מתי שמעת לאחרונה את שאגת השמחה: “יש, עברתי טסט!”? מיד לאחר השאגה, רץ הזוכה המאושר לעשות סיבוב לחבר’ה. האם יש לתורה מה לומר לנהג החדש? האם יש לה אמירה שעשויה להתוות את דרך נהיגתו?
ניתן למשתתפים להתייחס לשאלה זו ונשאל גם:
האם אתם מכירים תחום בהלכה שממנו ניתן לגזור ‘תקנות נהיגה’?
אנו מזמינים אותך לנסיעה במסלול הלכתי שיש בו מן החידוש. ביחידה זו נבחן את היישום של עקרונות עתיקים במציאות חדשה, ונדון על גבולות יישום זה.
נפתח דיון: האם אדם הנוהג בכביש בחוסר זהירות עובר על ההלכה? האם מי שלא שמר מרחק לדוגמא, או נהג במהירות גבוהה מהמותרת עבר על ההלכה?
מפגש: משנה בבא-קמא
משנה מסכת בבא קמא פרק ג משניות ה-ו
זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך.
היה בעל קורה ראשון ובעל החבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור בעל הקורה ואם עמד בעל הקורה חייב ואם אמר לבעל החבית עמוד פטור.
היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון נשברה חבית בקורה חייב ואם עמד בעל חבית פטור ואם אמר לבעל קורה עמוד חייב וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו.
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצים והזיקו זה את זה שניהם פטורין.
ר’ עובדיה מברטנורא
היה בעל קורה ראשון וכו’ פטור – שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת.
אחד רץ ואחד מהלך וכו’ – מתניתין חסורי מחסרא (נראה, כי יש חיסרון בנוסח המשנה או מפני שיבוש או מפני שאנו קטונו מלהבינה) והכי קתני (וכך יש לשנותה-ללומדה), אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים. דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת ויו”ט, ומשום הכי פטור. ובשאר ימות השנה כששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים.
משימה: המשנה מתארת מספר מקרים. ניתן לחלקם לשלושה מצבים בהם כל אחת מהדמויות ממוקמת במקום אחר. הכינו שלושה תרשימים המתארים את שלשת המקרים הראשונים במשנה ומקמו את הדמויות הנזכרות אחת ביחס לשניה בכל אחד מהמצבים.
ענו על השאלות הבאות:
מה לדעתך גרם לתאונה בכל אחד מהמקרים המתוארים במשנה?
כיצד לדעתך ניתן היה למנוע את התאונה בכל אחד מהמקרים?
לאיזה מצב בימינו היית מדמה כל אחד מהמקרים שבמשנה?
לפי הדין במשנה, מה מידת האחריות של אדם של התאיםאת עצמו לתנאי הדרך או לא ‘שמר מרחק’ על הנזק שנגרם?
המשנה מטילה את האחריות על מי שהיה בידו למנוע את התאונה ולא עשה כן. אם לא התאים את התנהלותו בדרך לתנאי השטח עקב חוסר עירנות ו/או אי שמירת מרחק.
בעל הקורה ובעל הכד הגיעו לנקודת מפגש. איזה תמרור היית מציע להפנות כלפי אחד מהם/שניהם?היעזר בתמרורים המופיעים כאן, בלוח התמרורים על-פי תקן משרד התחבורה.
התבוננות: מקורות
זהירות בדרכים
מתוך “קיצור הלכות דרכים”, הרב יואל בן-נון
מה עונשו של עבריין?
נפסק בשולחן-ערוך: “כהן ששתה רביעית ההין לא ישא את כפיו” (שו”ע אורח-חיים קכ”ח ל”ח), וכהן שהרג נפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו לעולם, אפילו עשה תשובה (המחבר שם, קכ”ח ל”ה), והרמ”א מתיר רק אם עשה תשובה.
