נזכיר בתחילת השיעור את עניינה של עיר המקלט שהיתה קיימת בזמן בית המקדש, ונבקש מהתלמידים לנסות לחשוב על המציאות של החיים המודרניים שלנו, ולמצוא מקרה בו במקום להכניס אדם לכלא היה נכון להביא אותו לעיר מקלט. בשלב זה לא נתקן את התלמידים במידה והם מביאים דוגמאות שאינן מתאימות, אלא ניתן להם לנוע בטווח שבין עיר המקלט שבפסוקים ובין מהדורת החדשות שהם שומעים.

נלמד את דברי הרמב“ם בהלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ו‘, הלכות א‘-ה‘:

הלכה א:

שלשה הם ההורגים בלא כוונה.

הלכה ב:

יש הורג בשגגה והעלמה גמורה וזהו שנאמר בו ואשר לא צדה ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל כמו שביארנו.

הלכה ג:

ויש הורג ותהיה השגגה קרוב לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם ודינו שהוא פטור מן הגלות ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו.

הלכה ד:

ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה. או שהיה לו להזהר ולא נזהר. ודינו שאינו גולה מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור

הלכה ה:

ומה יעשה זה ישב וישמור עצמו מגואל הדם. וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה.

לאחר הלימוד, נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור את אחד מהמצבים אליהם מתייחס הרמב“ם ולהמציא לו סיפור שמתאר את המצב. התלמידים יתבקשו לכתוב דו שיח שמנהלת הדמות אותה המציאו עם השומר הנמצא בפתח עיר המקלט. השיחה מטבע הדברים תכלול את השאלה וההתלבטות בדבר מקומה של הדמות בעיר המקלט, ומתוך כך תבחן גם את תפקידה של עיר המקלט, ותתן לתלמידים הזדמנות טובה לחוש קצת יותר את השאלות שההגדרות ברמב“ם עשויות ליצור. נבקש מכמה תלמידים שישתפו את שאר הכיתה בדמות שהמציאו ובשיחה שכתבו.

סביר להניח שחלק מהדמויות שהתלמידים ימציאו בשלב הקודם של השיעור יהיו קשורות לנהגים המעורבים בתאונת דרכים. בשלב זה נציף שאלה זו בצורה חדה יותר ונשאל את התלמידים מה הם חושבים על נהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית בכביש: לאיזו משלוש הקטגוריות שראינו ברמב“ם הוא שייך, ומה השיחה שינהל איתו השומר בכניסה לעיר המקלט. סביר להניח שהדיון עצמו כבר יעלה את המורכבות שבשאלה ואת ההבחנה בין גורמים שונים שעשויים להוביל לתאונת דרכים.

בשלב הבא ניתן לכל זוג תלמידים את דף המקורות עם תשובות הרב ווזנר והרב עובדיה (התשובות מתייחסות לחיוב ממוני, אך מתייחסות למושגים של פשיעה ואונס). המשימה של כל אחת מהחברותות תהיה להגדיר את העקרונות העולים מתוך התשובות (אפשר גם לחלק לכל חברותא את אחת מהתשובות, או ללמוד את המקורות יחד בכיתה). לאחר הלימוד בחברותות נסכם את הדעות והעקרונות שעלו מתוך התשובות, ונפתח דיון עם התלמידים עם איזו מהעמדות הם מזדהים יותר, ולמה.

שו“ת שבט הלוי חלק ח סימן שא

ב“ה, יום ג‘ וישלח תשנ“א לפ“ק.

כבוד ידידי המכובד זקן ונשוא פנים הרב הגאון המושלם ר‘ פנחס וייס שליט“א.

אחדשה“ט וש“ת באה“ר.

ע“י חתנו הרב רייסנר נ“י נמסר לי קונטרס מאת בנו הרב הגאון המובהק ר‘ חיים יוסף דוד שליט“א בענין נהג שישן באמצע נסיעתו מנ“י למונטרעאל ועי“ז נגרם אסון, והשאלה אם השינה בגדר אונס בלבד דחייב רק בנזק ולא ברפוי או הוא בגדר אונס קרוב לפשיעה דחייב מלבד הנזק גם ברפוי, עיין ב“ק כ“ו ע“ב, וכ“ז ע“א ובעצם שינה עיין ב“מ ע“ג, ודעת הרב הג‘ שכנגדו דאונס גמור הוא, וכנופל מן הגג ברוח שאינה מצויה, ודעת בנו הגאון שהוא קרוב לפשיעה וכנופל מן הגג ברוח מצויה שלא הי‘ לו לעלות, וכמו“כ לא הי‘ לו להנהיג אוטו כשהרגיש נטיה לשינה.

