוה שלי: ___________

3. דמות במשפחה שלי / דמות מהתנ”ך / מההסטוריה שאני מעריכה: ____________

4. מצוה או מסורת שאני אוהבת או ערך שחשוב לי: ________________________

5. תחום עניין/כשרון שיש לי: _______________________________________

*בדקו בתעודת הזהות של ההורים, או פתחו את לוח השנה של השנה בה נולדתם ובדקו מה היה התאריך העברי
**פתחו את לוח השנה של השנה בה תחגגו את בת המצוה. מה פרשת השבוע של השבת לאחר תאריך יום ההולדת שלכם?

שלב שני –

בחרי סעיף אחד מתעודת הזהות בו היית רוצה להתמקד. לפנייך שאלות להעמקה לכל אחד מסעיפי תעודת הזהות (הרחיבי רק על הנושא שבחרת).

דונו יחד, אמא ובת, בעזרת השאלות הבאות. לאחר שהתבוננתם בנושא עצמו, חשבתם על דרכים להרחיב בנושא וחשבתם על החיבור שלכן אליו. נסו לחשוב על דרך בה הייתן יכולות לשלב את הדברים בחגיגת בת המצוה.

השם שלי
מה המקור של השם הזה?
האם זו דמות?
האם יש משמעות לשם זה?
מה הנקודה בה אני מוצאת חיבור לשם שלי? ניתן לחשוב על מקור או סיפור בנושא הזה שאני יכולה להעמיק בו.
דוגמא:השם שלי הוא “מטר” – גשם. כוונים להרחבה – גשם, שפע וחסד, ארץ ישראל התלויה בגשמים (מבטא משהו בוגר יותר מהמצב במצרים בו המים היה בשפע כל הזמן). סיפורי הורדת גשמים (סיפור חוני המעגל).

יום ההולדת / הפרשה שלי (בחרי או בתאריך או בפרשה).
תאריך – האם זהו תאריך הסמוך לחג או לאירוע הסטורי? מה החיבור שלי לחג או לתקופה זו?
פרשה – מה אני יודעת על התוכן של הפרשה (ניתן לעיין בפרשה). יש בפרשה נושא, סיפור, מצוה או דמות שהייתי רוצה ללמוד עליו/ה?

דמות מוערכת
מה אני יודעת על הדמות הזו?
מדוע אני מעריכה אותה?
מה אני יכולה לקחת מהדמות הזו לחיים שלי היום?

מצוה/מסורת/ערך
למה בחרתי ב מצוה/מסורת/ערך זו/ה?
מה היא מלמדת אותי?
למה היא/הוא משמעותי עבורי?

תחום עניין/כשרון
מה אני יכולה לעשות עם הכשרון הזה?
איך אני יכולה להשתמש בו לטובה?
לתרום באמצעותו לחברה?

אם סיימתם – חיזרו לתעודת הזהות וביחרו סעיף נוסף להתעמק בו.

נחזור לשבת במליאה, נדון במהות תרגיל זה. נציין כי מטרת המפגש לפתוח את המחשבה בנוגע לתוכן של חגיגת בת המצוה, תוכן שיבוא מתוכנו, שקשור לחיים, לאישיות.

נבקש משתי נציגות לשתף בקצרה בתוצר שלהן.

נציע לתלמידות והאמהות להמשיך את התהליך בבית, לייעד זמן בשבוע לשבת וללמוד את הנושא אותו בחרו. נציין כי רק לאחר מחשבה ובחינה לעומק מומלץ לעבור לשלב היצירה. נשוחח על המשמעות/ חשיבות/ יחודיות של הבאת תוכן המייצג את כלת השמחה.

נסכם בהבאת דוגמאות של תוצרים:

כתיבת דרשה מתוך הלימוד.
תכנון לימוד או הפעלה לקהל בבת מצוה שיסוב סביב הנושא שבחרתם.
הפקת סרט על הנושא הזה (לחשוב על תסריט ולעבוד עם איש מקצוע).
לתכנן ולהדריך טיול/סיור שקשור לתכנים.
ליצור פרוייקט אומנות שיוצג באירוע ולכתוב דרשה המסבירה אותו.
ארגון פעילות צדקה או התנדבות (לקבוצת החברים או לכל האורחים).