לענ”ד, יש להחמיר בתאונות דרכים כדעת המחבר, ולתקן תקנה בקהילות, שמי שהרג נפש בתאונה, לא יעבור לפני התיבה, ואם הוא כהן, לא ישא את כפיו, כדי שיפסיקו לזלזל בסכנת נפשות, כי רבים חללי הדרכים מחללי המלחמות. אבל אם חוששים שלא לנעול את דלתי התשובה כדעת הרמ”א, רצוי על כל פנים לקבוע תקנה כזו לזמן מסוים, לפחות לשנה, או לשנים אחדות, כדי לבטא את חומרת יחסנו לשפיכות הדמים המשתוללת בכבישים.
מי שהרג נפש בתאונת שוגג, אם יש לו חלק באשמה, צריך כפרה, וראוי לו שיגלה ממקומו כדין תורה, ושלא ינהג ברכב כלל, לפחות עד שתעבור שנה, אפילו אם לא שללו את רשיונו.
מי שעבר ברשלנות, וכל שכן מי שהורשע שלוש פעמים בעברות תנועה שיש בהן כדי לסכן חיים, אסור לו לנהוג ברכב כלל “עד שיוכיח שהשתנה” כיוון שהוא מועד, אפילו אם לא שללו את רשיונו.
מי שנוהג ברכב בלי רישיון וביטוח חובה, או במצב של שלילת רישיון – אין לו כפרה. כל מי שיכול חייב למונעו. מצווה גדולה להסגירו למשטרה, כמו כל עבריין דרכים, וכל מי שמסכן חיי אדם.
זהירות!
לפני שיוצאים לכל נסיעה ברכב, חובה הלכתית, לבדוק שהרכב תקין. אסור לנסוע ברכב שאין ידוע מה טיבו, או ברכב שיש בו תקלה כלשהיא בחלקים הקריטיים (כגון, צמיגים, מעצורים, הגה, חגורות ביטחון, אורות בלילה ובחורף, וכד’).
אסור באיסור חמור לנהוג בעייפות, או אחרי שתיית אלכוהול, אפילו ‘קצת’. רבים חושבים שקצת יין או בירה, לא משפיעה. זאת טעות חמורה, שסופה שפיכות דמים. תפיסת המרחב ואומדנת המרחק משתנים באופן מסוכן גם במעט אלכוהול.
אסור לתת מפתחות לרכב לנהג צעיר, שאינו מנוסה דיו, אפילו אם יש לו רישיון, אלא חובה להתלוות אליו כנהג מבוגר – חונך, ובתנאי שהחונך איננו הרפתקן בעצמו.
מי שיוצא לטיול או לבילוי, ואיננו בטוח שיהיה ערני לחלוטין בזמן הנסיעה בחזרה, אסור לו לנהוג, ואסור לתת לו לנהוג אלא ינהג מישהו אחר, או יחזרו במונית או אוטובוס.
למותר לציין, שמי שעובר על חוקי התנועה במזיד, או ברשלנות מתנשאת, הוא עבריין גמור, שהרי שם דמים בביתו, כלומר ברכבו, ועומד על דם רעהו. יותר חמור דינו ממי שחילל שבת במזיד שהרי שבת נדחית מפני סכנת נפשות (אורח-חיים שכ”ט), וחמירא סכנתא מאיסורא.
מכאן נובעת חובה הלכתית ללמוד וללמד היטב כדי לשמור ולעשות את כל חוקי התנועה הנוהגים במדינת ישראל על כל פרטיהם, ואף את חוקי התנועה המחמירים יותר (אם יש כאלה) במדינות אחרות, ולהתייחס אליהם כמו להלכות מחייבות מדאורייתא, ב”שולחן ערוך” שצריך להיכתב ב”דם הנפש”.
