ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נשחק במשחק “ים-יבשה” שמרן-חדשן:
נצא עם התלמידים למרחב בו ניתן למקם את כולם בשורה רוחבית עם הפנים אליו.
נניח חבל/נצייר קו/נדביק מסקינטייפ על הרצפה לאורך השורה, ונקבע (אפשר להניח פתק):
כל מי שעומד מעבר אחד ממקם את עצמו כשמרן, ומהעבר השני ממקם עצמו כחדשן.
נקרא היגדים, ובהתאם להם כל אחד ימקם את עצמו מהעבר המתאים של החבל/קו/מסקינטייפ. ננחה כל אחד לספור לעצמו כמה היגדים מיקמו אותו כחדשן וכמה כשמרן.
*אפשר להפוך את ההיגדים לשאלון אישי במקום התרגיל.
נדון עם התלמידים:
איזה יסוד בלט אצלך יותר?
מה היתרונות של השמרנות? מה יתרונות החדשנות?
במדרש שלפנינו נעקוב אחרי המתח בין החדשנות לשמרנות בתקופתו של הלל, נגלה מה מביניהם היה הכח הבולט של הלל, וכיצד היסודות מתמזגים בדמותו.
הלל התמנה לנשיא בארץ ישראל, בשלהי הבית השני, כמאה שנה לפני החורבן תחת שלטונו של הורדוס. תקופתו של הורדוס ביטאה את שקיעתו של הכח המדיני העצמאי – כפי שהיה בזמן החשמונאים, והיתה תחנה אחת לפני הכפיפות המוחלטת לשלטון הרומאי. אף ההנהגה הרוחנית שבארץ ישראל נידלדלה, בעקבות מעשי הטבח שביצעו הורדוס וקודמו ינאי המלך, בחכמים.
לאחר מותם של שמעיה ואבטליון, ששימשו בתפקידי ההנהגה הרוחנית בישראל, שמעיה – נשיא, אבטליון – אב בית הדין, נוצר חלל שאותו מילאו בני בתירא. במסגרת תפקידם כנשיאים (רש”י), הופנתה אליהם שאלה הלכתית ציבורית, כפי המסופר בסוגייתנו, אשר הובילה בסופו של דבר למינויו של הלל במקומם.
נקרא יחד את המדרש. התלמידים יקבלו דף שיסייע להם להבין את מבנה המדרש.
נמלא יחד עם התלמידים את דף המבנה של המדרש כדי לוודא הבנה, ונסביר תוך כדי כך מושגים.
נסביר ונוודא שהתלמידים מבינים שישנן כאן שתי שאלות הלכתיות:
שאלה אחת היא האם קרבן פסח דוחה את השבת . מצד אחד זהו קרבן ציבור וחובה על כל ישראל לכן הלל מדמה אותו לקרבן תמיד, אבל מצד שני קבוצה קטנה מנויה מקריבה אותו ויכול להיראות כקרבן יחיד שאינו דוחה את השבת.
הלל מבסס תשובתו באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן (היקש קל וחומר וכדו’), ולאחר שבני בתירא לא מקבלים את דרך הדיון הזו וטוענים שלכל סברה אנושית יש פרכה, משתמש הלל במסורת שקיבל משמעיה ואבטליון וכך מתקבלת תשובתו שקרבן פסח דוחה את השבת.
שאלה שנייה שעולה נוגעת להלכות הוצאה מרשות לרשות: מה לעשות במקרה בו העולים לרגל להקרבת הקרבן בשבת לא הביאו איתם סכיני שחיטה, והרי אין להוציא מרשות לרשות בשבת. הפתרון ההלכתי של המקריבים היה לחבר את הסכין לגוף הבהמה (לצמר או לקרניים) וכך יוצא שהבהמה מוציאה את הסכין מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא הבעלים.
ניתן להבחין שמעבר לדיון ההלכתי המעשי, יש כאן בירור מהותי בשאלה מה משקל הפרשנות ועירוב השכל האנושי בעיצוב ההלכה האלוקית. כאשר הלל מייצג את הכח האנושי המחדש ובני בתירא את כוחה של המסורת.
במדרש שלפנינו נעקוב אחרי המתח בין החדשנות לשמרנות בתקופתו של הלל, נגלה מה מביניהם היה הכח הבולט של הלל, וכיצד היסודות מתמזגים בדמותו.
הלל התמנה לנשיא בארץ ישראל, בשלהי הבית השני, כמאה שנה לפני החורבן תחת שלטונו של הורדוס. תקופתו של הורדוס ביטאה את שקיעתו של הכח המדיני העצמאי – כפי שהיה בזמן החשמונאים, והיתה תחנה אחת לפני הכפיפות המוחלטת לשלטון הרומאי. אף ההנהגה הרוחנית שבארץ ישראל נידלדלה, בעקבות מעשי הטבח שביצעו הורדוס וקודמו ינאי המלך, בחכמים.
