ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נפגוש היום מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, העוסקת בשמים וארץ.
נכתוב על הלוח את המשפט הבא:
נשאל את התלמידים:
נכתוב את התשובות בחלקו העליון של הלוח, בצבע כחול.
נכתוב את התשובות בחלקו התחתון של הלוח, בצבע חום.
נלמד ביחד את המדרש:
נקדים ונסביר שלעיתים מחלוקות בין חכמים שנראות מחלוקות טכניות או היסטוריות, בעצם מבטאות מחלוקת על ערכים ותפיסות עולם.
כדאי לקרוא בקול פעם אחת את המקור. לאחר מכן לקרוא שוב ולהסביר במילים שלכם כל משפט בנפרד. צורת קריאה זו מסייעת לכך שלא יישארו במקור ביטויים או מילים לא מובנים לתלמידים. יש לשים לב לבאר רק את המילים ולא להשלים את הפערים המובנים בתוך המדרש.
נשאל את התלמידים מה לדעתם משמעות המחלוקת ‘מה קדם’?
מה העיקר לפי בית שמאי? מה העיקר לפי בית הלל?
מהם השמים ומהי הארץ לפי המשלים שלהם?
ננסה לסכם את הדיון ונוסיף: לפי בית שמאי הארץ, כלומר המציאות הגשמית, טפלה לשמים שהם המציאות השלמה העליונה, ומשרתת אותם. הקודש נמצא בשמיים, והארץ מדומה להדום, שהוא אמצעי עזר לכיסא ומהווה מקום לרגליים, לעמידה הארצית, לחיבור של הראש והלב שהם העיקר, אל העולם התחתון שמתבטא ברגליים. לעומת זאת, לפי בית הלל הארץ היא עצם הבית, מדומה ליסוד, לבסיס עליו עומדים חיינו. היא עיקרה של הבריאה ותכליתה, יש קדושה גם בתוך הבריאה הארצית. לארץ יש זכות קיום עצמית, והשמים מהווים קומה נוספת.
נשלח את התלמידים ללמוד בחברותא את המדרש הבא עם שאלות ההנחיה.
נסכם: ישנה הקבלה בין השבת לשמיים ובין יום-חול לארץ: שמאי היה שומר מאכלות טובים לשבת. המטרה שלו היא לכבוד שבת קודש. שמאי רואה את ימי החול כמשרתים את שבת כפי שהארץ הינה רק אמצעי ודרך אל התכלית השמימית. הלל לעומתו רואה בכל יום חול, אפשרות של עשייה לשם שמיים (“ברוך השם יום יום”). הלל מקדש את היום יום כחלק מבניית השמיים. מייחס ליום יום חשיבות גדולה ולכן אוכל את המאכל הטוב גם ביום חול. הוא רואה את המטרה הרוחנית בכל עשייה חומרית. מתוך כך מבטא מידת בטחון מוחלטת בה’. הזכירה שלו היא באופן בו היום יום משריש בנפש את השבת ומגלה שם ה’ בעולם.
“כל מעשיו לשם שמים“- הדגש בהנהגת הלל הוא על המילים “כל מעשיו”, גם הפשוטים והחומריים – יש בהם אור. בעיני שמאי הדגש הוא על המילים “לשם שמים”. מעשים פשוטים מקבלים משמעות רק כאשר הם נעשים לשם דבר גדול.
נעלה את האפשרות כי היחס בין השבת לימי המעשה מתבטא גם ביחס שבין כל מטרה אידיאלית לדרך אליה.
נדון עם התלמידים:
כדאי לתת מקום לשתי הגישות הללו וניתן לאמץ את שני הכוחות. בבחינת ‘אלו ואלו דברי אלוקים חיים”.
כל תלמיד/זוג תלמידים יקבל מעט פלסטלינה חומה (מייצגת את הארץ) ומעט כחולה (מייצגת את השמיים), ויתבקש ליצור בפלסטלינה את האיזון שהוא היה רוצה לראות בעולמו בין שמיים לארץ. (ניתן להעשיר ולכתוב על הלוח דימויים נוספים: בין שבת לחול, בין הדרך למטרה, בין רוח לחומר).
אפשר ליצור את הדימויים שמופיעים במשלים של הכסא עם ההדום והארמון עם היסודות, אפשר לכוון את התלמידים למצוא ייצוגים נוספים של המחלוקת כדוגמת שימוש במינונים של הצבעים, בשילוב ביניהם, באופן ייצוגם במרחב.
התלמידים יציגו את התוצרים ויסבירו מה משמעותם.
נפנה למשימת כתיבה הנותנת ביטוי לשתי הגישות של הלל ושמאי:
נחלק לכל תלמיד דף עם איור של סולם ועליו משימות כתיבה.
ביחידה זו פגשנו את דמותו של הלל, דרך זוית נוספת. היכרנו את תפיסת עולמו ביחס לעולם הזה. תפיסה זו מהווה בסיס לפסיקותיו ההלכתיות ולדרך חייו.
למדנו מדרש שמציג את תפיסתו ביחס למקומה ש הארץ אל מול השמיים (תפיסה העומדת במחלוקת מול בית שמאי). הכרנו את ההשלכות המעשיות של תפיסה זו- ביחס בין ימות החול לשבת.
ניסינו לזהות ולמצוא בעולמינו את האיזון בין תפיסתם של בית הלל לעומת תפיסתהם של בית שמאי- בעזרת יצירה או תרגיל כתיבה.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא