נחלק לכל התלמידים דפים לבנים ומקלות. נבקש מהם להכין דגל, עליו הם יפרסמו נס גדול שקרה להם.

כדי להכין את הדגל נבקש מהם לחשוב:

• איך נרצה לפרסם את הנס?
• אילו מילים וצבעים יוכלו להביע את האושר שלנו והפליאה שלנו בצורה הטובה ביותר?

לאחר מכן נזמין לשיתוף.

כפי שראינו, גם במגילת אסתר אירע נס גדול מאד. לזכר אותו הנס, מרדכי מחליט שהיהודים יחגגו את חג הפורים בתאריך שבו היה הניצחון, ויעשו מעשים שיזכירו לכולם את הנס, במשך כל הדורות. במגילה עצמה כתוב לנו איך עלינו לקיים את חג פורים בכל דור ודור, ועד היום אנחנו מקיימים את אותם דברים שקיימו אז.

נקרא יחד את הפסוקים, מתוך פרק ט’ :

כא לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ  בְּכָל-שָׁנָה וְשָׁנָה.

כב כַּיָּמִים אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים….

כו עַל-כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל-שֵׁם הַפּוּר…

כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם.

נבקש מהתלמידים לסמן בעיגול את המילים שלמדנו עליהן בשבוע שעבר:

1. פורים,
2. משפחה,
3. משלוח מנות,
4. שמחה,
5. מתנות.

נשאל:

• מה מצוות קשורות בפרסום הנס?
• מדוע היה חשוב למרדכי שלימים יקיימו את כולן?
• מדוע חשובה הוספת האהבה והדאגה לאחר בחג?
• מה אפשר ללמוד מהמצוות האלו לשאר חיי היומיום?

הלכות פורים דואגות לכוון ולהוליך אותנו אותנו למקום גבוה וטוב. לפרסם ולהודות על הנס והטוב, לדאוג לאחרים ולא לחשוב רק על עצמי, להרבות אהבה ואחדות בעם ובעיקר בעיקר – להרבות בשמחה ובבטחון בה’. כל אלה הם דרכי חיים שיכולים להשפיע עלינו במהלך כל השנה, להרבות בהכרת הטוב, להתבונן על הסובבים ולהרבות אהבה, בלי מחיצות, בלי מסיכות. לב פתוח והרבה יחד.

נכתוב על הלוח את המילה ‘שמחה’, ונשאל את התלמידים- מה ההפך משמחה? (מן הסתם, רוב התלמידים יגידו ‘עצב’). נכתוב בצד השני של הלוח את המילה המופיעה במגילה ‘יגון’ ונסביר אותה. יגון זו מילה שדומה למשמעות של עצב. על פי הגדרת המילון (אבן שושן) צער רב עצב עמוק. במגילה כתוב שבשושן הבירה- חודש אדר נהפך להם מיגון לשמחה.

נקיים תרגיל דרמה קצר:

1. שלב א: נבקש מהתלמידים לעשות “פרצוף של יגון”, ולאחר מכן לעשות “קול של יגון”.
2. שלב ב: נבקש מכל התלמידים להציג שוב מצב של יגון ולעבור ממנו בחדות ובפתאומיות למצב של שמחה. שני המצבים יכולים להתאפיין על ידי פרצופים, קולות ועוד.
3. שלב ג: נבקש מכל התלמידים לעשות שוב את המעבר מיגון לשמחה, ולהוסיף לו שלב באמצע. שלב של תפילה.

בזמן התרגיל חשוב מאוד להנחות את התלמידים לא לדבר ביניהם, ולהיות מרוכזים בהוראות המתחלפות.

כמו כן, חשוב שנקבל וניתן מקום לכל פרצוף ולכל קול.

• איך היה התרגיל?
• איך הרגשתם במעבר בין יגון לשמחה?
• מה היו ההבדלים הבולטים בעיניכם בין המצבים?

בפורים חוו היהודיים במלכות אחשוורוש נס גדול, מהפך בין יגון לבין שמחה, בין איום גדול להצלה. המעבר הזה לווה בתפילה גדולה להצלה.

לסיום, נבקש מכל אחד לכתוב ‘תפילת הכרת הטוב’, על הטוב שעוטף כל אחד מאיתנו בחיים.

במהלך הכתיבה ניתן להשמיע את השיר “מודה אני” של עומר אדם.

ניתן ללמוד מהלכות פורים על ה’הלך’ היומיומי שלנו. הכרת הטוב והסתכלות על ה’יש’ והקיים יכולה לאפשר לנו לשמוח ולהודות ומתוך כך גם לעזור ולסייע לאחר, להוסיף אהבה ואחדות. כשהאדם נמצא במצב של תודה ושמחה, כך יכול לעזור ולצאת מעצמו לטובת האחרים.

פתחנו בדגלים ופרסום הנס. ראינו שמרדכי מבקש מעמ”י לקיים לדורות מצוות המפרסמות את נס פורים. למדנו שהלכות פורים יכולות לעצב אותנו ואת הדרך בה ננהוג ביומיום והתמקדנו ביכולת להפוך ממצב של יגון לשמחה. סיימנו בהבנה שהכרת הטוב היא מפתח שיכול לעזור לאדם להכנס לשמחה וכתבנו תפילת הודיה.