כיבוש היצר
דרכה של תורה, והדרכת המוסר הכלל-אנושי, היא תמיד להתגבר על היצר – להשליט את השכל, את המידות הטובות ואת הרצון המוסרי – על היצר הפראי. “איזהו גיבור הכובש את יצרו”. והנה אנו רואים אנשים לא מעטים וביניהם גם בני תורה ותלמידי חכמים, שכל חייהם כובשים את יצרם בתאוותיהם, תאוות נשים ואוכל ודיבור, ורק כשהם נוהגים ברכב, היצר לוחץ על הדוושה, והם נהנים עד מאד “לטוס כל-כך נמוך”. לעיתים אף מתגאים בכך בפני עצמם, ובפני זולתם, ושוכחים כליל כלל יסודי בהלכה: “סכנתא חמירא מאיסורא”. אילו חשבו שזה דומה להרהורי עבירה, וחמור כמו חשש גילוי עריות, היו נוהגים אחרת. לפיכך, צריך לחנך לזהירות בדרכים, גם מכוח המוסר וההלכה.
כלל יסודי בהלכות דרכים – כל ספק לחומרא!
נהג! יש לך ספק קל, אם ניתן להשלים עקיפה – אסור לך לעקוף! יש לך ספק קל אם אפשר לבלום במרחק שלך מהרכב שלפניך, עצור והגדל מרחק! יש לך ספק קל אם ניתן לחצות או לפנות – חכה!
תנשום אוויר, תשיר לך שיר, סבלנות חשובה כמו דלק!
בחר באחת מהמשימות הבאות ובצע אותה תוך התייחסות לדברי הרב יואל בן נון.
ערוך רשימת אפיונים של נהג ראוי לשמו.
תאר דו-שיח בין דוושת הגז לדוושת הברקס. (לפחות חמישה חילופי דברים).
הרב שמאי גרוס, שו”ת שבט הקהתי, ה סי’ רמא
ידוע מה שציוה כ”ק מרן האדמו”ר מהר”א זצ”ל (האדמו”ר ר’ אהרון מבעלז), לנהג אחד שבקש סגולה שלא יארע לו שום תקלה ותאונה, וציוהו שישמור כל חוקי התנועה כחומרת י’ הדברות, וגם כן כשרואה אנשים הולכים יקחם במונית שלו, ובזכות החסד שעושה על הדרך ינצל מכל פגע רע.
מה הם לדעתך הגורמים לתאונות דרכים? (חוסר ציות לחוקי התנועה; ענישה בלתי מספקת; אי תקינות של הרכב; כניעה ליצר שאומר לנסוע מהר, לעקוף ולצפצף על החוק; כניעה למידת הגאווה; אי קיום מצוות תוך תפילה שהן תגנה מפני תאונות).
מי אחראי על כל אחד מהגורמים, שהזכרת בתשובה לשאלה הקודמת? (הנהג, המדינה ונוסעים נוספים ברכב!).
3.מה התחדש לך בעקבות העיסוק בכיתה בהיבטים שונים של נושא הזהירות בדרכים?
(שיש לבדוק את תקינות הרכב באופן קבוע, כדאי לקחת “טרמפיסטים” כהגנה מפני תאונות דרכים, שיש גורמים רבים לתאונות דרכים, שיש להתייחס בצורה רצינית יותר לנושא תאונות הדרכים, שיש להגביר את המודעות לחשיבות הנושא).
בטיחות בדרכים:
לאחר שעסקנו בחובת היחיד הנוהג בדרך, ובזהירות הנדרשת ממנו, נעבור עתה לבחינת האחריות הנדרשת מהמדינה כלפי אזרחיה, אחריות לבטיחות הדרכים.
מהי לדעתך אחריות המדינה כלפי אזרחיה בתחום הבטיחות בדרכים? (תחזוקת כבישים, הצבת תמרורים, תחיקה בנושא בדיקת רכבים, החמרה בענישה).
מה הם שני התנאים הנזכרים בתורה להגדרת רוצח כרוצח בשוגג? (אין מניע לרצח ואין כוונה לרצוח)
מהי מטרת עיר המקלט? (להגן על הרוצח בשוגג, חלק מתהליך הכפרה, מידה כנגד מידה-כל זמן שהרוצח בשוגג נמצא בגלות הוא כאילו אינו חלק מהחיים ומהחברה להם היה רגיל, כשם שלקח את הנרצח מהחיים ומהחברה להם היה רגיל).