לאחר מותם של שמעיה ואבטליון, ששימשו בתפקידי ההנהגה הרוחנית בישראל, שמעיה – נשיא, אבטליון – אב בית הדין, נוצר חלל שאותו מילאו בני בתירא. במסגרת תפקידם כנשיאים (רש”י), הופנתה אליהם שאלה הלכתית ציבורית, כפי המסופר בסוגייתנו, אשר הובילה בסופו של דבר למינויו של הלל במקומם.
נקרא יחד את המדרש. התלמידים יקבלו דף שיסייע להם להבין את מבנה המדרש.
נחלק דף או נכתוב על הלוח את המושגים והמידע, ונבקש מהתלמידים למלא בעזרתם את דף ההבנה.
מידע ומושגים:
נסביר ונוודא שהתלמידים מבינים שישנן כאן שתי שאלות הלכתיות:
שאלה אחת היא האם קרבן פסח דוחה את השבת . מצד אחד זהו קרבן ציבור וחובה על כל ישראל לכן הלל מדמה אותו לקרבן תמיד, אבל מצד שני קבוצה קטנה מנויה מקריבה אותו ויכול להיראות כקרבן יחיד שאינו דוחה את השבת.
הלל מבסס תשובתו באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן (היקש קל וחומר וכדו’), ולאחר שבני בתירא לא מקבלים את דרך הדיון הזו וטוענים שלכל סברה אנושית יש פרכה, משתמש הלל במסורת שקיבל משמעיה ואבטליון וכך מתקבלת תשובתו שקרבן פסח דוחה את השבת.
שאלה שנייה שעולה נוגעת להלכות הוצאה מרשות לרשות: מה לעשות במקרה בו העולים לרגל להקרבת הקרבן בשבת לא הביאו איתם סכיני שחיטה, והרי אין להוציא מרשות לרשות בשבת. הפתרון ההלכתי של המקריבים היה לחבר את הסכין לגוף הבהמה (לצמר או לקרניים) וכך יוצא שהבהמה מוציאה את הסכין מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא הבעלים.
ניתן להבחין שמעבר לדיון ההלכתי המעשי, יש כאן בירור מהותי בשאלה מה משקל הפרשנות ועירוב השכל האנושי בעיצוב ההלכה האלוקית. כאשר הלל מייצג את הכח האנושי המחדש ובני בתירא את כוחה של המסורת.
נחלק את התלמידים לחברותות או לקבוצות קטנות ונבקש מהם ללמוד שוב את המדרש עם דף שאלות והנחיות.
ננסה לאסוף את התובנות מהתלמידים, ונוסיף תובנות משלנו:
ניתן דוגמאות לביטויים של חדשנות ושמרנות- “דרש להם קל וחומר”, “יש תנאים ששנו”, “תלמיד של שמעיה ואבטליון”, “אם אינן נביאים בני נביאים הם”.
נעלה בקצרה את ההבדלים בין שבת לפסח- ניתן לומר שהשבת מבטאת את יסוד השמרנות בהיותה אלוקית בלבד, ולעומתה פסח מבטא את היסוד המתחדש האנושי. השאלה אם פסח יכול לדחות שבת יכולה לבטא את הבירור העמוק של היחס בין מסורת לחידוש, בין אלוקי לאנושי.
אצל בני בתירא הגדלות והחדשנות בתורה בטלה למסורת, המסורת היא העיקרית.
נתייחס למשמעות של מה שכתבנו בדף ההבנה:
ראינו שהלכה מתעלמת מבני בתירא, ובהמשך מהלל. ניתן להניח שהמשבר בתקופתם בנוגע לתושב”ע גרם לבני בתירא לשכחת המסורת.
ייתכן שהשכחה ‘פוגעת’ גם בהלל כאשר הוא מקנטר את בני בתירא, התנהגות זו מעצימה את המקום האישי שלו, אל מול היכולת להקשיב לעם ולאחר. לכן ההלכה מתעלמת ממנו. (“כיון שקינתרן בדברים נעלמה הלכה ממנו”).
התיקון לשכחה של בני בתירא היא כאשר הם מפנים את מקומם להלל ולמסורת השונה שהוא מביא איתו. אצל הלל התיקון הוא דווקא ההתבטלות להלכה העולה מתוך העם- “בני נביאים הן” שמקיימת את ההלכה ונותנת לו מקום מחדש.
בסוף הדיון נקריא ונסביר את הקטע הבא של הרב הנדלר על ענווה והנהגה:
הנחו את התלמידים לכתוב לעצמם:
אפשר לערוך זאת באופן של ‘קיר גרפיטי’ – בצד אחד של הכיתה גליון נייר גדול עם משימת הכתיבה בנוגע לשמרנות, ובצד השני גליון נייר גדול עם משימת כתיבה בנוגע לחדשנות.
בראשית השיעור בחנו את עצמנו עד כמה אנחנו שמרנים\חדשנים? מהם יתרונותיה וחסרונותיה של כל אחת מהתכונות. למדנו את סיפור מינויו של הלל לנשיא- ובחנו באיזה מקום נמצא הלל- האם הוא שמרן או חדשן? ראינו את חשיבותה של מידת הענווה בהנהגה. ניסינו לחשוב בעצמינו, איפה אנחנו רוצים להיות שמרנים, ואיפה חדשנים.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא