נבקש מכל תלמיד לכתוב לעצמו משאלה שהיה רוצה להגשים.

• נשאל: מהי התחושה שלכם כשיורד הגשם הראשון? מה זה מעורר בכם?

נדבר על המילה גשם, הקשורה למילה התגשמות – אדי המים האווריריים שבענן הופכים ומתגשמים לכדי טיפות מים היורדות על הארץ. כמו להגשים חלום. שפע שיורד אל המציאות. ברכה.

נשמיע את השיר ‘כמו חצב’ של נעמי שמר (בביצוע של יורם גאון):

כמו חצב/ נעמי שמר
כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר

וכמו ענן להתגשם
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים
את הבשורה הירוקה

שוברי הרוח מנסים
לשמור עלי מן הבאות
במעבה הפרדסים –
אמרו מתי קץ הפלאות
אמרו מתי קץ הימים
הלא מדבריות שלמים
יש לעבור בניד עפעף
שבין הקיץ והסתיו

וכמו ענן להתגשם…

ציפור השיר הפעוטה
שהסופה אותה גרשה
ובלבלה את מסלולה
מיבשה ליבשה
ציפור טסה, נעלסה
על תורן של ספינת משא
בהגיעך עדי אובד
למדי אותי להשרד

וכמו ענן להתגשם…

נדון בכיתה במילות השיר: השיר עוסק בקשר שבין האדם לבין הטבע, איך כל עונה היא גם עונה בנפש וצריכה לעורר בנו משהו פנימי. נשאל:

• כעת, כשמתחילה בע”ה עונת הגשמים- איפה אנחנו? איזו בשורה ירוקה אנחנו מביאים לעולם?

כהמשך לכך נתבונן בניסוח התפילה ‘משיב הרוח ומוריד הגשם’. נשאל:

• מה השלב הקודם לגשם? למה זה כל כך משמעותי?

(ההתגשמות במעשה תגיע רק אם היתה קשורה לפני כן לעולם של רוח- של שאיפות וחלומות)

כדי להעמיק בנקודה זו, של היות הגשמים זמן של התעוררות לכל העולם, נלמד יחד את הפיוט ‘שפעת רביבים’ של ר’ שלמה אבן גבירול, הנאמר אצל יהודי המזרח כפתיחה לתפילת הגשם בשמיני עצרת:

שפעת רביבים / רבי שלמה בן גבירול
שִׁפְעַת רְבִיבִים יוֹרִיד מִזְּבוּלָיו
לְחַיּוֹת זֶרַע וְלָתֵת פְּרִי יְבוּלָיו
מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו
הֱיוֹת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָיו
חִישׁ וּשְׁלַח עֹפֶר טֶרֶם יְנוּסוּן צְלָלָיו
זָכֹר יִזְכֹּר לִי נוֹטֵעַ אֲשָׁלָיו
קוֹמֵם גַּן נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו
קִרְיַת חָנָה דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו
שׁוֹבֵב לְצַוַּאר הַשֵּׁן מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו
בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו
אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו

נקרא את הפיוט השלם, ונבקש מהתלמידים להתבונן שוב במילים. נשאל:

• מה אתם שומעים בפיוט הזה? מהי הבקשה בו?
• הפיוט עובר מבקשה לגשם שיחייה וירווה את העולם, לבקשה לבוא המשיח ובניין המקדש. מה הקשר בין השניים?

הגשם הוא ביטוי לקשר בין הקב”ה לעולם, ביטוי לחסד האלוקי המקיים ומחייה את עולמנו. אי ירידת הגשמים מבטאת מצב של קלקול מוסרי ודתי (כפי שאנו רואים בפרשת ‘והיה אם שמוע’ ועוד) כאשר הגשם יורד ב’שפעת רביביו’ יש בו ביטוי לגאולה, לחיבור ולקשר בינינו לבין הקב”ה.

(לצורך לימוד הפיוט כדאי להיעזר במאמרו של הרב אורי שרקי, מופיע גם בתצוגת הכיתה. בכיתות מתאימות- ניתן לחלק ולהקריא אותו בשלמותו לתלמידים)

ירידת גשמים כתיקון עולם/ הרב אורי שרקי
יש הבדל עצום בין התפיסה הרווחת אצל האדם המודרני לבין תפיסת האדם העתיק בכל הנוגע למערכת היחסים בין האדם לטבע. המחשבה שקיים יחס בין מצב העולם הטבעי לבין מצבו המוסרי של האדם באה לידי ביטוי בפרשה השניה של קריאת שמע, כשהתורה מודיעה שירידת הגשם תלויה במעשיהם של בני אדם. רעיון זה נראה מחוסר הגיון עבור האדם המודרני והוא מקבל אותו רק מכוח נאמנותו למסורת הדתית. לעומת זה, האדם העתיק, הרגיל לתפוס את העולם באחדותו הכוללת, מבין בלא כל קושי שהפרת האיזון הטבעי והפרת סדרי החברה האנושית, תלויים זה בזה.

