נביא תמונות שונות של מים- (כוס מים, אוקיינוס, בריכה, מעיין, אדוות על המים, וכן הלאה) ונבקש מהתלמידים להעלות אסוציאציות למים- איזו חוויה יש במים?

כל זוג מקבל שני סיפורים:

א. סיפור מהתנ”ך שיש בו שימוש במים.

ב. סיפור על מסירות נפש של אישה אחת למצוות הטבילה. (מצורף קובץ )

כל זוג מנסה לענות על השאלות הבאות:

• מה תפקיד המים בסיפור?
• מדוע דווקא מים?
• מדוע נשים כל כך מתאמצות לקיים את מצוות הטבילה?
• מה מיוחד במצווה זו?

נחזור למליאה, וכל זוג יסביר לקבוצה את התובנות אליהן הוא הגיע.

נקרא את המקורות המצורפים יחד, ונבקש מהתלמידים להסביר, אח”כ נרחיב את הסברם ע”י המורה.

ספר החינוך, מצוה קעג (מצות הטהרה מן הצרעת), מצוה קעה (מצות טבילה לטמאים):

ובטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי הענין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב: “ורוח אלוקים מרחפת על פני המים” [בראשית א, ב]. ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו, יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו, וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. …ועוד נאמר בענין, שיש בטבילה רמז אל הטובל שינקה נפשו מכל חטא, כמו שטבע המים לנקות כל דבר המתכבס בהן.

הסבר: לפני בריאת העולם, העולם כולו היה מכוסה במים. לכן, כאשר האדם נכנס לתוך המים, הוא חוזר לצורת העולם קודם בריאתו, וכשהוא יוצא, הוא כאילו נברא מחדש.

המגיד מקוז’ניץ, עבודת ישראל – פרשת פרה:

וכשאדם נכנס ונתעלם במקוה כעובר בבטן אמו נולד בריה חדשה זהו כוונת המקוה.

הסבר: העובר נמצא בבטן אמו, כשהוא מוקף כולו במים. לכן, כאשר האדם נכנס כולו למים, הוא כאילו נמצא שוב בבטן אימו, וכשהוא יוצא, הוא נולד מחדש. בתוך המים אין חיות, אי אפשר לחיות בתוך מים, ולכן כאשר האדם נכנס, כביכול הוא נכנס למקום שאין בו חיות, וכשהוא יוצא, הוא חוזר לחיים ולמקום החיות.

הרב  יהודה הלוי, ספר הכוזרי מאמר שני סעיף ס:

כבר אמרתי לך כי אין כל יחס בין שכלנו לעניין האלוהי, וראוי הדבר כי לא נשתדל כלל למצוא סיבה לנשגבות האלה ולכל הדומה להן, אולם- אחר בקשת הסליחה מאת האלוה ומתוך הימנעות מהכרעה- אני אומר: יתכן כי ה’צרעת’ וה’זיבות’ תלויות בטומאת המת, כי המוות הוא ההפסד הכללי לגוף, והאבר המצורע דומה למת, וכן הזרע הנפסד, כי יש בו רוח חיים ובו ההכנה להיות לטיפת דם ממנה יתהווה האדם- הפסדו של זרע זה הוא, אם כן, ניגוד לתכונת החיות ורוח החיים.

נתיבות טוהר, עמ’ 90:

כך גם אשה, כאשר היכולת שלה ליצור חיים חדשים במעיה פגה, כי הביצית לא הופרתה והחל מחזור הדימום החודשי, חלה עליה מעין טומאת מת.

הסבר: טומאה נוצרת כאשר יש מגע וחיבור עם המוות, לכן, אדם מת זהו אבי אבות הטומאה. כמו כן, טומאת זרע – היה באפשרות הזרע ליצור חיים, אך יכולת זו נעלמה כאשר הזרע לא היפרה את הביצית, וכן הוא מטמא, וכך גם הנידה – היתה אפשרות של יצירת חיים בתוכה, אך יכולת זו לא מומשה ולכן הדם מטמא.

לעומת המוות, שאין בו חיות וגורם לטומאה, עומדים המים, שמבלעדיהם אין חיים בעולם, בלי מים אין אפשרות לעולם להתקיים. בטבילה מתחבר האדם למקור החיות, ובזה מתנתק מהחיבור למוות ומיטהר. לכן, המים חייבים להיות ישירות מהקב”ה (מי גשמים ומי נהרות) שהוא המקור לכל החיים בעולם.

נשמיע את השיר “אמר ר’ עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין. מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים“

תוך כדי שמיעת השיר, התלמידים חושבים וכותבים לעצמם: מהי ההשוואה שבשיר? איך זה מתחבר לשיעור? איך הדברים מתחברים לחיים שלי? מה אני לוקח איתי מהשיעור?

פתחנו בהעלאת אסוציאציות הקשורות למים דרך התבוננות בתמונות. משם המשכנו לעבודה בזוגות עם שני סיפורים והעלנו תובנות סביב תפקיד המים והמסירות למצוות הטבילה. לאחר מכן חזרנו למליאה ולמדנו יחד מקורות שונים העוסקים במצוות הטבילה וראינו את התפקיד של מים כמקום שמאפשר לידה, בריאה, חזרה לחיים והתחלה חדשה. סיימנו בהקשבה ומחשבות על דברי רבי עקיבא- “אמר ר’ עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין…”