ויפה העיר ממש“כ האור זרוע בתשובה סי‘ תשע“ב, וממש“כ בתשובת עבודת הגרשוני סי‘ ס“ט, דמדבריו שפיר מוכח דיותר דומה לאונס קרוב לפשיעה איברא דעת הרב הגאון החולק, דאטי בשופטני עסקינן שאדם יכניס עצמו לנסיעה כזאת שיכול להרדם ומסכן עצמו וכל הנוסעים אתו, – ואין לי מה להוסיף על דברי בנו הרב הגאון ר‘ חיים יוסף דוד שליט“א כי פרס את השמלה כדרכה של תורה ובטוטו“ד.

איברא בעיקר הדבר הי‘ נראה לכאורה דאם נהג הזה נרדם בנסיעה הארוכה הזאת מיד קרוב לתחילת הנסיעה לית דין ודיין שהצדק עם כבוד בנו שהנהג פשע בנפשו ונפש אחרים שלא ישן מספיק והכניס עצמו בנסיעה כזאת, איברא אם אירע האונס קרוב לסוף הנסיעה שדרך העולם שגם אם הי‘ ישן והי‘ מספיק לו מכ“מ ה“פ נופל תרדמה על האנשים ע“י נסיעה ארוכה בפרט בחשכת לילה בזה קשה לקבוע שהוא אונס קרוב לפשיעה, ולענין תשלומי נזק ורפוי בזה“ז עיין בחו“מ סי‘ א‘ כיצד נוהגין והכל מבואר היטב בתשובת בנו הרב הגאון שליט“א.

והרני דוש“ת באהבה וברכת רפו“ש ואריכות ימים, ידידו ומכבדו לעולם

שו“ת יביע אומר חלק ט – חושן משפט סימן ה

שאלה: אודות ראובן שיש לו מכונית וביקש לנסוע בה לחיפה, ושכנו שמעון שאף הוא ביקש לנסוע לחיפה, ביקש מראובן שיקחנו עמו במכוניתו, ויעש כן, והנה באמצע הנסיעה חטפה תרדמה את הנהג ראובן, ואירעה תאונה קשה, ושמעון נפצע פצעים קשים, ואושפז בבית החולים כחודש ימים, והזמין רופאים מומחים לרפואתו, ועתה שהחלים, תבע את ראובן לשלם לו דמי ריפוי ושבת, וראובן טוען שהיה אנוס בדבר ולא נתכוון להזיק, ואינו חייב לשלם לו כלום, היאך הדין נוטה בזה?

… והנה שנינו בב“ק (כו א) אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן. וכן נפסק בחו“מ (סי‘ שעח ס“א), המזיק את חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס. ואף על פי שמבואר בתוס‘ ב“ק (כז ב) ד“ה ושמואל, שבאונס גמור פטור, שהרי בירושלמי פוטר את מי שישן ראשון אם הזיק בשינתו את השני הבא אצלו לישון. ע“ש. וכן פסק מרן בש“ע (סי‘ תכא ס“ד). וכ“כ הרמ“א (סי‘ שעח). מ“מ הוברר לנו שראובן הנהג לא ישן ככל הצורך בלילה שלפני הנסיעה, ולכן נרדם על ההגה, וגרם לתאונה. וכבר אמרו בירושלמי דמאי (פ“ז הל‘ ג), שאסור למלמד להיות ער בלילה יותר מעונתו, מפני שלמחר יתעצל בלימודו ויתנמנם. והו“ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס שחייב, כדאיתא בב“מ (מב א).

..הכא חשיב אונס דשכיח, שכמה פעמים קרה כן, שהנהג נרדם על ההגה ועשה תאונה, ולפעמים הסתיים באסון ממש, ונתפרסם הדבר ברדיו ובכלי התקשורת ובעתונים. ובכלל, אונס שינה לא נחשב אונס…

…ומ“מ כאן נחשב כקרוב לפשיעה, שמפני שלא ישן ככל הצורך בלילה, נאנס בשנתו ביום, וע“י כך גרם לתאונה, ולכל היותר כשהרגיש בעצמו שהוא עיף, היה לו להפסיק את נהיגתו במכונית, ולנוח איזה זמן, עד שיווכח בעצמו שהוא יכול כבר לנסוע מבלי חשש שתחטפנו שינה. והרי הנוסע עמו, אליו הוא נושא את נפשו, ואחריות הנהג גדולה בזה הרבה יותר משומר שכר, שהרי יכול היה הדבר להסתיים באסון ממש, וכשנרדם בשעת הנסיעה הוי כחובל בידים.

ד) ומצאתי בשו“ת ויען דוד להרה“ג רבי חיים יוסף דוד ווייס (בחלק חו“מ סי‘ רנז), שדן באורך בנ“ד, והעלה ג“כ לחייב את הנהג, כדין אדם החובל ומזיק. ובפרט בנידונו שהיתה נסיעה ארוכה במכונית, מניו יורק למונטריאל, ששאלו הנוסעים את הנהג אם ישן כל צרכו לפני הנסיעה הארוכה כזאת, שנמשכת כמה שעות, והבטיח להם שישן ככל הצורך, ולאחר שבתוך הנסיעה נרדם על ההגה ואירעה תאונה קשה, ונפצעו כמה מהנוסעים, הודה שלא ישן כלל, ולכן העלה לחייבו כאדם המזיק, וסיים, ומכל מקום נראה שכל נהג הישן באמצע הנסיעה, וגרם לאסון, הוא חייב בתשלומין, אא“כ קפץ עליו חולי ופתאום נפלה עליו תרדמה, שלא באשמתו, וידוע שלפי חוק המלכות מי שלא ישן ככל הצורך אסור לנהוג, והנוסע עמו דמו בראשו. עכת“ד. והתשובה הנ“ל נשלחה אל הגאון מהר“ש הלוי וואזנר, לחוות דעתו, והשיב להרה“ג הנ“ל, בשו“ת שבט הלוי חלק ח (חו“מ סי‘ שא), שבודאי בנידון הנ“ל שהיתה נסיעה ארוכה, וקרוב לתחלת הנסיעה אירע האסון, שנראה בעליל שמפני שלא ישן מספיק קודם הנסיעה אירע האסון, ע“י שנרדם על ההגה, בודאי דהויא פשיעה מצד הנהג ויש לחייבו, ומ“מ אם היתה הנסיעה ארוכה, ואירע האסון קרוב לסוף הנסיעה, שאפשר שגם אילו היה ישן מספיק לפני הנסיעה ככל הצורך מ“מ היתה תרדמה נופלת עליו, קשה לקבוע שהוא אונס הקרוב לפשיעה. ע“ש. אולם לפי מה שכתבנו לעיל עדיין הוא נחשב פושע, כי כשהרגיש שהוא עייף מהנסיעה, היה לו לעצור בצד הדרך, בכדי שינוח קצת מן הנסיעה, ויחליף כח כדי להמשיך הנסיעה עד למחוז חפצו. וכן ראיתי להרה“ג רבי חי“ד וייס הנ“ל שהשיב ע“ז בשו“ת ויען דוד (סי‘ רנח), שגם אם ישן הנהג קרוב לסוף הנסיעה, יש לחייבו, על שלא הפסיק לנהוג בעודו ער, כשהרגיש שהוא עייף, והיה עליו לנוח לבל תחטפנו שינה בתוך נסיעתו, וששאל לנהגים מומחים למקצוע, וכולם אמרו שאי אפשר שיישן פתאום בלי שירגיש עייפות, והיה לו להזהר לפי אורך הזמן וריחוק המקום. ע“ש. ויפה כתב, וכן עיקר, שעל הנהג לשלם דמי ריפוי ושבת, וגם יפייס את הנוסע על כל התלאה אשר מצאתו בדרך, וימחול לו.

נבקש מהתלמידים שלנו, שסביר להניח שרבים מהם נמצאים בשלבים כאלה או אחרים של לימוד נהיגה, לכתוב תפילה אישית שהיו מוסיפים לעצמם לפני העלייה לכסא הנהג בכל פעם.

בשיעור פגשנו את ההלכות הבסיסיות של דיני רוצח בשגגה, ולאחר מכן ניסינו להבין האם ואיך הן רלוונטיות למציאות ימינו, ובפרט לנושא של זהירות בדרכים. לסיום כתבנו תפילה לקב“ה שיעזור לנו שלא תצא תקלה מתחת ידינו.