על רקע זה ניתן להבין את פיוטו המשובב של רבי שלמה אבן גבירול “שפעת רביבים”, הפותח את תיקון הגשם בשמיני עצרת. מתוך עשר שורותיו, ארבע בלבד מדברות ישירות על הגשם, ושאריתן על גאולת ישראל והאנושות. אין זה אלא שהמשורר רואה בירידת הגשמים ענף של התיקון הכללי של המציאות כולה. כאשר הגשמים יורדים יש ביטוי לפיוס כללי בתוך הסדר הטבעי, ונפתח על ידי כך פתח לשאר התיקונים, של היציאה מהגלות ותיקון העולם בכלל:

שִׁפְעַת רְבִיבִים יוֹרִיד מִזְּבוּלָיו

לְחַיּוֹת זֶרַע וְלָתֵת פְּרִי יְבוּלָיו

מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו

הֱיוֹת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָיו

כל אלה בקשה להפרחת צמח השדה ופרי העץ. מתוך שהמשורר מצפה שתיענה תפילתו, הוא צופה גם לביאת המשיח: חִישׁ וּשְׁלַח עֹפֶר. בקשת החשת הגאולה היא בניגוד לנאמר בשיר השירים שהגאולה תבוא רק אחרי כליון הרע: “עד שיפוח היום ונסו הצללים”. אדרבה, מבקש המשורר – טֶרֶם יְנוּסוּן צְלָלָיו.

הבקשה מגובה על ידי זכות אברהם: זָכֹר יִזְכֹּר לִי נוֹטֵעַ אֲשָׁלָיו (“ויטע אשל בבאר שבע”), משום שבאותו אשל ביטא אברהם לפי מסורת חז”ל את מידת החסד ורחבות הלב כלפי העוברים והשבים, שהיה מאכילם ומשקם מפירותיו. כך ראוי שיוריד ה’ את הגשם ויושיענו מהגלות מהרה, כדי לבטא את מידתו של אברהם.

המוטיבים המתארים את כנסת ישראל המצפה לתקומתה לקוחים אף הם משיר השירים: “גן נעול אחותי כלה”, “שלחייך פרדס רימונים”. מתוך כך נאמר בשירנו: קוֹמֵם גַּן נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו. אף ירושלים והמקדש, המשולים לצואר (המחבר את הראש לגוף, כדרך שהמקדש מחבר את העליונים והתחתונים) הדומה למגדל השן, מוזכרים: קִרְיַת חָנָה דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו / שׁוֹבֵב (=השב) לְצַוַּאר הַשֵּׁן (=לירושלים) מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו (=כתרי כהונה ומלכות) / בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת.

ולבסוף, חזון אחרית הימים האוניברסלי: וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו / אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו.

להפנמת השיעור, נקרא לתלמידים את הגמרא בירושלמי:

ירושלמי תענית פ”ג ה”ב-ג
רבי ברכיה רבי חלבו פפא בשם רבי לעזר:
פעמים שהגשמים יורדין
בזכות אדם אחד
בזכות עשב אחד
בזכות שדה אחד

נבקש מכל תלמיד לרשום לעצמו (ולא לצורך שיתוף האחרים…) משהו אחד שעליו הוא מתפלל (שעליו היה רוצה ש’ירד גשם’), ומשהו אחד שהוא היה רוצה לתקן במעשיו ובחייו, למען ירידת הגשמים.

פתחנו את השיעור במשאלות שלנו ובהתבוננות במילים גשם והגשמה. הקשבנו לשיר “כמו חצב” ודנו בהדרגתיות של ירידת הגשמים ומשמעותם. העמקנו בלימוד הפיוט “שפעת רביבים” הנאמר בשמיני עצרת ומבטא את משמעותה הרחבה של ירידת הגשמים. סיימנו בתפילה אישית ובקבלה עצמית.

לצד הכח הגדול של ירידת הגשמים, עונת החורף יכולה גם להביא איתה תחושות פחות נעימות של הסתגרות או עצבות. וזוהי למעשה טבעה של כל הגשמה: כשחלום הופך למציאות לפעמים משהו הולך לאיבוד, לפעמים צריך להיפרד מהחלום המופשט והאינסופי. אבל התכנסות והתגשמות זו הם אלו שמאפשרים את כוח הצמיחה שיפרוץ באביב.