ברוכים הבאים לאתר החדש של לב לדעת!
האתר בתקופת הרצה וחלק מהתכנים עדין נמצאים רק באתר הישן, מוזמנים לבקר גם שם
נבקש מהתלמידים לדמיין שהם חיים בתקופתו של שאול המלך, מעט לאחר המלחמה בין דוד לגלית: שאול נבחר למלך ודוד, שמנגן לשאול ועוזר לו להסיר את הרוח הרעה שיש עליו, מגיע ומנצח את גלית. באותה העת, שמואל הנביא הוא המנהיג הרוחני של העם ועל כל שאלה ,שיש גם לשאול, פונים אליו. תקופה זו היא לפני מלכות דוד וזמן רב לפני הקמת בית המקדש. הבמה המרכזית להקרבת הקרבנות נמצאת בעיר נוב, ואילו הארון נמצא בקרית יערים, וזאת לאחר ששילה חרבה לפני כמה עשרות שנים לאחר 369 שנות פעילות.
נחלק את הכיתה לקבוצות קטנות ולכל קבוצה נביא הזמנה, מטעם מזכירו של שמואל הנביא להשתתפות בכנס, ובו יתבקש להציג חוות דעת מנומקת בעניין המקום המתאים לבחירת מקום המקדש. (נדגיש לתלמידים בעל פה שעדיין לא ידוע שירושלים תיבחר). נבקש מהתלמידים לכתוב את דעותיהם באופן מנומק ומוסבר.
נכתוב את ההצעות והנימוקים על הלוח, ונסכם את הנימוקים המרכזיים לטובת הערים השונות (ניתן לציין את הנימוקים הבאים, כמובן שהם אינם היחידים) :
נשאל:
בשיעור זה נעסוק בבחירתה של ירושלים דווקא.
נפנה ללימוד הגמרא במסכת זבחים המספרת על פגישת דוד ושמואל שדנו בשיקולים לבחירת מקום המקדש
לאחר הקריאה הראשונית, נבקש מתלמידים להעלות תמיהות על המדרש ועל הפסוקים, נוסיף שאלות מצידינו.
נכוון את התלמידים לעיין היטב בפסוקים ובגמרא ולשים לב לכמה נקודות:
התמיהות על המדרש נועדו לחדד את המוזרות הגדולה בסיפור אם מבינים אותו כסיפור היסטורי. התמיהות בפסוקים נועדו לחדד את התמיהה על דוד, שכלל אינו מזדרז לברוח משאול גם לאחר שברור ששאול רודף אחריו. (מופיע בהרחבה)
המסקנה מהלימוד היא שהמדרש אינו מתאר סיפור היסטורי, אלא את המסר שמה שמעסיק את דוד בבריחתו משאול אינו דרכי התגוננות והישרדות, אלא כיצד למנוע פילוג באומה וכיצד לחבר בין חלקיה, וזאת דווקא על רקע המתח בינו לשאול. זו גם הסיבה לבחירת ירושלים, כמחברת בין יהודה ובנימין וממילא בין בני רחל לבני לאה.
נבקש מהתלמידים לחשוב על פעם שהם ממש רבו בצורה קשה עם מישהו ולצייר אימוג’י/ פרצוף שמסמל את הרגשתם.
נסה להבין את התחושות שליוו את דוד כשדן עם שמואל על בחירת מקום למקדש. דוד ושאול נמצאים במצב של מלחמה, דוד בורח מפני שאול ואפשר להגיד שכל אחד מהם הרגיש ‘מאויים’ מהשני. שאולי מאויים מדוד שאולי מנסה לתפוס את המלוכה, ודוד מאויים משאול שמבקש להרוג אותו.
נחזור למדרש ונראה כי הוא אינו מתאר ארוע הסטורי אלא רעיון. נשים לב שהרקע למדרש הוא מתח בין דוד לשאול – בין יהודה לבנימין. מה שמעסיק את דוד הוא כיצד למנוע פילוג באומה וכיצד לחבר בין חלקיה. דבר זה כידוע ניכר בפעולותיו של דוד לאורך כל הדרך. דוקא בשעה שדוד נרדף וחייו בסכנה, הוא אינו עוסק בהתגוננות אלא במחשבות על אחדות. העיסוק בשאלה כיצד למנוע את פילוג העם, וזאת תוך כדי הבריחה משאול – הצריך מדוד השקעה רבה של מחשבות ותעצומות נפש.
משמעות דברי הגמרא היא שמקום המקדש צריך להיות כזה שיאפשר חיבור בין יהודה לבנימין. כעת נבין יותר את הבחירה בירושלים: לו מקום המקדש היה בבית אל, חברון או שילה – הוא היה מיוחס לשבט מסוים. לעומת זאת ירושלים לא נכבשה עדיין וממילא אינה מזוהה עם שבט מסוים. כמו כן היא נמצאת בגבול יהודה ובנימין.
נחלק לכל תלמיד דף בצורת לבנה ונבקש מכל אחד לכתוב על הלבנה משהו שהוא אוהב או מעריך בירושלים.
נכתוב במרכז הלוח את הפס’:
ונבקש מכל אחד בתורו להקירא את מה שכתב ולתלות את הלבנה מסביב לפס’.
לסיום, נקרא יחד את דברי הרב משה צבי נריה:
נחזור בקול על המשפט האחרון ונסיים: כיבוש ירושלים, תחילת ראשיתו באיחוד שבטי ישראל ואף ראשית אחריתו בברכת אחדות האומה.
בתפילה לאחדות וליחד אמיתי.
פתחנו בהזמנה חגיגית לדיון מהותי על בחירת מקום לבית המקדש. ראינו דרך הלימוד שדוד בוחר להתעסק בשלום ובאחדות בזמן שהוא מרגיש נרדף ורחוק משאול ובזה הוא מספר לנו על משמעותה האדירה של ירושלים והתלות שלה באחדות ישראל ובביחד שאין לו תחליף.
היו הראשונים להוסיף תגובה בנושא