מה המשותף לרצח בשוגג ולרוצח במזיד? (התוצאה-אדם נרצח).
השוו בין מצות הבדלת ערי מקלט למצות בנית מעקה. (הדמיון: מטרת המצוות הענקת ביטחון והגנה לאדם ומניעת הרג. השוני: בקיום מצות הבדלת וקיום ערי מקלט מוטלת האחריות על הציבור ובקיום מצוות עשיית מעקה מוטלת האחריות על הפרט).
הרב שלמה גורן, תורת הרפואה עמוד 235
והנה בנוגע לכלל הגדול בהלכות פקוח נפש, שקבעו שני צנתרות הזהב, הלא הם הנודע ביהודה והחתם סופר, שלא נקרא פקוח נפש אלא כאשר החולה לפנינו, ולא כאשר עלולה להתעורר בעתיד בעיה של פקוח נפש, שזהו הציר עליו סובבת השאלה החמורה שלנו, נראה לומר שאין כחו של כלל זה יפה אלא, במקרים ובשאלות של הנוב”י והחת”ס, שם לא עמדה הבעיה של בריאות העם באופן כללי, כי לא היתה זו בעיה צבורית כלל־יהודית, של קיום המערך הרפואי העצמאי בקרב העם היהודי. אבל בנידון דידן, כאשר המדינה והעם אחראים למערך הרצוף של הרופאים בישראל, ולבריאות העם המתגורר במדינה, ואנו יודעים מראש שבעוד מספר שנים נצטרך מספר כזה וכזה של רופאים בעלי רמה גבוהה, כדי שנוכל להבטיח את בריאות העם, ואם לא נקיים את בתי הספר לרפואה נישאר ללא רופאים במדינה, וברור לנו שבלי ניתוח מתים בבתי ספר לרפואה לא נוכל להוציא מהם רופאים ראויים לשמם; זה נקרא שהחולה לפנינו, מאחר שהמדינה היהודית אחראית לבריאות האוכלוסיה וחייבת לתכנן את השירותים שלה לטווח ארוך.
מה הוא העיקרון המשותף לשלושת המקורות שלמדת בפרק זה ולזהירות בדרכים? (יש אחריות הן על האדם הפרטי והן על המדינה לדאוג לבטיחות האדם תוך כדי הערכה של מצבים עתידיים העלולים לסכן חיי אדם).
מה הן המשמעויות המעשיות של עיקרון זה? (על האדם הפרטי ועל המדינה לנקוט באמצעים מעשיים להבטחת בטחון חיי אדם: לתחזק אתרים ודרכים, לחוקק חוקים, לקבוע אמצעי הרתעה לנקוט באמצעי זהירות).
שטפונות ברמת הנגב (ינואר 2010) מתוך האתר של תנועת המועצה האזורית רמת הנגב
ביום עוד היה קיץ ולעת ערב זה התחיל: ברקים, רעמים וגשם ? מה זה גשם. כבר בלילה החלו לזרום הודעות על נזקים קשים מכל רחבי המועצה. מיד התארגן ‘חדר מצב’ שריכז את כל הדיווחים והחל בפעילות לעזרת התושבים. שובים נותקו, מעברי מים הוצפו ונהרסו, גשרים התמוטטו ומכל עבר הגיעה הזעקה.
מיד הובהר שהמצב הקשה ביותר קורה לישובי פתחת ניצנה.
גשרים נוספים התמוטטו ומעברים ‘איריים’ הוצפו. קווי מים של מקורות נותקו, קווי חשמל קרסו, קווי בזק וקווי הביוב נחתכו כלא היו. עובדי המועצה התארגנו במהירות והחלו לפנות ולהפעיל את כל מי שאפשר על מנת להביא, ככל הניתן, את המצב בישובים להיות תקין ככל האפשר.
הופעלו במרץ, במסירות, בדבקות במטרה וביעילות כל הקשרים עם ‘מקורות’, חברת חשמל, מע”צ ובזק.
מי לדעתך אחראי לתקן את הנזקים? מדוע? (המדינה, מכיוון שתקינות דרכים ציבוריות ומתן שירותים ציבוריים כמו: חשמל ומים הם חלק מחובות המדינה כלפי אזרחיה).
מתי כדאי להתחיל בתיקון הנזקים? (עם תום תקופת הגשמים, כשהאדמה כבר יבשה לחלוטין).
משנה שקלים (א,א):
באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים ועושין כל צרכי הרבים.
רמב”ם פירוש המשנה שם:
ותקון הדרכים והרחובות, הוא שמכבשין אותן ומישרין אותן ועושין גשרים על הנחלים כדי שאם יברח מכה נפש בשגגה לא יהיו לו מעצורים לעכבו וירדפנו גואל הדם ויהרגנו, וזה הוא ענין אמרו יתרומם ויתהדר “תכין לך הדרך”.
מדוע נקבע התאריך של חמישה עשר באדר לביצוע הפעולות הנזכרות במשנה (מכיוון שרוב עונת הגשמים מאחורינו, וגשמים בודדים שירדו לא יגרמו עוד לנזקים כבדים. כמו כן יש להכין את הדרכים לקראת עולי הרגל, שיגיעו בחג הפסח המתקרב).
על מי מוטלת האחריות לביצוע הפעולות הנזכרות במשנה? (על השלטון).
ציין שלושה תחומים נוספים בהם על המדינה לדאוג לאזרחיה (חינוך, רווחה ובריאות).
נסיים בהקראת המקור הבא:
ברכת “מי שברך” לנהג חדש (כמנהג בי”ס שק”ד קיבוץ שדה אליהו)
מי שברך אבותינו
הוא יברך את (פלוני) בן (פלוני)
שֶקִבל רשיון נהיגה.
ויצילהו מיד כל אויב ואורב בדרך,
מתקלות ברכב ובדרך ומפגעי מזג האוויר,
ומכל מיני פורענויות שנהגים ונוסעיהם מביאים לעולם.
ויתן בו בינה יתירה להקפיד בחומרה בדקדקנות ובענווה על חוקי התנועה,
ובכך יקיים את צו ה’ ככתוב בתורתנו הקדושה:
“ונשמרתם מאד לנפשותיכם” –
לְנפש עצמו,
לִנְפשות הנוסעים עימו,
וְלִנְפשות כל הנוהגים וההולכים בדרך סביבו.
ויזכהו לנסוע בדרכים בטוחות בערנות ובזהירות,
ויסייעהו להפנות כֹח זה שהופקד בידיו לטובה לברכה ולקיום מצוותיה של תורה,
וישלח ברכה והצלחה בנהיגתו לחיים לשמחה ולשלום.
ונאמר אמן.
הפנמה: התחייבות אישית לזהירות בדרכים
: כתוב מה אתה מקבל על עצמך כנהג (אם כבר קבלת רשיון) ו/או כהולך רגל: לאילו כללי תנועה תשים לב באופן מיוחד (לדוגמא: שמירת מרחק, מהירות הנסיעה), אילו תזכורות וסייגים תיצור לעצמך וכיוצא בזה.
אסיף: זהירות בדרכים מכוח ההלכה
פתחנו בהעלאת שאלות לגבי יחס התורה וההלכה לזהירות בדרכים: האם יש לתורה מה להגיד על כך? מכאן עברנו ללימוד המשנה במסכת בבא-קמא ממנה ניתן לראות כי התושב”ע עוסקת בסוגיית הדרכים ודינים רבים רלוונטיים למציאות ימינו בכבישים. ראינו את העקרון של דרישת אחריות מאדם שגרם לנזק מתוך חוסר זהירות ורשלנות. מכאן עברנו לעיון ב’הלכות דרכים’ שכתב הרב יואל בן-נון- המגדירות את חובות הנהגים על-פי ההלכה וכן במקורות העוסקים בחובת השלטון לתנאי בטיחות נאותים בדרכים. סיימנו במשימת הפנמה של הגדרת קוד אישי והתחייבות של המשתתף לעצמו לגבי הקפדה על זהירות בדרכים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא